| 10/2003
הרבה דברים טובים
זמן הוא דבר סובייקטיבי
אתמול, יום חמישי, סיון התקשרה אלי מהקורס ולי לא הייתה ממש תחושה של זמן.
היא סיפרה לי שהיא חוזרת מחר (כלומר היום) הביתה, ואני אמרתי מחרתיים. היא התעקשה שמחר אז שאלתי ממתי יוצאים מקורס קצינים ביום חמישי?
היא אמרה לי "היום יום חמישי", פתחתי את הפאלם וחשכו עיני - איבדתי יום בחיים!
אבל פיציתי על כך מהר מאוד, כי באחת בלילה חזר השעון שעה אחורנית, כך שאמנם איבדתי 24 שעות, אבל לפחות שעה אחת חזרה אלי וכך איבדתי בפועל רק 23 שעות.
לונדון לא מחכה לו
הידד, היום בלילה, בתאריך שהוא למעשה מחר, אח שלי טס לחו"ל לצמיתות, בפעם הבאה שהוא יגיע לארץ, זה יהיה רק לשם ביקור...
אינני יכול לתאר את האושר שאני חש במילים, אבל בקצרה, בצורה לגרי חלקית, אומר שאני מאושר עד הגג (ואני גר בקומה אחרונה כך שזה לא ממש קשה).
נאחל לו בהצלחה שם בממלכה המאוחדת. אמנם לונדון לא מחכה לו, אבל בהחלט יש שם יותר סרטים, אנשים יותר אדיבים, מוזיקה טובה וטלויזיה מצויינת, כך שהייאוש נעשה יותר נוח :)
הצלחה שלו פירושה שהוא לא חוזר לכאן, אם זה לא היה ברור :)
סיון
הצוערת מספר אחד בצה"ל - סיון חוזרת היום הביתה!
הואיל ואני אסיע את אח שלי לשדה התעופה, מיד לאחר מכן אני אסע לבקר אותה.
איזה יופי, הכל מסתדר, אני כבר ממש התגעגעתי!
משימה בלתי אפשרית 3
אתמול, בעודי חולה וסובל (לא שהיום אני בריא יותר, אבל מילא) ביקשתי מאמא שלי ללכת לסופר ולהביא לי מרק קפוא של סנפרוסט.
אני לא יודע כמה מכם יודעים את הסוד השמור ביותר במדינת ישראל (שאחשוף בעוד רגע קט), אבל כבר שנים לא מייצרים את המרק הזה (למה אף אחד לא סיפר לי? - זה אגב הסוד השמור ביותר במדינת ישראל אם תהיתם), כך שלמעשה שלחתי את אמא שלי לבצע משימה בלתי אפשרית, משהו כמו לתלוש שיערה מבית שחיה של נסיכה הכלואה בצריח של טירה הנמצאת בסוף העולם, מעבר לנהר לבה רותחת עליה שומר דרקון כחול שלא ישן לעולם...
אחרי משהו כמו חצי שעה של חיפושים, היא התייאשה.
אני סרבתי להאמין, כך שבערב נסעתי לבדוק בעצמי...
עצה קטנה לטרוריסטים
כפי שכבר כתבתי בערב לקחתי את האוטו והחלטתי להוכיח את אמא שלי על טעותה ולנפנף במרק קפוא של סנפרוסט לנגד עיניה.
רציתי לקנות באחד הסופרים השכונתיים, אבל השעה הייתה כבר תשע בערב, מה שאומר שהקופאיות בסופרים השכונתיים בחיפה הלכו כבר מזמן לישון.
אז אחרי שחלפתי על סופר אחד שכזה ווידאתי שאין כבר כיבו בו את האור, המשכתי לשופרסל במרכז חורב - הקניון היחידי בחיפה שאי פעם גבו בו תשלום על חניה (אבל כבר שנים השעה הראשונה היא חינם ולכן אף אחד לא באמת משלם על חניה שם, אלא רק יש עובדים ממורמים שלוקחים את כרטיסי החניה מהאנשים היוצאים מהחניון ומרימים את המחסום).
כמו בכל קניון המכבד את עצמו בישראל, בכניסה לחניון התת קרקעי במרכז חורב, מתבצעת בדיקה של תא המטען.
