בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

מרוקאים

ראו, אין לי משהו נגד מרוקאים, באמת!

אפילו אבא של סיון, הוא יוצא מרוקו ואדם מקסים לדעתי. ודאי לא הוא היה הסיבה לכך שנפרדנו לאחר שנתיים וחצי.

אבל יש משהו שכן מפריע לי קצת בשיחות שיש לי עם מרוקאים בסקייפ (SKYPE), וזה היכולת לתקשר...

משום מה, תמיד שיוצא לי לדבר עם אנשים שמזדהים כאנשים הנמצאים במרוקו בסקייפ, ראשית הם שואלים אותי אם אני מדבר ערבית.

השאלה השנייה שאני נשאל היא האם אני מדבר צרפתית.

כששאלה זו נענית גם כן בשלילה, הם לא מתייאשים ושואלים אם אני מדבר אנגלית, כנראה על מנת להאדיר את יכולותיהם המולטי-לינגואליות...

וכאן אנחנו בעצם עולים על שרטון. טכנית, הם באמת מדברים אנגלית, לפחות ברמה זו או אחרת. הבעיה היא שאני לא מסוגל להבין את המבטא שלהם והם מתקשים להבין את הדיקציה שלי.

אז מה עשינו בזה בעצם?

כל השיחה נסובה סביב הדיון המרתק "מה אמרת?"...

בכל פעם, אחרי שמי מאיתנו אומר משפט, השני שואל מה, יוזם המשפט המקורי חוזר עליו, שוב שואלים מה ולבסוף מחליטים להשתמש בתיבת המסרים.

באופן תמוהה, ברוב המקרים, גם אין לי בדיוק על מה לדבר איתם.

הנה למשל, לפני מספר ימים חייג אלי בסקייפ בחור ממרוקו. אחרי עשר דקות של שיחה מאוד, אבל מאוד איטית (כפועל יוצא מהדרך של השיחה שתוארה לעיל), הרגשתי שאין לי על מה לדבר איתו.

בסדר, הוא בן 20, לומד כלכלה ומדבר ממש לאט...

לא משנה מה אמרתי, התחושה שלי הייתה שהוא לא קולט מה אני אומר לו, וזו תחושה די מתסכלת בשיחה ממוצעת...

קצת הזכיר לי את הטיול במזרח אסיה במובן מסוים.

הדבר שאני יכול לציין לטובה שלמדתי מהשיחה הזו, הוא המקום ממנו הבחור בה...

הוא מגיע ממקום בשם אגאדיר.

כפי שודאי ניחשתם, אם אתם מכירים את המסעדה בהרצלייה פיתוח, זה שיש בישראל מסעדת בורגרים העונה לשם הזה.

אפילו כתבתי עליה בבלוג, לאחר שאנה ואני חגגנו חצי שנה ביחד, ופגשתי את ג'ודי ניר מוזס שלום שם.

אחרי שפעמיים חזרתי על זה שיש מסעדה בשם אגאדיר בישראל והוא שאל אותי מה אמרתי, החלטתי לוותר...

בלאו הכי, זה מידע מיותר, בערך כמו שאני אדע שקיימת מסעדת בשם ישראל במראקש...

שרת החוץ בפועל

ואם כבר הזכרתי את ג'ודי ניר מוזס שלום, אשת שר החוץ ומקורבת עד מאוד לאנשים שמביאים לכם את "ידיעות אחרונות" (קצת קשה להתכחש לזה, כאשר אחד מעשרות השמות שלך הוא מוזס), בסוף השבוע פורסמה ידיעה לפיה ג'ודי בוחשת בקלחת המדינית ובאמצעות בעלה, שר החוץ (להלן הסמרטוט) סילבן שלום, ביקשה לשים קץ להעסקתו של עובד שגרירות ישראל בוושינגטון, עוזרו של השגריר דני איילון, בשל העובדה שזה לא טיפל היטב בהגעתה לארץ של הזמרת מדונה, אישיות רמת מעלה וקבליסטית (דהיינו מאמינה בספר הזהר עם קבלות).

ממשרד החוץ נמסר בתגובה " כי ההחלטה לגבי קיצוץ התקן היא מקצועית בלבד. גורמים בלשכתו של השר גם אמרו, "הדברים המובאים במכתב מגוחכים, על גבול האבסורד".

