חלק מסדר יומי בתמונות, בליווי מילים.
אבקש סליחתכם, כי בחרתי לא לפרסם חלק מהתמונות ולשמור אותן לעצמי ומכריי, או לפחות לא לפרסם אותן בפורמט הזה.
אז היום שלי התחיל בסביבות השעה שמונה בבוקר, אז זכיתי להשקיף על עמק זבולון המצועף הערפל סמיך.
המחזה שזה הזכיר לי, היה היום בו טיפסתי על הר השולחן בקייפטאון, והערפל מהאוקינוס האטלנטי איים להציף את ה-City bowl (תמונה סרוקה בדף היוצר שלי בבמה)...
ניצלתי את ההזדמנות לצלם פרחים. כרגיל.
בסביבות השעה שתיים עשרה, צילמתי שוב את עמק זבולון. הפעם, נקי כמעט לחלוטין מעננים. חבל, דווקא אהבתי את הערפל של הבוקר.
בתמונה הזו צולם גליון מוסף הספורט של זידאן מיודענו. מדוע מוסף היסטוריה?
תגלו בתמונה הבאה.
בכל מקרה, לזידאן כאמור שלושה תחביבים - מוזיקה מז'אנר מסויים מאוד, צפייה בסרטים (בעיקר ב-DVD) וקריאת עיתוני ספורט מספר פעמים ביום. לכן לא פלא שהיה ברשותו העיתון.
האירוע שיירשם בדפי ההיסטוריה, מבצבץ פה בין השורות.
אני חושב שזה מטופש. זידאן חשב אחרת...
החלטתי לצלם חלק קטן מהספרייה. היא ענקית!
כפי שאתם רואים, פה ושם זרוקים ספרים על גגות המדפים. הסיבה היא שהספרים הגדולים נמצאים למעלה, כאשר במקום המיועד להם על המדף ישנה הפניה לחפש למעלה.
מחוכם!
מעלית שקופה. פעם אהבתי את הדברים הללו.
ואז, בסביבות שמונה בערב נטשתי את האוניברסיטה ונסעתי לכיוון מרכז חורב ומשם לבית החולים כרמל.
איזו שקיעה...
בעודי עולה לאן שהייתי צריך לעלות, ראיתי את המחזה הזה...
נכון, לא בוכים על חלב שנשפך, ודאי לא על קפה שנשפך...
אבל לא אמורים לנקות את זה?
בית החולים כרמל, ידוע גם כ"ביח"ר למוות עבור קרובי משפחה שלי".
מאז שנקצרו שם אבא שלי, סבא שלי ובמובן מסוים גם סבתא שלי בתקופה של כחצי שנה, אני לא ממש מחבב את המקום.
אבל בכל זאת, נאלצתי לבקר שם בשלושת הימים האחרונים מידי יום, וכנראה שאבקר שם גם בימים הקרובים מידי יום. אז החלטתי להנציח כמה דברים...
למשל את המקום הזה שזכור לי כל כך לרעה מאז חודש ינואר 2002.
השלט הבא, המבקש מאנשים לא לשוחח בסלולארי באזור, מאוד מפורט...
קצת עצוב, שצריך להסביר לאנשים את הרציונאל, מבלי שזה יהיה ברור שאם מבקשים במקום מסוים לא לשוחח בסלולארי, אז שלא ישתמשו בו. נו, אבל לפחות יש נסיון לפנות אל ההגיון, אם כי אני מוכרח לציין שבתור שלט הוריה הוא עמוס מידי...
תחתיו אגב, שלט שמעט שעשע אותי. הוא לכאורה כללי, אבל מאוד מאוד ספציפי.
ולסיום, אינפוזיה. או, אני שמח שמעולם לא החדירו לי את הדבר המפחיד הזה לווריד ואני מקווה שלעולם לא יעשו את זה!
ועד כאן להפעם.
סוף שבוע טוב לכולם.
רק בריאות!
אלעד
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
