עיירות פיתוח
בשלב מסוים כשדיברתי עם מאיה בטלפון, בקשר ליום ההולדת של שרון שחל מחר (מזל טוב שרון - תפסיקי לעבוד כבר כל יום מבוקר ועד ערב), איך שהוא עלה נושא עיירות הפיתוח בישראל.
לא משנה מה בדיוק אמרנו, העיקר שאיכשהו הגענו ביחד לכך שניתן לכנות אותן עיירות קיפוח.
ושוב, המון מזל טוב שרון!!!
וייטנאם חוגגת ניצחון נושן
קראתי להנאתי את הכתבה הבאה על חגיגות השלושים לנפילת סייגון (שמאז הפכה להו צ'י מין סיטי) והתקפלותה של ארה"ב לווייטנאם.
מעבר לעובדה שהו צ'י מין, מי שהיה המנהיג (זכר) הצפון וייטנאמי הפך בתור עיר להיות נקבה "הו צ'י מין חוגגת" (מסיבות מובנות, אך עדיין משעשעות), מעניין לראות שהפסד וניצחון במלחמה הם מונחים מאוד יחסיים.
בעוד האמריקנים הותירו את דרום וייטנאם לחסדי הצפון הקומוניסטי שהשתלט במהרה על הדרום והנחיל את ניצחון הקומוניזם ושליטתם על כל וייטנאם, הרי שכאשר מסתכלים היום וייטנאם היא עוד מדינה ענייה המשמשת בית חרושת גדול לטובת מדינות המערב ולא לאט הקפיטליזם ועקרונות השוק החופשי משתלטים גם עליה.
עברו כאמור שלושים שנים, אך האם ניתן להגיד כי וייטנאם ניצחה באותה מלחמה?
במובנים מסוימים בוודאי. הרי אין עוררין (כמעט) על כך שהאמריקנים לא ניצחו במלחמה ההיא מכל מיני שיקולים שעיקרם אי היכולת להשקיע את מלוא עוצמתם בדרום מזרח אסיה. אולם ניתן לשאול אם בטווח הארוך, לא יהיה זה נכון לומר כי האמריקנים ניצחו ובחלק הארי של המשטרים הקומוניסטים במזרח אסיה, מאז ראשית שנות התשעים, לא חלה התקרבות לארה"ב והיכנעות לעוצמתה בשל נפילת בריה"מ ?
אני מניח שגם המצב כיום הוא המילה האחרונה ולכן להכריז כי האמריקנים או הקפיטליזם המערבי ניצחו, יהיה מעשה שלכל היותר נכון ליום אמירתו ולזמן הקרוב.
מצד שני, הואיל ומדובר בתהליכים היסטוריים שלעולם לא נפסקים, הרי שאפשר להגיד שישנה הצדקה לחגיגה הווייטנאמית, על אף המחיר הכבד שהם שילמו באותה מלחמה.
יש משהו הרואי באותן מדינות קטנות הנלחמות במעצמות על דוגמת ארה"ב ויכולות להן, כמו סיפור דוד וגוליית (האם זהו המקור לסדרה הוותיקה – "דודו מספר לגולו?) המקראי.
אמנם ברי כי הרבה סבל נגרם לתושבי אותן מדינות, כמו במקרה עיראק, כך במקרה וייטנאם, סומליה ואחרות והרבה דם נשפך. אך אותם מנהיגים של אותן מדינות מראים נחישות שבהחלטת גורמת להבין מדוע פולחן האישיות כה נפוץ באותן מדינות.
נשאלת באותם מקרים השאלה הנשאלת אצלנו בכל חנוכה (כפי שכבר הבאתי בקטע הזה) האם ראוי במקרים להתנגד לכיבוש הזר (במקרה של חנוכה היווני) במרי אלים או להתאים עצמך אליו כל עוד אין הוא פוגע פגיעה פיזית ועושק את התושבים לחלוטין?
אין במקרה הזה תשובה נכונה. אחרת החיים היו הרבה יותר קלים.
מה גם שקצת קשה להגדיר מה הוא ניצול ועושק ברמה שלא פוגע במידה משמעותית.
האם כובש זר שמגיע ומפתח את המדינה מבחינת תשתיות מחד, אך גוזל מחצבים מאידך הוא בהכרח רע?
האם עדיף שלטון זר המנצל את המדינה על משטרי אימים שבאו לא אחת לאחריו (בדומה למקרה זימבבווה ומוגאבה מימינו אנו)?
כל אחד רשאי להביא את דעתו ולתת את פרשנותו למקרי וייטנאם ולכל מקרה אחר כראות עיניו.
ועד כאן להפעם.
אלעד