אפשר לקרוא על עוד ועוד התנצחויות שלהם כאן (אני לא רואה טעם להמשיך לפרט).

מכאן, נותר לנו אפוא להסיק שישנה בעיה או במשרד החוץ הישראלי, או בשגרירות (ואופציה הגיונית בהחלט שבשניהם ישנה בעיה).

הבעיה כמובן בסופו של דבר היא של מדינת ישראל.

אם נאמץ את אמרתו של  שייקספיר בהמלט - " Something is rotten in the state of Denmark" (שתורגמה לעברית כמדומני כ"משהו רקוב בממלכת דנמרק"), הרי שמשהו מאוד רקוב במדינת ישראל...

זה לא חדש. זה נכון.

אבל משום מה, אולי רצוי להפריד בין הון לשלטון עם קורטוב של נפוטיזם, או במילים אחרות, הגיע הזמן להרחיק את ג'ודי ניר מוזס שלום ממשרד החוץ. הרי היא רואה עצמה נציגת ישראל.

ויפה שעה אחת קודם.

ג'ינגיס חאן

יש סיכוי של 0.5% שאני קרוב של ג'ניגיס חאן (על פי הפסקה האחרונה בכתבה הנפלאה הזו).

עכשיו אני מצטער שכאשר הייתי בסין, לא הלכתי לבקר בקבר שלו, להניח פרחים...

בכל מקרה, ג'ינגיס חאן, כך מספרים, נולד בשנת 1162 ומת ב-1227.

גיל 65 הוא גיל מכובד לבחור מונגולי מהמאות ה-12 עד ה-13, כמדומני.

בהתחשב בחיי המין הסוערים שלו – 17 מיליון צאצאים חיים בימינו (ברור לי שמדובר בניני ניני נינים (וכו'), אבל עדיין, סביר להניח שג'ינגיס חאן היה רב שגל יותר מאשר מרק שגל, כך שאני מתפלא שהוא שהוא מת במהלך מסע ציד ולא מת ממחלת מין לפני כן, בטרם הגיע לגיל 65...

או, כמובן. אם אתם רוצים להוריד את השיר הגרמני הנפלא המוקדש לג'ינגיס חאן ועוד שלל הפתעות, היכנסו לקטע הספציאל שהקדשתי לנושא.

כמה אומללים הילדים עכשיו, שגדלים עם הדחיסה של MP3. איזה טעם יהיה להם בחיים?

קראתי לי את הכתבה הבאה, המספרת על אנשים שמשקיעים הרבה, אבל ממש הרבה במערכת הסטריאופונית (עד היקפית) שלהם.

ראו, הכתבה על אותם אודיופילים הייתה מרתקת. היא הזכירה לי מעט את אח שלי, חובב מוצרי האיכות. אבל בכל זאת, עניין המשיכה לתקליטים, אותם אריכי נגינה, מעט מוזר לי.

זו לא הפעם הראשונה שאני קורא על האיכויות הנדירות של תקליטים, על פני הזבל המודרני המכונה תקליטור. אבל משום מה, אני תוהה אם אמצא אנשים שיהדירו למשל מכשיר טלפון עתיק עם חוגה והרבה רעשי רקע, על פני מכשיר טלפון דיגיטאלי עם צליל איכותי, לצורך העניין סקייפ, אבל בהחלט אפשר לבחור כל טכנולוגיה מתקדמת יותר אחרת.

אפשר לשבח את האיכות הנפלאה של הפולסים, את ההנאה שבמשחק עם החוגה, איכות הסאונד הנדירה שמחקה את המציאות בצורה מושלמת, לא בצורה דיגיטאלית קרה, גם אם יש בה המון רעש רקע סטאטי.

למעשה, אני מכיר לא מעט שעושים את זה. אפילו זוכר אני שבעודני ילד, צפיתי בלהיט הטלוויזיה "הוגו" בערוץ הילדים, אשר ניתן היה לשחק בו מהבית. אחד הילדים שעלה לשידור ושיחק במשחק, לא יכול היה לשלוט בטרול על המרקע וברקע נשמעו הצלילים הארוכים של חיוג מתקפי.

