| 10/2003
 פ"ת-חיפה בשלושת רבעי השעה ורבע שעה בים
To the airport - Flughafen Lod
הלכתי לישון מעט אחרי השעה אחת, אחרי כל מיני סידורים שונים ומשונים לקראת השינה.
מעט לפני השעה ארבע בבוקר העיר אותי אח שלי, למשמע הפאלם שלי אשר זעק "קומו, את מאחרים לנתב"ג, הוא עוד יישאר בארץ".
אז קמתי, התארגנתי די מהר וציאנו לדרך, אח שלי על ההגה, אני לידו ואחותי יושנת במושב האחורי (היא ניצלה את ההזדמנות ותפסה טרמפ הביתה,
למעשה בתכנון המקורי היא באה אלינו רק כי היא ידעה שאנו נוסעים לת"א בערב).
למען האמת הנסיעה בין ארבע וחצי לחמש וחצי בלילה בין שישי לשבת על כביש החוף לא ממש מעניינת, הכביש די שומם וכאשר עוברת מולך מכונית יש בה
נהגים שיכורים שלא איכפת להם לסנוור אותך עם אורות גבוהים ואם הם נוסעים לפניך ולא ממולך, בנקל ניתן להבחין בגלסים (זיגזגים) שעודף השתיה
גרמה להם...
הבונוס היחידי שמרוויחים בנהיגה כזו, הוא הצפייה בשמש הזורחת לאיטה.
כעת אני יכול להבין מדוע היפנים בחרו בדגל שלהם (אני אגב אהבתי את הגירסה של מלחמת העולם השניה עם הקרניים)
הדגל היותר מוצלח של יפן (גם הנוכחי בסדר)
משדה התעופה לסיון
משדה התעופה נסעתי אל סיון, היא בדיוק חזרה הביתה מעט לפני שהגעתי וכך היא חיכתה לי ליד המחשב.
היא הלכה לישון, אני ניסיתי, לא הצלחתי, כתבתי לה מכתב פרידה קצר ונסעתי הביתה (היו עוד כמה סיבות שלא אפרט).
הדרך ארוכה הביתה
ציוני דרך
יצאתי מהחדר של סיון (שהוא למעשה חדר של אח שלה שהיא אימצה בשל המחשב שנמצא בו), בסלון בדיוק נתקלתי באבא שלה אז בירכתי אותו בברכבת בוקר טוב.
השעה הייתה שבע ועשרים בבוקר, ירדתי למטה, נכנסתי לאוטו, שמתי דיסק עם שלל שירים של בוב דילן, הקראנבריס והפיקיסיז ויצאתי אל דרכי.
בדרך, ברחוב הרב מלכה בפתח תקווה, בו נפתחה לפני כשנתיים טיילת חדשה, ראיתי עשרות אם לא מאות צועדים.
תתפלאו לשמוע, אבל המון אנשים, רובם מבוגרים משקימים קום בשבת בבוקר ועוד כדי להתהלך ברחובותיה של פתח תקווה - מזוויע!
למען האמת חשבתי להציע טרמפ לאחד או שניים מבין כל הצועדים, אבל נראה לי שאז הם היו מפספסים את הפואנטה של הליכה ספורטיבית, אז ויתרתו.
המשכתי וחלפתי על פני בית העלמין ירקון, בחושך כיף לעבור על פניו ולראות נרות בודדים דולקים בין המצבות, ביום הוא נראה סתם מקום די עלוב, אבל משכו את עיני פגר של בעל חיים בשלב ריקבון שהקשה עלי לזהות אותו שהיה מרוח על הכביש ועורב שחור עומד בטוח על הכביש לידו, הסטתי את גלגל ההיגוי מעט שמאלה, על מנת שלא לפגוע בעורב (או לא לדרוס את הנבלה למען השם) והמשכתי בדרכי, תוהה מה עוד צפוי לי בדרך (ובאמת היו עוד הרבה גוויות בצידי הדרכים).
המשכתי על כביש 5, משם בגלילות פניתי ימינה לכביש החוף, לא לפני שנופפתי בידי וזקפתי את אצבעי האמצעית לעבר אותו מקום (היה כיף, נראה לי שאני אאמץ את המנהג).
