בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

באחת הפעמים הרבות מספור בהן החלפתי את הצבעים והכותרת המעטרים את הבלוג שלי, משל הייתי זיקית, השתעשעתי לי ושמתי את אחד הסמלים המטופשים של גוגל בכותרת (כמדומני היה זה לוגו "יום כדור הארץ" של גוגל, שעד כמה הוא הזוי כתבה אינגריד).

השתעשעתי ושועשעתי מהאפשרות שאת בלוגי יעטר הסמל שהוא מבין המפורסמים בימינו (האם מישהו לא מכיר את הסמל הצבעוני של GOOGLE?).

עלה בי הרעיון לעצב לבלוגי כותרת גוגלית, בה יהיה כתוב ashmash, שתעוצב ברוח הלוגו של גוגל.

ביקשתי מאשפית העיצוב הגראפי דפנה (שם משפחתה שמור במערכת, שכן אם תשמעו אותו, אתם עשויים לרעוד מפאת העוצמה הטמונה בשם המפורסם), לעצב כותרת מתאימה.

או, הכותרת יצאה מרשימה, מרשימה מאוד.

הדמיון לכותרת של גוגל בולט, אך הכיתוב הוא ashmash.

דפנה, בתור מעצבת גראפית מובילה, העירה את תשומת לבי לכך שעניין זכויות היוצרים הוא נושא רגיש בקרב האנשים המתעסקים בלוגו.

לפיכך, החלטתי לפנות אל גוגל, על מנת לבקשם להשתמש בלוגו שדפנה יצרה לבלוג.

זה היה מסובך!

פעם חשבתי שקריאה וכתיבה באנגלית הם עסק מסובך. מסתבר שזהו החלק שהיה הקל ביותר.

שיחקתי לי בתפריטים הרבים שאמורים לנווט את הקשר בין הגולש לחברת הענק. שלחתי אי מייל מנומס באנגלית, בו הסברתי את בקשתי, שטחתי את נימוקיי וצרפתי את התמונה של דפנה.

מהר מאוד קיבלתי בחזרה הודעה לפנות אליהם דרך אחד הטפסים באתר, אחרת פנייתי לא תיענה.

כמו ילד טוב, או כמו איש הגון, עקבתי אחר הטיפסיאדה של גוגל.

אוי, כל מיני מינוחים ודקויות, אשר לכל אחד מהם לינק אחר.

בסופו של דבר, בחרתי בקישור המתאים, כתבתי את אשר הייתי צריך לכתוב והמתנתי (לא הייתה אפשרות לצרף את התמונה).

לא עבר זמן רב ומגוגל חזרה אלי שוב הודעה אוטומטית לאקונית, די דומה לקודמת שענתה תשובה של סיפקה אותי, אך סופה היה שלהבהרות נוספות, אשלח להם אי מייל.

שלחתי אי מייל, הסברתי את דברי.

הם הפנו אותי לכתובת מתאימה (מה שלא יכלו לעשות פעם לפני כן) לבקשות שימוש במוצרים שלהם וכו'.

קראתי. קראתי בעיון.

המשכתי והמשכתי בתפריטים, עד אשר הגעתי אל הקש ששבר את גב הגמל (במקרה הזה, אין מדובר בגמל, אלא במיכלית נפט שהועמסה יתר על המידה).

הגעתי לדף הזה (תמונת מסך חלקית מצורפת בהמשך).

הדף הזה, הפנה אותי למחלקת השיווק של חברת האינטרנט הגדולה.

האבסורד, הקש ששבר את הגב, טיפת הנפט שביקעה את המכלית, הסדק שפוצץ את קולומביה עם אילן רמון בתוכה, היה העובדה שאל מחלקת ה-MARKETING של GOOGLE, אפשר לפנות אך ורק בפקס או באמצעות הדואר (דואר, לא דואר אלקטרוני)!

מתוך האתר האמור - לגוגל אין אי מייל (אפילו לא בג'ימייל), רק פקס וכתובת דואר

מה, אנחנו במאה ה-20?

איזו מין חברה מאפשרת ללקוחותיה לפנות אליה רק באמצעות האמצעים האלה שעבד עליהם הכלח?

פקס?

פקס זו לא ההמצאה הזו שמשתמשות בה רק מזכירות מבוגרות שלא עברו קורס שימוש ביישומי אופיס?

דואר?

דואר זה לא הדבר הזה שמקבלים דרכו חבילות גדולות ותו לא?

איך גוגל רוצים להשתלט על העולם, על עולם המחשבים, כאשר כדי לפנות אליהם (דבר שכפי שנוכחתי בעצמי, התגלה כקשה ומייגע כמעט כמו הליך הרישום לביטוח לאומי לאחר השחרור מצה"ל), אי אפשר באמצעות האינטרנט?