מה גדול היה השעשוע, כאשר אני ופישי, חבר באותה תקופה השתעשענו מהמחזה (כלומר לראות את הוגו לא מקפץ לצדדים), תוך כדי שפישי עושה חיקויים של ילד מפגר עם טלפון חוגה שמסובב את החוקה כל הדרך לספרה תשע, ומתפלא שהוגו לא מתכופף ימינה.

אם כן, נשוב אל אותן איכויות נדירות שאותם אודיופילים משבחים. אותם שבכים והילולים לעידן התקליט, אותו תקליט שבכל השמעה משמיע צליל אחר, בהתאם לפגם שהותירה בו המחט בנגינה הקודמת (כיום, קיימים נגדי תקליטים יקרים להחריד שפועלים עם לייזר ולא מחט, אבל כמובן שבעבר זה לא היה קיים וגם כיום, מדובר במוצר שאינו מוצר צריכה תעשייתי זול). בדיוק באותו אופן שחובבי קולנוע, משבכים את המרקע הגדול, עם כל אותן שריטות מרגיזות המופיעות על המסך (שגם הן, הולכות ומתרבות, ככל שהעותק הוקרן יותר פעמים ונשרט עוד ועוד).

אותם אנשים קפאו במקומם בנקודת זמן מסוימת. במקרה שלהם, בנקודה כלשהי, במאה ה-20. בדיוק באותו אופן, יכלו להיתקע אי שם במאה ה-18, מעט לאחר שג'יימס ואט המציא את מנוע הקיטור (ב-1774 כמדומני). מדוע לנסוע במכוניות המונעות במנוע בערה פנימית (ולכשיהיה כלכלי ומשתלם לנסוע במנוע תא מימן, אז בו), כאשר יש לנו אנרגיית פחם נפלאה בשפע?

מדוע לטוס מנקודה לנקודה על הגלובוס עם ההמצאה חדישה של האחים רייט, כאשר יש לנו ספינות נפלאות, המונעות בקיטור, ברוח וסתם על ידי עבדים שחותרים?!

מדוע בחרו אותם אנשים, להיתקע דווקא עם התקליט, עם אותם רעשים שאני בהחלט אוהב, אבל כל קשר בינם לבין המוזיקה שהגה בראשו בטהובן, מקרי בהחלט?

לא תזכו לקרוא אותי מהלל כאן את תעשיית/חרושת התרבות. חלילה. חברות המייצרות מערכות שמע עם אורך חיים של חמש שנים על פס ייצור, לא יזכו פה לשבחים רבים.

אבל לצורך העניין, בהנחה וניתן להקליט באיכות מעולה מוזיקה, גם לתקליט וגם לתקליטור, האם מידע שנשמר בצורה דיגיטאלית, ספרתית (הפירוש זהה אגב) על תקליטור, וככזה השחזור שלו, בהנחה וניתן לשחזרו באיכות יוצאת מגדר הרגיל, תהיה טובה יותר, כלומר המידע יישמר באותו אופן בו אכסנו אותו?

עד כמה שידוע לי התשובה חיובית.

בכל מקרה, הטיעונים נגד תקליטור הם באשר לפשרות שנעשות בדיגיטציה של הקובץ וכאן הפתרון הוא לנסות להכליל עוד ערוצי שמע, ניסיון לדמות את הסאונד להיקפי וכדומה. הפתרון לעולם לא יהיה מושלם, על מנת שתמיד יוכלו למכור לאנשים מוצר שהוא לכאורה בעל ערך מוסף. ראו לדוגמא את שיטות הקידוד והפענוח השונות למוזיקה בסרטי DVD, אשר עם השנים מוסיפות עוד ערוצי שמע (2, 2.1, 5.1, 6.1, 7.1 והגבול לא קיים), עוד אפשרויות של חיקוי המציאות, אבל בפועל, את ההבדל, טוענים ששומעים רק המומחים לדבר, וגם במקרה שלהם אני בספק...

אסכם ואומר שנהניתי לקרוא את הכתבה על אותן מערכות איכות ולשמוע את הטיעונים שיש לאנשים שמוצאים מעל 100 אלף שקלים על מערכת שמע כדי להצדיק את ההוצאה. אבל שקול הדבר בעיני לאדם שיקדש את פאקמן בהיותו משחק איכות העומד במבחן הזמן, בעוד המשחקי המיוצרים כיום כולם זבל תעשייתי. יכול להיות שיש משהו נחמד בפאקמן, אולי "נצחי". אבל זה בהחלט לא אומר שלא ניתן למצוא בימינו משחקים שעולים עליו, בגרפיקה, בצליל וכמובן במשחקיות.