בכביש החוף הגברתי והנמכתי מהירות לסירוגין, איפושהו באזור נתניה היה שלט מצחיק "להזכירך המהירות המותרת בכביש זה היא 90", צחקתי והבטתי בלוח המכוונים אשר הראה משהו כמו חמישים קמ"ש יותר (אם תגלו לזרועות החוק, אני אכחיש ואומר שהמצאתי זאת :), בשלבים מסויימים של הנסיעה, חשתי געגוע עמוק לגרמניה ולאוטובאנים, אז לחצתי על דוושת הגז וראית כיצד המחוג חג ימינה ונושק ל-160. אך, איפה הימים בהם דהרתי במהירות 200 קמש בצורה חוקית?! (אויש, יש לי דמעות בעיניים שאני חושב על זה)
אבסורד
היכנשהו בין מחלף זכרון למחלף עתלית, התחבאה לה בצד הכביש ניידת אחת עם אורות כחולים-אדומים (משהו מרגיז בכל מקרה - או משטרה צבאית, או משטרת תנועה), לצידה עמדו שתי מכוניות שהיא עצרה ושוטר כרסתן אחד.
הייתי במהלך עקיפה, לא מהירה במיוחד, משהו תלת ספרתי בגבולות הטעם הטוב (נראה לי 110-120).
מה עושים נהגי ישראל כאשר הם רואים משטרת תנועה בשולי הדרך?
נכון, מאיטים ופתאום כולם הופכים להיות שומרי חוק.
אין לי בעיה עם הצביעות הזו של זלזול בחוקים ועשיית הצגות כלפי שוטרים (כלומר יש לי קצת בעייה עם זה, אבל זו לא הנקודה), אבל רבאק, למה לעשות כאלו הצגות ולנסוע 70 קמ"ש על כביש החוף?
מוזר, שניה לפני זה הם נסעו 110, לרדת ל-90 לא מספיק?
מה, מקבלים בונוס על נסיעה איטית, ביטול קנסות קודמים?
Fuck them all!
שהאזרחים יתחילו להקפיד על החוקים החשובים כמו מתן זכות קדימה, שמירה על הימין, קיום האיסור על צפירה של למניעת סכנה ברורה ומיידית ושהשוטרים עם העגלגלים עם אקדח הלייזר יתאמצו לאכוף חוקים חשובים ולא את אלו שקל להם לבצע (עם המכשיר המטופש הזה , המכונה ממל"ז, מדדנו פעם באיזו מהירות נעה הכנסת [רמז, היא לא הייתה אפס]).
המשך נסיעה
המשכתי את מעט בנסיעה ואחרי המפגש עם כחולי המדים והמראה המלבב של הים הכחול משמאל ושל הר הכרמל המוריק מימין, החלטתי לקפוץ לים לטיול קצרצרבים.
דרכי לים משם הייתה קצרה, אבל בדרך הייתי צריך להתקל בשני גברים חשופי פלג גוף עליון, רצים מטירת הכרמל אל הלא נודע.
בעעעעעעעעעעעעע.
הם רצו על הכביש ואחד מהם ניווט את עצמו בטעות אל בין הגלגלים של האוטו בו נהגתי...
בשניה האחרונה נמנעה מטרגדיה נוראה :)
גם כחול וגם עמוק - הים
הגעתי לים, סתם כדי ללכת על הטיילת עד שאגיע למזח (שהוא לא מגניב כמו ארבעת המזחים בדרבן, אבל בקנה מידה חיפאי הוא די חביב), לצפות קצת בגלים ובבעלי החיים הימיים (שזיהום הים בחיפה עדיין לא הצליח לחסל) ולחזור בחזרה הביתה.
הלכתי על הטיילת, עשרות, סליחה, מאות גברים עם בטן עגולה ושעירה, הולכים בלבוש מינימלי במיוחד, במילים אחרות מעורטלים...
פוי, איכס,גועל, רפש, פיכסה, בחילה עמוקה, מה הם חושבים שהם עושים?
אני עם ריבועים בבטן לא מעיז להוריד את החולצה בים, אז הם עם כרס משתפלת עושים את זה?
אז ניסיתי להתבונן בריצוף הלבנים בטיילת במקום בבטנם של העוברים ושבים (למען האמת הריצוף בחוף דדו וחוף זמיר די מושקעים, מעניין איך אף פעם לא שמתי לב).
עוד מנפלאות הטיילת, הייתה בריכת מים בגובה חמישה סנטימטרים, אף פעם לא ראיתי אותה פועלת, אבל היום היא הייתה מלאה במים (אם כי במים לא נראה אף ילד ובצדק, למה שמישהו ירצה להכנס לבריכה ליד הים [אה, אופס, בריכת גורדון בת"א]) ולכן ישבה ליד נערה במדים תכולים, עובדת ערייה אשר ישבה שם חסרת מעש, כי ילדים לא היו הרי בנמצא.
