| 10/2003
30 שנה אחרי
אני מעוניין להקדיש את הפוסט הנוכחי לאחת הטראומות הגדולות ביותר בהיסטוריה של מדינת שיראל, מלחמת יום הכיפורים שפרצה לפני שלושים שנה וגבתה אלפי קורבנות.
יצא לי לצפות במספר רב של תוכניות ולקרוא מספר כתבות שנושא המחדלים שהיו לפני המלחמה, על מהלך המלחמה ועל הקטעים המלוכלכים שהיו במהלך המלחמה.
המלחמה ההיא מבחינה אישית (כלומר של קרובי משפחה, כי אני לא הייתי בתכנון)
יומיים לפני שפרצה מלחמת יום הכיפורים, ההורים שלי, זוג צעיר - אישה הרה ובעל שזה מכבר סיים את הדוקטורט, טסו ללונדון לשנה על מנת שאבא שלי ימשיך ללמוד קצת ולהרצות.
כך במקום שלאח שלי שנולד שלושה חודשים מאוחר יותר יש אזרחות אנגלית ואבא שלא היה במילואים בעת לידתו...
אם המלחמה הייתה פורצת כמה ימים לפני כן, הכל היה יכול להיות שונה, לפחות מבחינתי האישית.
סגירת מעגל
יומיים לפני יום כיפור הזה, שלושים שנים בדיוק אחרי, אח שלי טס ללונדון להתחיל בחיים חדשים שם.
צירוף מקרים שכזה.
השאננות
אחת הסיבות המרכזיות להפתעה הגמורה שבה הגיעה אלינו אותה מלחמה מלחמה נוראה, היה הניצחון המפתיע כשש שנים קודם לכן מלחמת ששת הימים, בה מדינה מפוחדת בה האזרחים חוששים לקיומם הביסה בתוך שישה ימים את צבאותיהן של סוריה, מצרים, ירדן ועיראק.
הניצחון הגדול, אשר הביא כמעט למחיקת היכולות הצבאיות של אויבותיה של ישראל (באופן יחסי כמובן), הביא לשאננות בקרב ההנהגה הישראלית, הן הצבאית והן המדינית.
ההערכות המודיעיניות באותם ימים, לא לקחו בחשבון שמצרים תתקיף שוב את ישראל בשנים הקרובות, לאחר שחיל האוויר שלה הושמד בפתיחת המלחמה הקודמת והיא טרם הספיקה לשקם אותו לחלוטין, גם מצבה של סוריה מבחינת המודיעין הישראלי, לא היה מספיק טוב על מנת לפתוח במערכה נגד ישראל וכך ישראל קיבלה בביטול את אזהרתו של חוסיין מלך ירדן לגולדה מאיר ראש ממשלת ישראל בדבר כוונתן של סוריה ומצרים להתקיף את ישראל.
ההפתעה
מלחמת יום הכיפורים כאמור, נחתה על ישראל כרעם ביום בהיר. המצרים והסורים פתחו במתקפת פתע על ישראל שלא העריכה נכונה את כוונותיהם של המצרים והסורים. התקבלו ידיעות במודיעין הישראלי לגבי יציאה אפשרית של השכנות מצפון ודרום במלחמה, אולם המסר לא נקלט בדרגים הבכירים בצבא ובממשלה, בעיקר בשל מה שהוגדר כ"קונספציה", כתפיסה המקובעת שאמרה ניצחנו ב-67', ידינו לעולם תישאר על העליונה, או לפחות בשנים הקרובות.
ישראל התעלמה מתרגיל מצרי רב היקף שהתקיים מידי שנה, אך בשנת 1973 התנהל במאפיינים חריגים, ישראל התעלמה מאזהורתיו של חוסיין המלך ומקור בכיר בצמרת השלטון המצרי, ישראל התעלמה מהזזת אוגדות שריון סוריות לחזית רמת הגולן ולא הייתה מודעת לשינויים של מערך טילי הקרקע האוויר הסורי ששינה את מקומו בלי שלמודיעין הישראלי היה שמץ של מושג.
ישראל בחרה ליחס חשיבות לחודש הרמאדן שחל באותה תקופה, לסטטוס הבלתי מושלם של צבאות ערב, לתבוסה שנחלו זה מכבר, למצב הכלכלי הרעוע במדינות השכנות ולעוד שלל דברים שבסופו של דבר התבררו כלא מספיק חשובים על מנת למנוע ממצרים וסוריה לצאת למלחמה.
