בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

עכשיו זה רשמי!

השיר "ירושלים של זהב" שכתבה המשוררת נעמי שמר בשנת 1967, לכבוד איחודה של העיר שבכל פעם שאני מבקר בה נראית לי מפולגת, נכתב בהשראת שיר ערש באסקי.

והנה ציטוט מ"הארץ" (כי אני לא מסוגל לחשוב בשעות האלה, אז החלטתי את הציטוט מהעיתון לאנשים שאוהבים שיחשבו בשבילם):

 לחן "ירושלים של זהב" - שירה הנודע מ-1967 - מבוסס על שיר ערש מחבל הבאסקים שבספרד. לדבריה, היא השתמשה בשיר הבאסקי בבלי דעת וכשנזכרה בכך נכנסה לפאניקה: "אני חושבת את כל העניין לתאונת עבודה מצערת, עד כדי כך מצערת שאולי בגלל זה חליתי", כתבה לידידה המלחין חתן פרס ישראל, גיל אלדמע, שיזם את חיבור 'ירושלים של זהב'. "אתה האיש היחידי בעולם - נוסף למשפחתי - שצריך לדעת את האמת על 'ירושלים של זהב' והנה האמת".

לפחות מצאתי נחמה בכך שמאיר אריאל לא העתיק (במכוון) את המנגינה של השיר "ירושלים של ברזל" (שיר מצויין וחזק הרבה יותר מ"ירושלים של זהב" לדעתי, ולו רק בשל הביקורת הנוקבת שבו) מנעמי שמר, אלא בעצם משיר העם הבאסקי...

בכל מקרה, מצאתי אירוניה מסוימת בידיעה הזו שפורסמה ב"הארץ" ובגללה החלטתי בכלל לפרסם את העניין בבלוג.

ובכן, מכל המנגינות שיכלה שמר לבחור, היא בחרה דווקא במנגינה באסקית?

לא שיש לי משהו נגד הבאסקים, נהפוכו. פשוט יצא מעט אירוני כל העניין הזה, לקחת מוזיקה מתוך שיר של עם ללא מדינה שהמדינה שהוא חי בה לא מוכנה להעניק לו עצמאות והוא נאלץ להילחם בה, לעיתים בצורה אלימה (ע"ע המחתרת הבאסקית או ETA).

בכל מקרה, סייג להשוואה המתבקשת, לפלשתינים, הדברים בשנת 1967 נראו אחרת במעט מהיום. העיר ירושלים נכבשה מירדן ולא ממדינת פלשתין שמעולם לא הייתה קיימת (מהבחינה הזו, גם מדינת הבאסקים מעולם לא הייתה קיימת) ומאזן הכוחות והשחקנים הראשיים בזירה היו מעט שונים.

ודאי שלא המשוררת נעמי שמר, הייתה אמור לחזות באירוניה שמנגינתו של שיר של עם הנאבק על עצמאותו, תיהפך להיות דווקא המנגינה של שיר שהתחבב כל כך על העם שניצח במלחמה והוא הצד החזק שלא בהכרח מאפשר עצמאות לעם שחלש ממנו.

לפחות מהבחינה המלודית, אולי היה רצוי שדווקא הפלשתינים יאמצו את השיר ירושלים של זהב.

תוספת מאוחרת בעקבות אחת התגובות:

יש גם מי שהביא רפליקה של השיר הבאסקי המקורי.