עברה את המבחן

להלן ציטוט מכתבה במדור הרכילות ב-NRG, בכתבה שעסקה בפנינה רוזנבלום שנתבעה על ידי שני עובדיה הזרים מהפיליפינים:

"הם חיו בסוויטה של 140 מטרים עם מטבח צמוד, חדר שינה ענקי, מקלחת גדולה, מיזוג אוויר, כל הנוחיות שאפשר לחלום עליה ורמת חיים גבוהה. הם גם היו אוכלים את האוכל האיכותי שלנו‭,"‬ אמרה פנינה בכעס על העובדים שתובעים ממנה 188 אלף שקלים, בשל זכויות סוציאליות שהופרו לדבריהם על ידה.

בד"כ שטח נמדד במטר רבוע (מ"ר) ולא מטרים. נסלח לפנינה על בורות בגיאומטריה איאוקלידית. גם אין לי בעיה גדולה עם האוכל האיכותי שהיא אוכלת (אפילו לא עם השמפו האיכותי שהיא מייצרת).

אבל יש לי בעיה קלה עם ההתנשאות על אותם פיליפינים ששירתו (שירתו, היו עבדים, זה די דומה) אותה נאמנה.

האם היינו מצפים שהמשרתים (במילה יפה יותר עובדים, אבל אני לא בוחר במילים יפות) של פנינה יאכלו אוכל סוג ב', כאשר בעלת הבית ופודל המחמד התורן שלה אוכלים אוכל איכותי?

היא ציפתה לשכן אותם במלונה?

כמה חבל שפנינה לא תיכנס לכנסת.

אדם ליברל ונאור כמותה, ודאי היה מייצג את מפלגת הליכוד בכבוד.

אם ענבל גבריאלי יכולה, כל אחד יכול (אן, אפילו את/ה, אם מלאו לך 21)...

עשר קטגוריות למיחזור

קראתי בניו יורק טיימס בשבוע שעבר על כך שבמקומות מסוימים ביפן ישנן עשר קטגוריות שונות לזבל, על מנת לייעל את תהליך המחזור והשימוש החוזר, אני חש קנאה לא קטנה ביפנים. כל כך נהניתי מהעובדה שצריך לחשוב לפני שזורקים משהו, כאשר הייתי ביפן. כשאתה אמור לחשוב על הזבל שאתה זורק, באופן טבעי תנסה להקטין את כמות החשיבה שלך ופשוט תזרוק פחות אשפה...

ומה אצלנו?

קיימים פחים למחזור ניירות, אפילו כמה מכלאות לאיסוף בקבוקים. אבל כמה מחשבה אנשים באמת משקיעים במחזור בישראל?

ביסמרק היה מתהפך בקברו

אני לא מבין כ"כ את הרעש שנעשה סביב ההתבטאות של נתניהו על כך שחברת החשמל היא משחתת כמו המשחתת הנאצית ביסמרק. אוטו פון ביסמרק היה אמנם קנצלר הברזל של גרמניה, אבל היה מי שהנהיג את מדינת הרווחה ונהג בדיפלומטיה זהירה. אז קראו הנאצים קראו לספינת הקרב שלהם ביסמרק, על שם אותו גרמני דגול. באותה מידה, הם יכלו לבחור את השם "הגל", או "גתה", או כל גרמני מפורסם אחר מההיסטוריה הגרמנית.

בכלל, גרמניה הייתי בתקופתה האפלה תחת משטר נאצי, רצחני ומדכא. בהחלט לא כבוד גדול לגרמניה ולא לגרמנים. אבל היי, לא כ-ל מה שהיה בגרמניה בתקופה הנאצית היה רע, כלומר חיו אז אנשים, שאולי לא היו ממש טובים וממש לא צריך לשבח ולהלל אותם, אבל הם חיו...

וכן, לספינות שלהם הם נתנו שמות והיו להם ספינות מלחמה, בדיוק כמו להרבה מדינות אחרות.

זה שכיום הם נחשבים הצד הרע (ובצדק), לא אומר ששאר הצדדים היו בהכרח טובים.

