בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

שוב יצאתי עם המצלמה לסיור ברחבי חיפה. כרגיל, המטרה להנציח דברים משעשעים (לדעתי).

רק לפני הכל, אני רוצה לקשר לקטע שכתב ברוטוס כבר מזמן על אותה אמא שמבטיחה עוף לשבת עבור הילדים שלה, כאשר אין בכוונתה לקיים את הבטחתה (אלא אם יתרמו לה).

אז כמו תמיד, תמונות, קצת הסברים מילוליים, כאשר היום המטרה היא להכפיש את הבשר (צמחוני, או לא צמחוני?) ולהציג את העולם הדתי בראייתי.

ובכן, נתחיל עם פרח חביב שצילמתי במהלך השבוע באוניברסיטה.

נעבור לתמונת סיגריה. האזהרות הלכו וגדלו עם השנים ונהיו יותר חד משמעיות, אולם אין זה מונע מצעירים רבים להתחיל לעשן. מנפלאות ההדחקה...

תמונת האופק מעט לאחר זמן השקיעה מדירה במרכז הכרמל.

וכאן כבר נתחיל עם תמונות מהיום. שולחן לשבת. הוא מהווה מעין בסיס לכמה נשים שבכל שבת מחלקות נרות קטנטנים עם נייר המכיל תפילה וסיפור על נפלאות בורא עולם. סיון תמיד אהבה לקחת את אותן חבילות עם נרות שמחולקים בנקודות רבות בארץ, בין היתר מול הקניון הגדול בפתח תקווה, ובד"כ להשתעשע מאוד מהסיפורים האוויליים בפנים.

המלך המשיח ז"ל משגיח על שניים ממאמיניו. מעניין. אם המשיח מת, זה אומר שלעולם לא תבוא הגאולה?

טוב, זה הגיוני.

לא רציתי להציג כאן את התור הארוך המשתרך ליד מקדש הקפיטליזם. אבל רציתי להראות את הכיתוב "כספומט מידע לאומי".

על איזה מידע לאומי הם מדברים?

הייתכן ומחלקים בבנק לאומי ברחוב הרצל בהדר מידע לאומי, כך סתם לכל דיכפין?

חמור מאוד!

זה ודאי פוגע בביטחון המדינה ובביטחון הלאומי (שני מושגים שונים מסתבר).

מישהו מתנדב להתריע לשב"כ על כך?

בכלל, זה הביא אותי לתהות מתי יגיע היום בו יסחרו במידע כך סתם, באמצע הרחוב.

לדעתי, היום הזה הגיע די מזמן, גם אם לא הפנמנו זאת.

תחנת אוטובוס ברחוב הרצל. לא משהו מעניין, מלבד המדבקות הנפלאות המעידות כי בשר הוא רצח (בסימן העוף שאמא הבטיחה לשבת - אמא מרושעת. אני זוכר שפורז, בהיותו שר הפנים, אמר משהו על כך שזו בעיה של האמא. הוא צמחוני ומסתדר מצויין בלי בשר בשבת). המדבקות הללו למען זכויות בעלי החיים פשוט משתלבות היטב לדעתי בשלט תחנת האוטובוס, כאילו היו עוד תחנה.

לא הספקתי להסתובב מאה מעלות מתחנת האוטובוס, ומול עדשת המצלמה שלי הופעה המחזה הבא...

שאוורמה. אולי זה רק אני, אבל שמתם לב שמוכרי שאוורמה דומים לשאוורמה יותר מאנשים שאינם מוכרים שאוורמה?

בהמשך, עברתי עם האוטובוס בחזרה הביתה, ברחוב התיכון. השלט הזה תפס את עיני כבר מספר פעמים כאשר עברתי שם.

"בקרוב תפתח חנות למוצרי בשר חלק ומוצרי מזון"...

מכאן אני יכול להסיק שבשר אינו מזון?

רעיון פילוסופי עמוק, שלא ציפיתי שבעלים של קצבייה יגיע אליו.

יפה מאוד!

אלכס פולונסקי כבר הספיק להעיר שמודעות על אוטובוסים בעניין פיטור 4,500 מורים הם עסק יקר.

אני כבר הספקתי להעיר על הסימבוליות שיש לפיטורי המורים עם חג הפועלים ולאחר מכן גם הצבעתי על כך שהסתדרות המורים היא גוף אנכרוניסטי.