אז פתחתי את תא המטען, השומר חיטט בו בסקרנות בעזרת פנס.
בזמן שהוא ביצע את הבדיקה השגרתית הזו, חשבתי לתומי כיצד אותו שומר חסר הכשרה יזהה פצצה כאשר אחת כזו תחלוף מול עיניו?
הרי הם לא באמת יודעים לזהות פצצות...
יתרה מכך, בודקים רק את תא המטען, אולי גם מעיפים מבט לפעמים בתוך המכונית.
אבל אף אחד לא באמת בודק אם אין לי עשרות קילוגרמים של חומרים חבלה מתחת למושבים הקדמיים, מאות קילוגרמים של חומרי נפץ מתחת למושבים האחוריים, וכמובן אף אחד לא חשב להתכוף ולהתבונן (או להציב מראה ולהסתכל) בתחתית המכונית, אולי שם מוחבאים עשרות רובי קלצ'ניקוב אשר ייעודם לשחזר את הטווח בבית הספור קולמביין אי בקולורדו?
אז עצה קטנה לטרוריסטים (אני לא חושב שזו פגיעה בבטחון המדינה, כי כל ילד בן שלוש יכל לעלות על מה שכתבתי ואכתוב כאן) - אם אתם רוצים לעשות פיגוע טרור ענק, את יכולים להכניס פצצה גרעינית לתא המטען, בלאו הכי אף אחד לא יזהה אותה בבדיקה (מקסימום תגידו שזו משאבת מים או משהו), אתם יכולים לדחוס מיליארדי חיידקים לתוך בקבוק של קוקה קולה ולפזר בתוך בניין גדול, נשק כימי ישיג תוצאה יעילה יותר בטווח הזמן הקצר, אבל תחשבו על היתרון האדיר שבהתפשטות מחלות. אם אתם לא מתוחכמים דיו, אתם יכולים פשוט לשיט מאות ק"ג של דינמיט בכל מקום שהוא לא תא המטען, כי רק שם מחפשים.
ואל תנסו חגורות נפץ - חגורה זה כבר לא פריט לבוש אופנתי בימינו...
דיאטה
כמו כל אותם אלפי מאחזי עיניים, הרשו לי גם לנסות למכור לכם שיטה חדשנית לדיאטה.
כמו כולם, גם אני אספר לכם שמדובר בשיטה מדעית שנוסתה והוכיחה את עצמה.
וסיכום דברי הכסת"ח, אומר שאני מסיר מעצמי אחריות לדיאטה הזו וכל נזק שייגרם הוא על אחריות מי שיינסה את השיטה.
ולתכלס
הדיאטה מכונה דיאטת קרח.
הרעיון הפילוסופי העמוק שעומד מאחורי הדיאטה, או שמע עלי לכתוב "דרך החיים החדשה"
כידוע, אנשים אוהבים להכניס אל פיהם אוכל מוצק. הבעיה באוכל מוצק שהוא עתיר קלוריות בד"כ.
מה הוא המזון עם הכי מעט קלוריות?
נכון, מים. הבעיה היא שמים בד"כ במצב צבירה נוזלי בתנאים רגילים, לכן חשוב להקפיא אותם במקפיא על מנת שיתמצקו וכך אכילת תביא לתחושה מדומה של שובע.
השיטה
תאכלו כמה קרח שאתם רוצים, בבוקר, בצהריים, בערב ואפילו באמצע הלילה.
ירידה במשקל מובטחת למתמידים...
תמלוגים
מי שמוצא את השיטה יעילה, מוזמן לפנות אלי להסדרת דרך התשלום.
התשלום הוא רק במידה ואתם מרוצים, מדובר בשיטה לא ישראלית שכנראה תשאיר אותי מרושש :)
ושוב - אני מסיר מעצמי אחריות לכל נזק שייגרם לכל מי שידבוק בדיאטה הזו (כולל קפיאת גרון, קפיאת השכל, בעיות תזונה וכיוצ"ב)
disgusting
הלילה ירד הגשם הראשון.
איזה יופי להתעורר באמצע הלילה, למשמע יללותיה של תולי ליד ראשך, הקוראת לך לקום ולפתוח לה את דלת החדר אשר נטרקה על ידי הרוח השובב שהביא איתו הסתיו. אחרי כמה שניות של עירנות אתה מבין שבחוץ יש רעש של פתיחת ארובות השמיים, הגשם מטפטף, אתה מאושר ונרדם שוב, כי אתה יודע שתמיד הגשם הראשון יורד בלילה ואתה מפספס אותו...