במלחמה, אין יותר מידי חוקים. כולם רעים במובן זה או אחר. אני לא רואה הבדל גדול בין אוניית מלחמה גרמנית, לבין אוניית מלחמה בריטית, אמריקנית, איטלקית, יפנית או רוסית. כולן מטרתן אחת – לזרוע הרס. ההבדל הוא בשימוש שנעשה, שהיה יכול להיות אחרת בנסיבות היסטוריות שונות.

ואין בדברים האמורים להעיד במשהו שאני מצדיק את הנאצים, פאשיזם, או לאומנות מכל סוג.

נתניהו אגב, טרח להתנצל ולהסביר שהייתה זו פליטת פה אווילית מצדו.

יודעים מה. אם הוא באמת חושב שמדובר במילים אוויליות (וראיתי בטלוויזיה את מנכ"ל בזק מנסה לגונן עליו ולהגיד שהמילים נאמרו בסיטואציה מסוימת – איזו? "סיטואציה של טוב, בואו נספר בדיחות שואה", לא? אני לא רואה סיטואציה אחרת שמתאימה), אז שלא יגיד אותן!

נכון, גם שר אוצר הוא בן אדם ויכול למעוד בלשונו (אם כמקרה של ביב המתואר כחד לשון, אני סבור שהמילים נאמרו בכוונה תחילה, על מנת ליצור דימוי שלילי ודה-לגיטימציה שנתניהו רואה כיריביו ושם לעצמו כמטרה הבאה להפרטה), אבל במקרה של מר נתניהו, השמצות יריבים הפכו לנורמה...

הזוכרים אתם כי בעודו ראש ממשלת ישראל, לחש נתניהו על אוזנו של זקן המקובלים, הרב כדורי "השמאלנים האלה, הם כבר מזמן שכחו מה זה להיות יהודים"?

זוכרים?

כי אני זוכר טוב מאוד!

הוא התנצל גם אז...

האם זה עזר?

האם ההכחשות שלו על שראו עיניו בכיכר ציון בירושלים בימים שלפני רצח רבין, עזרו למנוע את הרצח?

האיש הנלוז הזה, נתניהו, רבים מעריצים אותו בשל היותו אדם האומר שאת רוצות לשמוע אוזניהם – "שלום בטוח", "פרס יחלק את ירושלים", "הם מפחדים", "ביסמרק", "השמאלנים האלה, הם כבר מזמן שכחו מה זה להיות יהודים" ועוד, ועוד, ועוד...

במוקדם ובמאוחר, הוא ימצא את דרכו לראשות הליכוד, יתכן לאחר לכתו של שרון.

אני זוכר כי בתקופת התיכון, שאלתי אחד מרעיי לבית הספר מדוע הוא תומך בנתניהו, אחרי שזה משקר, מוסר שטחים (הסכם חברון), אומר שהוא בעד שלום ולא באמת חותר אליו.

הוא ענה לי שזה מה שהוא אוהב בנתניהו – שהוא משקר לכולם ואומר שהוא ייתן שטחים לערבים, כאשר אין בכוונתו לתת כלום.

הסכם חברון כאמור הוכיח אחרת, כך גם לחיצת היד של נתניהו עם ערפאת.

מי שסומך על נתניהו, שם משענו על קנה רצוץ שבסופו של דבר מגשים את הפנטזיה של האוליגרכים הישראלים, מוכר להם את המשק בזול ופוגע בסופו של דבר דווקא בשכבות הכי פחות מבוססות, מהן מגיעים רוב תומכיו.

הייתי אומר שנהנתיהו (טעות במקור), הוא-הוא אותו ביסמרק שניסה להשמיץ בשמו את חברת החשמל. אבל לא. ביסמרק היה אבי מדינת הרווחה, דיפלומט בחסד שכונן גרמניה מאוחד ויציבה.

נתניהו יותר קרוב לבניטו מוסליני בראיית העולם הכלכלית והמדינית שלו...

ימני, המדינה מעל הכל ("ירושלים בירת הנצח" וכולי), הפרטה (טוב, אז מוסוליני עשה קורפורציה, אבל הרעיון די דומה – התנגדות לסוציאליזם).

לכן, לא אברך את נתניהו ואומר שהוא ביסמרק. אבל בהחלט אזכור גם את ההתבטאות האומללה הזו כנגד חברת החשמל.

ועד כאן להפעם.

אלעד