חשבתי ללכת לנחם אותה ולהזכיר לה שבשבת מרוויחים כסף רב באופן יחסי, אבל ויתרתי והמשכתי לעבר יעדי הסופי, המזח (וכאן ציטוט שלא אומר דבר לאף אחד מלבדי, אבל זה הבלוג שלי אז מותר לי של בחור חביב בשם שון שאמר לי "If boats can dock it, it's a dock" יתכן ועיוותתי מעט את האנגלית הליברפולית שלו, אבל המסר ברור[תרגום קצרצר לשפת הקודש - אם סירות יכולות לעגון עליו, זה מעגן]. המשפט אגב נאמר בעודו מנסה להסביר לי את דקויות השפה האנגלית בין מזח שניתן לעגון בו Dock למזח שלא ניתן לעגון בו [אם אינני טועה]Pier).
הגעתי ליעד אשר בחרתי, המזח, שובר הגלים הגדול אשר עד למחצית אורכו סללו עליו שביל בטון על מנת שאנשים יוכלו להסתובב עליו, באמצע המזח יש מעקה ושלט שמסביר כי הליכה על שובר הגלים מסוכנת ואסורה. כמובן שזה לא הפריע לכעשרה דייגים להתאסף על המזח, כי הרי הם יודעים שאף אחד לא מקפיד על אכיפת החוק והשלטים הללו הרי מוצבים שם רק למניעת תביעות כנגד העירייה.
עמדתי ליד המעקה, התבוננתי בים סביבי, הגלים שצפו וקצפו והנחיתו עלי לאחת זרזיפי מי ים קולחים (או בהתאם לכך שמדובר במי הים של חיפה - קולחין ואף ביוב). הבטתי על בחלזונות ים הידועים יותר בשמם העממי חדי-שן (או במינוח הלטיני Monodonta Turbinata - השתלם לעשות ביוטופ) כאשר לפתע כמו בשירו של ברי סחרוב, החיים שממול "שני סרטנים כבדים, יוצרים במחול, קדימה הצידה" הופיעו שני סרטנים קטנטנים (אבל כבדים, אחרת זה לא מתאים לשיר :) עאויים בשריון ירקרק מנוקד, אחד מהם ברח מהר מאוד למקום מסתור שלא יכלת לראות מנקודת המבט בה עמדתי והשני נעמדת במשך דקות ארוכות ונתן למי הים לשטוף אותו, אחרי דקה בערך, פתאום ראיתי סרטן מאותו סוג, אבל גדול פי חמש בערך מגיח מבין הסלעים...
אוי, אני כל כך אוהב את היצורים האלו, הם כל כך אצילים (חבל שיש אנשים שאוכלים אותם), תמיד הולכים הצידה, יכלתי לעמוד שם ולצפות בהם שעות, אבל הם ביישנים, לא אוהבים שמסתכלים עליהם ואחרי הצצה חטופה על עולם הסודי, הם עזבו אותי לטובת ארוחת הבוקר אני משער...
אז עשיתי אחורה פנה, שוב הייתי צריך לראות את אותם "הגברים" של חיפה (כנראה שלפני שלושים ארבעים שנה הם באמת היו הגברים של חיפה), חזרתי לאוטו, בדיסק בדיוק התנגן השיר Wave Of Mutilation של ה-PIXIES, סיום נפלא ליום מרגש.
ולמה סיום נפלא בשעה תשע בבוקר?
כי חזרתי הביתה, כתבתי פוסט הזה, הגבתי לתגובות בשני הפוסטים הקודמים וכעת אלך לישון, אחר אקום, אלמד ואולי בערב או לקראת ערב אשלח עוד פוסט (לעזאזל, באנגלית TO POST זה לשלוח ובעלם הבלוגים דובר האנגלית משתמשים במילה פוסט כאשר מעלים קטע חדש לבלוג ומכאן דבק בקטעים אשר בבלוגים השם פוסט, אבל לומר לשלוח פוסט נראה לי די מעוות, נו, מילא, אני אתגבר על זה, אני דובר עברית) שלמעשה כבר נכתב אתמול, אבל עדיין לא הרגשתי צורך לפרסם אותו, בנוגע לתחרות הבלוגר/ית הסקסי/ת ביותר, אשר אמור למסד את התחרות, לקבוע חוקים, תאריכים, פרסים וכדומה. אז זה יהיה בערב ובינתיים לילה טוב.
אה וסתם כי מתחשק, קישור לבלוג של החיילת הכי צעירה בצה"ל שאני מכיר (גם אם וירטואלית), לפחות לעת עתה - הצינית האופטימית :)
אלעד
חדי שן חמודים
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