ואז, מגיע הבוקר, אתה קם ממיטתך ומגלה שלולית במרפסת, אתה מביט מעבר לחלון ורואה את אספלט הרחוב עדיין רטוב.
אתה ניגש למרפסת בסלון, זו שהארגז של תולי (ארגז - שם נפוץ לשירותי חתולים) נמצא בה ומגלה שהארגז מוצף בתערובת סמיכה מאוד של מים ושתן כאשר בפנים צפים עוד כל מיני חלקי פסולת מוצקה!
על זה, כל מה שנותר לומר זה - disgusting, כי המילים העבריות - דוחה, מגעיל ושאר המילים לא מסוגלות לתאר את התחושה...
ברוכה השבה (או אולי השווה :)
ברכות לבלוגרית מספר אחת שחוזרת היום מיוון!
אני מקדיש לה מקדש יווני או לפחות כמה עמודים יפים מדלפי :)
דלפי - יוון, במיוחד בשביל Ionicmist
מעשה טוב - ממליץ לוותר על קריאה של הקטע הזה
בעודי כותב שורות אלו, הוזעקתי לאסוף את אמא שלי מהסופר השכונתי הקרוב עם קניות (שהיו גדולות מהמתוכנן ולכן היא נאלצה לבקש עזרה מהבן הסבל/נהג).
במהלך הקניות שערכה, אמא שלי התיידדה עם אישה מבוגרת שעמדה בקופה לפניה והציעה לה טרמפ.
אז אמא שלי הציעה טרמפ לאותה ישישה, שהתגלתה כמורת כימיה בגימלאות בבית ספרי (פרשה לפני הייתי בגיל רלבנטי ללימודי כימיה).
כך גם נודע לי שבשנה שעברה, המורה שלי לכימיה בכיתות י"א י"ב פרשה.
עוד שביב מידע שלא מעניין אף אחד ואני בספק אם הוא אפילו מעניין אותי...
פינת הנוסטלגיה - מסמך היסטורי
כידוע אני נצר למשפחת עובדי חברת חשמל (לא כזה כבוד גדול, אבל זה מה יש) כלומר אמא שלי עובדת בחברת חשמל וכך גם סבא שלי עבד לפניה (בצירוף מקרים מדהים היא התחילה לעבוד ביום בו סבא שלי פרש לגימלאות).
אתאחד המסמכים שהעברנו אלינו מהדירה של סבא וסבתא ז"ל, לפני שהם מובלים אחר כבוד לחברת אמניר אשר תהפוך אותם למחברות ממוחזרות יקרות (אף פעם לא הבנתי למה מוצרים מנייר ממוחזר יקרים יותר ממוצרי נייר אשר את חומרי הגלם עבורם רוכשים בכסף מלא, אבל זה כבר עניין אחר), מצאתי כמסמך משעשע ביותר.
מדובר במכתב אשר הופץ לכלל עובדי חברת חשמל, אי שם בפברואר 1986 המבקש מעובדי החברה לחסוך בחשמל...
בדיעבד, מסתבר שהמכתב לא ממש עזר, כי הרי כולם יודעים מי הם צרכני החשמל הגדולים במשק (למען האמת צרכן החשמל הגדול במשק הוא חברת מקורות, אבל כוונתי הייתה לשוק הביתי).
תמיד כיף לגלות מסמכים מצהיהים עם כיתוב משעשע כמו למשל המשפט אשר כתוב בצד ימין למטה "לנו אכפת כל ואט" שככל הנראה נוסח עבור ילדיהם המפגרים של עובדי חברת החשמל (אני למשל באותה עת הייתי בן ארבע ורבע) או סתם על ידי אנשים לא ממש מוכשרים בכתיבת משפטי מחץ...
לו רק מישהו היה קורא את המכתב הזה...
עד כאן פוסט מרגש זה, בקרוב מאוד עדכון לגבי תחרות הבלוגר/ית הסקסי/ת ביותר בכולל התפתחויות מבחינת מועמדים חדשים, פרסים והפתעות נוספות :)
אלעד
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