ישראל התעלמה מהכתובת על הקיר וכך היום, לפני 30 שנים, מספר דקות לאחר השעה שתיים, הבקיעו גוחות מצריים את קו ברלב בסיני וכוחות סורים השתלטו על רמת הגולן.
התוצאות
תוצאות המלחמה הם עניין סובייקטיבי להפליא.
התפיסה הישראלית גורסת שידה של ישראל בסוף המלחמה הייתה על העליונה, על אף כ-2,200 הרוגים ואלפי פצועים, ישראל כבשה בסוף המלחמה בחזרה את השטחים שנכבשו ממנה בתחילת המלחמה.
בכל מקרה, בתודעה הישראלית, מלחמת יום הכיפורים לא נתפסת כנצחון הגדול, כפי שנתפסה מלחמת ששת הימים שקדמה לה, אלא לאט לאט התגבש קונצנזוס לגבי המחדל אשר הביא לכך שמדינת ישראל נתפסה עם המכנסיים למטה.
התפיסה המצרית מאידך גורסת כי מצרים מחקה את ההשפלה של מלחמת ששת הימים שקדמה לה, ביממה את הדומיננטיות המצרית בעולם הערבי, הוכיחה את יכולתו המעולה של הצבא המצרי, שיקפה את הסולידריות הערבית בשימוש בנשק הנפט, המלחמה הכניסה לשוק והלם את האוכלוסיה בישראל, העלתה את המודעות בישראל להשגת שלום עם מצרים והחזרת כל השטחים המצריים שנכבשו על ידי ישראל במלחמות שקדמו למלחמת אוקטובר 1973.
למעשה המלחמה נתפסת במצרים כהישג אדיר עד עצם היום הזה ובמצרים נוהגים מידי שנה לחגוג בשישי באוקטובר את הניצחון הגדול ובמצרים קיימות ערים הנושאות את השם, רחובות ועוד שלל אמצעים סימבולים להדגשת החשיבות המיוחדת של המלחמה ההיא למצרים.
התפיסה הסורית רואה במלחמה הישג גם כן, הסורים החזירו לעצם את הגולן בשלב מסויים, הכו בישראלים, העלו את מעמדה של סוריה בעולם הערבי, אולם הסורים בניגוד למצרים, טרם השכילו להגיע עם ישראל לשלום ובניגוד למצרים שמאז חתימת הסכם השלום עם ישראל מצבם הצבאי והכלכלי השתפר (הרבה בזכות השקעות אמריקאיות) סוריה כיום מדינה עניה בהרבה עם צבא חלש בעשרות מונים מהצבא המצרי (ולראיה תקיפת חיל האוויר סמוך לדמשק לפני מספר ימים אשר תגובתה היחידה של סוריה למעשה הייתה גינוי קובלנה דיפלומטית, מפני שהיא למעשה נטולת יכולת צבאית כנגד ישראל וחיל האוויר הישראלי יכול לטוס בה באין מפריע, דבר שקשה לומר לגבי מצרים).
אם תוצאות המלחמה לא היו כאלו טרגיות, היה אפשר לטעון שהמלחמה הזו הייתה המלחמה החיבות הראשונה בהיסטוריה, מפני שכל הצדדים הרוויחו משהו (הבהרה - לתפיסתי מלחמה זה דבר שהוא תמיד רע).
לקחים
בעקבות מלחמת יום הכיפורים, הוקמה ועדת אגרנט, אשר הטילה את האחריות למלחמה על הדרג הצבאי, הדרג הממשלתי, בראשות גולדה מאיר ראש הממשלה ומשה דיין שר הביטחון יצא מהועדה כמעט נקי מאשמה.
אולם בבחירות של שנת 1974, גולדה מהיר כבר לא עמד בראשות מפלגתה ובמקומה הגיע יצחק רבין שהיה באותה עת שגריר בארה"ב והיה זכור כרמטכ"ל מלחמת ששת הימים ולאחר שנים ספורות, בשנת 1977 התחולל בישראל המהפך הפוליטי הראשון, בו מפלגת מפא"י ההיסטורית איבדה את מושכות השלטון לטובת מפלגת הליכוד בראשות בגין.
אולם מעבר לתמורות השלטוניות שחלו בישראל והחלפת צמרת הצבא שהייתה אחראית למחדל, הונהגו מספר שינויים בצבא אשר מטרתם הייתה להתאים את הצבא לזירת הלחימה החדשה שנתגלתה לעינו באיחור מסויים, בה הוא כוחות שריון גדולים לוחמים בכוחות שריון גדולים אחרים, סוללות הגנה אווירית "מדלגות" ממקום למקום ולא נותרות במחפורותיהן המוכרות ומחכות שצה"ל יפציץ אותן ומתן מודיעין ממוקצע יותר, אשר מנסה לאתר היכן תתרחש ההפתעה הבאה (והאם אז היא עדיין תשאר בגדר הפתעה?).
