| 10/2003
חגיגה - הוא ממריא (עוד מעט)!
וואו, איזו התרגשות, איזה כיף, עוד כמה שעות אח שלי יהיה על המטוס ולכן הייתה היום אצלי בבית חגיגה (ככה זה שנפטרים מבין משפחה זול).
אז ראשית, מי ששאל את עצמו מדוע אני כל כך שמח שאח שלי עוזב לצמיתות את המדינה, אני ממליץ לו לעיין כאן ולהחליט לבד האם אני צריך להיות שמייח או לא.
ועכשיו אספר על הערב שהיה פה, כי אני מוכרח לציין שהעלתי את מסת שרירי הפרצוף שלי מזה שלא הפסקתי לצחוק.
משפחה לא בוחרים
דודה שלי הגיעה אלינו בשעות הצהריים, אחרי שעתיים הגיעו הבן שלה וכלתו לעתיד (בעוד חודש וחצי החתונה).
זוג משמיים
בן דוד שלי וחברתו, הם אחד הזוגות הכי חמודים בעולם, בן דוד שלי כל הזמן מספר בדיחות קרש ממש מצחיקות, עושה חיקויים של סבתא שלי (שהיא לא סבתא שלו), צוחק על אנשים ומעולם לא תפסתי אותו רציני יותר מחמש דקות. היא מצידה מספרת בכל הזדמנות כמה היא אוהבת אותו ושהיא לא יכולה שלא לצחוק שהיא איתו. לא תשמעו את זה הרבה ממני (גום לא תזכו לראות אותי כותבת זאת הרבה פעמים), אבל מדובר בזוג שבאמת נראה לי יהנה מחיי הנישואים, אין באהבה שלהם צביעות שכל כך אופיינית ב"אהבות" שהייתי עד אליהן בעבר, מין תמימות כזו שקשה לי להסביר. אז מה אם הוא עובד כשליח פיצה והיא מוכרת באחת מחנויות פוקס, אז מה אם הוא הציעה לה נישואין באוטובוס, העיקר שיחיו בעושר ואושר!
wasssup
בכל אופן, מתישהו אח שלי חיפש כובע גרב שלו, לקראת הטיסה שלו, אז חיפשתי אצלי בארוך וגיליתי מחדש את המסכה מהסרט "הצעקה" שעוד קניתי בביקורי באמסטרדם בשנת 99', כאשר בן דוד שלי ראה אותה, הוא התלהב וביקש להבהיל את חברה שלו, כמובן שזה עבד וכאשר הוא דיבר אליה והיא הסתובבה היא קפצה בבהלה...
בהמשך הערב, המסיכה נחבשה עוד הרבה פעמים, על ידי עוד אנשים (בהם גם אחותי וחברתו של בן דודי) כאשר כל פעם מי שלבש אותה, התחיל לצחוק בטירוף, בדיוק כפי שקרה בסרט "scary movies", אחרי שהם עישנו גראס.
 
הצעקה בלי גראס ועם גראס
עבדתי על העובד
האח הקטן של הבן דוד המדובר, הוא בן דוד לא פחות ממנו, אך אותו אני לא ממש מחבב ולא ממש מדבר איתו, התקשר לסלולארי של אמא שלו.
אמא שלו ישבה רחוק מהנייד והיו שלוש אפשרויות אחרי שזיהיתי שבנה מתקשר אליה:
א. לזרוק לה את הטלפון ושתדבר איתו.
ב. לנתק את הטלפון.
ג. לענות לו בעצמי
בחרתי באופציה השלישית ובקול ציפציף להחריד, אני "הלו", הוא ענה בקול גבוה גם כן "הלו" ואז פתחתי במונולוג מרגש ומצפצף לא פחות "האם זהו XXX בני היקר והאהוב שאני כל כך אוהבת" ובטרם הספקתי לסיים את המשפט ולומר "ונפוח כמו בלון" הוא ניתק את השיחה.
אני מניח שלא הייתי עושה את זה, אם הוא לא היה עובד על אמא שלו בטלפון באופן סידרתי, בכל פעם שהיא מתקשרת.
תמיד כאשר היא התקשרה למספר אחד, הוא היה אומר שהיא הגיע למספר אחר ומבלבל לה את המוח.
אז אפשר בשקט להגדיר זאת כנקמה קטנה ומתוקה...
זהירות - שולחן
ואם זה לא מספיק, מתישהו, כאשר הסלון היה ריק ואף אחד לא הסתכל, דודה שלי החליטה להתיישב ומכל הסלון עתיר הכיסאות והמושבים, היא החליטה להתיישב על שולחן קטנטן שאח שלי הביא מאפריקה לפני שנים מספר, עבודת יד, עדין ושביר.
טראח, נפלה דודתי יחד עם השולחן, אחרי שהיא זכתה למטר ברכות מאח שלי ועל הבחירה מוצלחת שלה של מקום להניח בו את עכוזה, שאלתי בחצי ציניות "לא חשוב השולחן, העיקר את בסדר?" (אני יודע, קצת מרושע).
אחר כך, חצי שעה היא העסיקה את עצמה בניסיון להרכיב את השולחן המרוסק, דבר קצת עלוב בהתחשב בעובדה שנגב נגרים לא היה בנמצא...
הבן הרוסי של הבן דוד
לאח הגדול של אותו בן דוד, יש ילד בגיל שנה וחצי.
אישתו של הבן דוד עלתה לישראל מרוסיה, והבן דוד מבלה שעות רבות בעבודה, מה שאומר שהילד הקטן שלו מדבר רוסית...
בכל פגישה משפחתית עם הבן דוד הצעיר יותר (שזה שיתחתן עוד חודש), אנחנו מנצלים את ההזדמנות לצחוק על בנו הצעיר של הבן דוד, שהוא לא יודע עברית, שהוא מתבלבל בין עברית לרוסית, כל מילה שלישית שלו היא בלט (משהו כמו FUCK של רוסים) ואחותי תמיד מוסיפה שהוא מכוער ונראה כמו בן דוד שלי שהיה צעיר :)
והיו עוד כל כך הרבה דברים מצחיקים שהיו כאן היום - ערב איכות בבית :)
חברים של האח לא בוחרים
ומתישהו באמצע, הגיעו חברים של אח שלי להפרד ממנו לשלום, כאשר הזוג השני הגיע, אמרתי לאח שלי "תראה כולם באו לחגוג את זה שאתה עוזב" כמובן שצחוק גדול השתרר בחדר המגורים של משפחתנו, יתכן ואנשים חשבו שאני מתבדח, אבל אני באמת מרגיש חגיגה שהוא הולך.
פיצריה לא בוחרים
ואין חגיגה מושלמת ללא פיצה, הזמנו מהפיצריה בה עובד בן דוד שלי פיצה. אני הייתי היחיד שרצה פיצה, אבל עם האוכל בה התיאבון וכולם אכלו מהפיצה בהנאה, כך שאני אכלתי רק שני משולשים :)
מילא, גם ככה פופולו לא באמת יודעים לעשות פיצות והזמנו מהם רק כי לא היה נעים להזמין מדומינוס שהבן דוד נמצא... :)
וכעת אלך לישון, כי בארבע אני קם ונוסע לשדה התעופה.
אז ליל מנוחה וחלום
ובלי קשר - פרסום חינם לאיליה האופטימי ולבלוגרית בשם ROMEO שהעשירה את עולמי היום באשר למי היה מרפי.
אלעד
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