אז עברו בראשי מספר מחשבות.

הן מצטמצמות בערך ל:

Fuck it!

Fuck them all!!!

אם גוגל מקשים עלי את החיים עד כדי כך (כשחושבים על זה, אין מדובר במעמסה של ממש, הרי בזמן שאני כותב את שורות התלונה הללו, יכולתי ללכת ברגל למשרדים שלהם בקליפורניה ולמסור להם את המכתב בעצמי), שיקפצו לי. אני מעתה עברתי ל-YAHOO.

ל-YAHOO אגב, יש את מנגנון חיפושי הוידיאו החדש והחביב.

אם כן, נכנסתי לאתר החיפוש המועדף עלי (YAHOO, אם זה לא היה ברור. עד שאלו ירגיזו אותי ואעבור לאתר אחר או משהו כזה), והסתקרנתי לראות מה אעלה בחכתי אם אחפש GOOGLE.

האתרים הראשונים היו קשורים בגוגל.

גוגל, חיפוש תמונות בגוגל, חדשות בגוגל ועוד כהנה וכהנה.

אבל אז, עדיין בעמוד התוצאות הראשונות, הגעתי לאתר הבא – Google-Watch. כמו מחסום-WATCH, וכל מיני ארגונים של אנשים אחרים שדואגים לזולת, הארגון הזה שם לו למטרה להילחם בעוולות של גוגל.

עיינתי. זה היה מעניין. מרתק.

כידוע לכל, המדיניות הרשמית של גוגל זה שהם מסדרים את תוצאות החיפוש על פי היררכיה ברורה של דרוג קישוריות מתוחכם שהם עושים (ולא מספרים מה הוא, באותו אופן בו יריב חבוט לא מגלה את הפרמטרים לטבלת הבלוגים שעשו עניין).

בשלב מסוים הם הוסיפו מודעות פרסומיות שבאות בצדדים, אך הדגישו שסדר ההופעה בחיפוש עצמם נטול התערבות (בד"כ...).

אחת לכמה זמן שמענו דיווחים על כך שגוגל מפרים את הכללים שהם עצמם קבעו, כאילו היו לואי ה-14 מלך צרפת שהכריז על עצמו - מלך השמש.

פה הם הורידו את "בעייתי" שדיבר לא יפה על משרד ממשלתי זה או אחר.

שם הם מנעו גישה להופעת תוצאות חיפוש של אנשים המתנגדים למשטר בסין, במידה והחיפוש מתבצע מסין.

הם גם הכריזו בגלוי כי אנשים שינסו לחבל בהליך הדרוג הבלתי תלוי שלהם (שהודו שלא חף מהטיות), והם יראו לנכון על פי שיקולים בלבדיים שלהם להוריד אותו, האתר שלו יורד.

לצורך העניין, בהנחה וגוגל ימצאו לנכון את הבלוג הזה כפועל במטרה להעלות את המיקום שלו בגוגל בדרכים לא ישרות (שוב, לטעמם ושיקול דעתם של גוגל בלבד), יכול להיות שמחר הוא לא יופיע יותר במנוע החיפוש של גוגל.

יתרה מזאת, שמענו לא אחת על שיקולים מסחריים המשנים את סדר הופעת תוצאות החיפוש. אותו סדר שעד כה גוגל טענו שאינו מושפע משיקולים מסחריים.

גוגל, אמנם הוקמה לכאורה על חזון של אנשי מדע, המתמטיקאים יוצאי אוניברסיטת סטנפורד - סרגיי ברין ולארי פייג'. אבל בשנת 2004 הונפקה בבורסה (והיא רושמת רווחים נאים), כך שבראש ובראשונה היא משרת את האינטרסים של בעליה ורצונם להרוויח.

לאלה, יש במקרים רבים אינטרסים אשר סותרים את רעיון חופש המידע.

פרשיות שהם מעוניינים להשתיק, מתחרים כלכליים שהם רוצים להחליש, גופים כלכליים שמשלמים להם כדי להופיע בראש תוצאות החיפוש (לא באמצעות מודעות, אלא בחיפוש תמים לכאורה) ועוד, ועוד, ועוד...

תאמרו זוהי זכותם.

תאמרו שקיימים מנועי חיפוש אחרים.

אבל הבה נחשוב על זה רגע.

לפחות 75% מהחיפושים ברשת, כך על פי הערכות, מתבצעים בגוגל.

תארו לכם שחיפשתם חומר לעבודה שאתם מכינים דרך גוגל ולא מצאתם.

האם לא תפלטו בטבעיות את המשפט "אין על זה מידע"?

"אם אתה לא שם, אתה לא קיים" נאמר. ובפרפרזה לעניינינו – "אם אתה לא מופיע בגוגל, אתה לא קיים".