נשאלת השאלה האם כיום, שלושים שנה אחרי, האם המסר של אותם לקחים הופנם (והוא לא להתפס שוב לא מוכנים), האם הצבא מוכן למלחמה של מחר או למלחמה של לפני שלושים שנה?
כיצד תראה המלחמה הבאה, איש לא יודע, אבל סביר להניח שהיא לא תראה כמו המלחמה הקודמת, סביר להניח שאויבי ישראל ינצלו את העורף הרך של ישראל, אשר רגיש לחיי אדם והתקפות טרור ופגיעה בו באמצעות חוליות טרור יכולה להכריע את הכף על ידי יצירת לחץ ציבורי על הממשלה לוותר, סביר להניח שהמדינות המקיפות אותנו מודעות לעליונות האווירית והטכנולוגית של ישראל ויבחרו להתקיף את ישראל באמצעות טילי קרקע-קרקע בליסטיים אשר ניתן להפעילם בנקל, בעלות המוכה יחסית ובאמצעות זיווד בראשי קרב בלתי קונבנציונאלים, אשר המדינות הסובבות אותנו עומלות על השגתם ופיתוחם, הם עשויים לגבות מחיר יקר בחיי אדם שהציבור בישראל כל כך רגיש אליו.
אלו שתי דרכים מרכזיותף אשר יכולות להגיע הן מהמדינות הסובבות אותנו אשר איתן לא השגנו עדיין הסבכמי שלום - סוריה ולבנון, הן במקרים מסויימים מירדן ומצרים (אשר בעקבות אינתיפדת אל-אקצה השיבו את שגריריהם לרבת עמון וקהיר) והן ממדינות רחוקות יותר דוגמת איראןף לוב ומדינות נוספות באזור.
לאיומים של טילים בליסטים, צה"ל נערך באמצעות השקעת הון עתק בהגנה פאסינית (החץ והפטריוט) והן בהגנה אקטיבית (חיזוק זרוע האוויר ללחימה במערכות הנשק שהוזכרו), כנגד הטרור איתו המדינה מתמודדת מידי יום ביומו, מושקעים משאבים עצומים גם להתמודד עם הטרור היום יומי אשר מטריד כמו הלחות ביום קיץ חם בת"א והן להתמודדות עם "מגה פיגוע", פיגוע גדול בנוסח ה-11 בספטמבר 2001.
האם אלו כל האיומים, זו שאלה מאוד קשה, מפני שכפי שבשנת 1973 מעטים תיארו שמצרים תחצה את קו ברלב, שסוריה תעתיק ממקומןאת כל סוללותיה כנגד המטוסים (נ"מ), כפי שעד ספטמבר 2001, מעטים תיארו שפיגוע בקנה מידה של אלפי קורבנות על אדמת ארה"ב יתרחש, כך מעטים אם בכלל, יכולים לתאר את התרחיש של המלחמה הבאה, לאנדרדוג יש את יתרון היוזמה שנלקח מהמדינות המנצחות.
כל מה שנותר לאנשים בצמרת לעשות, הוא לקוות שמחדלים גדולים לא יתרחשו בעת כהונתם ושהמזל יאיר להם פנים, כי אני לא בטוח בהכרח שאפשר לצפות מראש את מהלכי האויב, בעיקר מפני שאת הצד השני מנהיגים אנשים ועל אף הדימיון בדרך המחשבה של אנשים, המוח האנושי יכול לפעול בצורה לגמרי בלתי צפויה.
אז נקווה שיהיה טוב ובינתיים הנה מספר קישורים רלבנטים לכתבה :
מלחמת יום הכיפורים - הגירסה הרשמית של כנסת ישראל
מלחמת יום הכיפורים - אתר שנעשה על ידי "אורט"
מלחמת ה-6 באוקטובר - הגירסה המצרית
מלחמת יום הכיפורים - גירסת אתר חדשות מצרי (ARAB NEWS)
איום הטילים הבליסטיים במזרח התיכון
חוויותיה של פמה מיום כיפור לפני שלושים שנה, עת הייתה כבת 14
בברכת בליסה נעימה (עד הצום הבא)
אלעד
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
