בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

הסיטואציה: שיחת טלפון שהייתה לי עם חבר, נכנה אותו זידאן, על שם אותו שחקן כדורגל צרפתי זינדין זידאן (כאן הפגנתי שליטה בכדורגל וכעת כולכם תחשבו שאני באמת מבין בזה), לפני דקות ספורות.

זידאן: "חשבתי לעבור ללמוד לימודי מזרח אסיה."

אני: "אבל זידאן, זה קשה, אני לא חושב שזה גם מתאים לך."

זידאן: "למה, ללמוד יפנית או סינית?"

אני: "כן, אתה יודע, אלו שפות קשות."

זידאן: "קשות, אבל יפות, לא רק קללות כמו ערבית וישראלית."*

אני: "זידאן, אין שפה כזו ישראלית, אתה מדבר על עברית?"

זידאן: "כן-כן, עברית."

לא יודע מה אתם חושבים, אבל לי נראה שאולי עדיף לו לעבור ללמוד באולפן, שילמד קצת עברית, לפני שהוא מתחיל עם יפנית או סינית, לא?

מבלגים שפגשתי, לא ציפיתי שידעו שמדברית בישראל HEBREW ולא ISRALISH, אבל מזידאן ציפיתי שידע שלאחת השפות הרשמיות בישראל קוראים עברית ולא ישראלית.

* זידאן נולד בארץ, שפת אמו עברית והיה מדובר בפליטת פה משעשעת שתפסתי אותו, כמו שאומרים, "בקטנה".