השאלה הנשאלת היא האם מישהו הספיק כבר להעיר על כך שכאשר כתוב "לימור, הרסת את החינוך. תתפטרי!", ישנה שגיאה ניסוחית גדולה מאוד?

מדוע להשתמש בעתיד ולא בציווי?

אני הייתי מנסח את הפנייה לשרת החינוך לימור לבנת "לימור, הרסת החינוך. התפטרי!"

הרבה יותר קצר, קולע ונכון דקדוקית...

סביר להניח שעבד על המודעה קופירייטר בוגר מערכת החינוך שלא ממש הפנים את יסודות השפה העברית, ולא מורה ללשון...

וכאן נעבור למספר פרסומות, שריד לחג הפסח, שמצאתי ליד המרכול החרדי.

הפרסומת הראשונה היא לחברת אמיגו (מירס), אותו מפעיל סלולארי רביעי שאיש כמעט לא מכיר, הואיל והוא פונה בעיקר למגזר העסקי (ואנשים מהמגזר הפרטי שמשתמשים בו, נוטים להתלונן על שירות גרוע).

ברור שישנו כאן משחק מילים די עלוב - "מכשירים לפסח", כפל לשון שספק אם משעשע מישהו (אבל ניתן להם קרדיט על הנסיון).

אולם מעבר לזה, שימו לב כיצד המילה אינטרנט, ושאר השירותי המלווים נדחקים לצד ולא כתובים בברור, אלא בתפזורת אותיות. אני חושד שהואיל ומדובר בפרסומת המיועדת למגזר החרדי, שם האינטרנט הוא "מקור כל הרוע" (מוזר, אלוהים אחראי עליו), השירותים המוספים נדחקו לקרן זווית.

מעבר לזה, הם הלכו רחוק מידי לטעמי, כאשר כתבו "מדברים למהדרין".

אני יכול להבין סימן הכשר על מוצרי מזון, אפילו להבליג על כך שהוא מופיע על סבונים ומשחות שיניים. אבל סלולארי כשר?

זה פתטי, ומעבר לכך, מראה באופן גלוי שכל עניין הכשרות, עיקרו מסחרה ולא חוק אלוהי קדוש.

עוד פרסומת משעשעת למגזר החרדי "אין קושיות", בפרסומת לממרח שוקולד "השחר העולה".

אני מעדיף נוטלה בפיתה, מאשר ממרח השחר על מצה. אבל כל אחד והפטיש שלו...

"חוגגים את הפסח עם תנובה" - "למהדרין יש תנובה".

ברור לי מדוע פונים למגזר הזה. מדובר במשפחות גדולות ודווקא לחג הפסח, סביר שיערכו קניית מזון רצינית.

אבל אם הייתי לוקח יותר ברצינות את מה שמסופר בהגדה של פסח, הרי שודאי הייתי מעט נרגז על כך שוקראים את ים סוף העשוי מחלב, כדי להעביר עם של גבינות, יוגורטים ומוצרי חלב אחרים...

אם הם מוצרי חלב, מדוע יש צורך להפריד בכלל את ים החלב?

מעבר לזה, החג שקשור למוצרי חלב הוא שבועות, בסוף ספירת העומר ולא פסח, הנמצא בראש ספירת העומר.

אבל למי איכפת, העיקר למכור...

משום מה שעשע אותי שקושרים את התיבה הזו לתרומת מזון לנזקקים לעמוד חשמל. הרי אם מישהו ירצה באמת לקחת את זה, סביר להניח שהוא סוג של נזקק, לא?

בכל מקרה, אני יתום, אמא שלי אלמנה ומעולם לא זכינו לקבל מהם שום סיוע...

מצד שני, אמי ואני גם לא מצפים לשום תרומה, כך שאולי זה מתאזן.

גם המודעה הזו, הקוראת להשיג גוף מושלם לקראת עונת הרחצה שעשעה אותי קלות.

גוף מושלם הוא אידיאל שלכל היותר ניתן לשאוף אליו ובכל מקרה, הוא משתנה מאדם לאדם.

מדובר בניצול ציני משהו של מצוקות של אי אילו אנשים.

ולסיום, המדבקה הזו - "אני מילואימניק הומו", סליחה - "אני מילואימניק גאה" שעשעה אותי.

אני לא רואה גאווה גדולה לעשות את המובן מאליו - לשמור על חוקים במדינה שאתה חי בה.

עצם העובדה שצריך להתגאות בכך שאתה עושה את המוטל עלייך, מעלה מעט דאגה.

ועד כאן התמונות מחיפה.

אלעד