עוד דוגמא. תארו לכם שפתחתי עסק לממכר נשיקות במחיר מצוין של עשרה דולרים לנשיקה (לא תקנו?).

תארו מצב שהמדד "האובייקטיבי" של גוגל ידרג את אתרי כאתר הראשון המופיע על הצג של מי שיחפש בגוגל נשיקה.

אתם יכולים לשוות בנפשכם כמה כניסות יהיו לחנות הוירטואלית שלי?

זה ודאי יעשה לעסקים שלי רק טוב.

כעת תארו לכם שמסיבה זו או אחרת, העסק שלי ירגיז מישהו ברמות הגבוהות בגוגל.

נניח שהוא לא אוהב נשיקות, או שמא הוא פותח עסק מתחרה – "נשיקות מאת סרגיי ולארי".

ונניח שידוע לכל שעסקי הנשיקות שלי ממש טובים וכל מי שיגיע לאתר שלי ולאתר שלו, יבחר באלו שלי.

הבה נניח שאותו מתחרה שהוא חלק מגוגל, או סתם מתחרה שירצה לקדם את עסקיו וישלם לגוגל סכום רב, יעיף אותי מרשימת התוצאות לאלתר.

אנשים שיחפשו נשיקות בגוגל לא יגיעו לחנות שלי ויקנו את הנשיקות סוג ב' של המתחרים.

אתם מודעים לעוול שיגרם?

הן לי כעסק והן ללקוחות שיקבלו נשיקות פחות טובות (ובמחיר יקר יותר, כי הרי ייווצר מונופול נשיקות דורסני).

לכאורה, הצרכן הנבון יחפש גם במנועי חיפוש נוספים (הספורים שקיימים, שכן מדובר בעסק יקר) ויגלה את העסק שלי.

אבל כבר ראינו זה מכבר, שאם משהו לא מופיע בגוגל, כנראה הוא לא קיים.

ובכלל, גוגל מצהירים על עצמם כחברה נטולת פניות, בעוד המתחרים לא מתביישים להודות שיש להם שיקולים מסחריים.

גולש המכיר את ההצהרות הללו ולוקח אותן יותר מידי ברצינות, עלול לחשוב שהנשיקות שהעסק שלי מציע ודאי ממש גרועות, שכן הן לא מופיעות כלל במנוע החיפוש ה"אובייקטיבי" של גוגל, בעוד שודאי שילמתי כסף כדי להופיע אצל המתחרים עם הנשיקות סוג ב' שאני מציע.

אני מניח שהדוגמא של הנשיקות הובנה וברור כעת אילו נזקים יכולה גוגל לגרום.

גוגל, כמונופול מידע, אחד המונופולים המפחידים ביותר שאפשר להעלות על הדעת, יכולה לחסל עסקים מתחרים, יכולה "להעלים" אנשים. לקבוע מי חשוב ומי לא.

אם תיכנסו לגוגל ווטש, תוכלו לקרוא (באנגלית) על בעיות רבות אחרות שגוגל מציב בפני חופש המידע. הפרת פרטיות, איסוף מידע על גולשים, "הקלטת" הרשת באמצעות המטמון, שימוש בתוכנות רוגלה (SPYWARE) בכסות סרגל הכלים של גוגל (Google toolbar) ואפשרות החיפוש על הדסקטופ.

גוגל מציעים כלי חיפוש במחשב וכך סורקים את המידע המופיע במחשב האישי של כל מי שמוכן להשתמש בכליהם המוצגים כיעילים וחפים ומכוונות זדון.

אני מתקשה להאמין שמבין יותר מאלף עובדים בגוגל ומבין בעלי המניות, כולם אנשים ישרים והגונים ושעל כולם אפשר לסמוך.

למי ימכרו את המידע (ואיזה), אין לדעת.

נו, אפשר להירגע, הרי מה הם יכולים לעשות לכל היותר?

ננתק את המחשב מהאינטרנט, נפרמט את הדיסק הקשיח והכל ישוב על מקומות בשלום.

או לא!

המידע שגוגל אוגרים עלינו ומנסים לשאוב מאיתנו בדרכים ערמומיות, נשמר ומתויג אצלם.

גוגל מעולם לא אמרה מה בכוונתה לעשות בכל המידע העצום שהיא אוגרת.

כפי שפורסם לאחרונה, היא מציגה לכם מידע בדבר החיפושים האחרונים שביצעתם, אבל כפי שאתם נגישים למידע עליכם גם החברה ואנשיה נגישים למידע ולעולם לא תוכלו לדעת מי ירצה להאשים אתכם ובמה (למשל לצייר קלסתרון של אדם שפל המחפש פורנו מאומן, או כל רעיון אחר, פשוט זה הראשון שעלה לי).

יתרה מזו, האינטרנט הולך וחודר לכל מקום. בשלב מסוים, גם אם זה נראה הזוי בימינו, גוגל יוכלו לדעת כמה זמן חיממתם את המרק במיקרוגל...

נכון, גוגל לא היחידים שאוספים עליכם מידע.

ספק האינטרנט שלכם מתייק כל מה שביצעתם באינטרנט. חברת הסלולארי מנהלת מעקב בדיוק היכן הייתם באיזו שעה של היום מלבד המידע המובן מאליו של עם מי דיברתם, מתי, כמה זמן ותוכן השיחה שמוקלט.

בנקים שיודעים עליכם הרבה מעבר למה שאתם רוצים והחל משנת 2006, יוכלו להעביר מידע מאחד לשני לגבי פרופיל המשתמש, על מנת לקבוע את מסגרת האשראי של כל אחד ואחת מכם (לכאורה רעיון טוב לפיו לא יינתן אשראי לאנשים שלא יכולים להחזיר, אבל בפועל אמצעי שמפלה אנשים ובעיקר, לעניינינו, מאפשר מעקב אחריהם ביתר קלות).

הממשלה אוגרת עליכם מידע מכל סוג ורשויות המדינה השונות יכולות להעביר מידע מאחת לשנייה (לעוד מידע, הנה פרוטוקול ועדת החוק, חוק ומשפט של הכנסת בנושא).

כך למשל משרד הפנים מעביר לצה"ל את המידע עליכם והאחרון יודע לשלוח לכם "צו ראשון".

והמידע הזה דולף. דולף זו מילה עדינה. הוא נמכר לכל המרבה במחיר, דרך סוחרי מידע מבפנים.

רוצים דוגמא אישית?

אבא שלי התאשפז בינואר 2002 בבית החולים כרמל לאחר התקף לב. הוא נכנס לחדר המיון, עבר בדיקות. בשלב מסוים הוא עבר ניתוח לב פתוח ואושפז להתאוששות במחלקה לניתוחי לב.

כעבור מספר ימים הוא נפטר כתוצאה מהניתוח.

בעודנו יושבים שבעה, צלצל הטלפון בביתי ואחת, נציגה של אחת מאותן חברות המציעות שירותים לחולי לב (כמדומני שח"ל) הייתה מעברו השני של הקו.

"במקרה", היא ביקשה לדבר עם אבא שלי ולהציע לו את שירותי החברה שכולל לחצן מצוקה במקרה של אירוע לב.

הסיבה כמובן פשוטה. מישהו, מבית החולים, כנראה מחדר המיון, קיבל כסף כדי להעביר להם מידע באשר לאנשים הנכנסים עם אירוע לב.

רובם משתחררים אחרי כשבוע, חיים, מתפקדים ועם טראומה גדולה משעברו.

מיעוטם, אבא שלי למשל, לא.

אבל מה זה משנה, מישהו טרח ליידע אותם שהוא אושפז על התקף לב ומדוע להפסיד לקוח?

כמובן שמדובר בתופעה רחבה בהרבה מהמקרה המצער האישי שלי.

אצטט כאן את אליעזר גולדברג, מבקר המדינה המשמש גם כנציב תלונות הציבור, מתוך "דבר המבקר" (עמ' 5) מדו"ח נציב תלונות הציבור ה-31 לשנת 2004 :

דוח 31, בדומה לדוחות שקדמו לו, משקף, בין היתר, גם את הבעייתיות הכרוכה בהימצאותו של מידע רב על אזרחים במאגרי המידע של רשויות השלטון. המידע שבידי רשויות השלטון, הנוגע כמעט לכל תחומי חייו של האזרח, אמור לסייע לרשויות למלא כיאות את תפקידן ולפעול לרווחת האזרחים כציבור וכפרטים. ואולם שימוש לא ראוי במידע, או הסתמכות על מידע חסר, שגוי או לא מעודכן עלולים להביא לפגיעה באזרח. לפיכך מחובתן של הרשויות להשתמש במידע שברשותן בזהירות רבה ובשמירה קפדנית על כללי מינהל תקין ולדאוג שיהיה מלא, מהימן ומעודכן.

מבקר המדינה מזהיר משימוש לא ראוי במידע הרב שנאסף על ידי המדינה.

המדינה כאמור אינה גוף עם מטרות רווח (לפחות לא מוצהרות) והיא כפופה לביקורת פנימית וחיצונית.

כעת שוו בנפשכם גוף שאוסף עליכם מידע ביעילות רבה מהמדינה ואינו כפוף כלל לביקורת ופיקוח ובשל היותו גוף אינטרנט א-מורפי, יכול לחמוק באלגנטיות מכל מיני חוקי פרטיות.

לא יודע מה איתכם, אני לא סומך עליהם.

אגב, גוגל לא נשמע כמו שם של מאכל יהודי?

"אמא, שוב הכנת גוגל, סליחה, קוגל?"