בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

מבחינת הנתונים הרבים על בחינות הבגרות של השנה החולפת שבאים ללא פרשנות רבה ב-YNET, אפשר להסיק מספר דברים.

למשל, קיים פער גדול בין אחוז הזכאים לבגרות במגזר היהודי למגזר היהודי.

ניתן להסיק שני דברים מכך:

הערבים טיפשים

הערבים מופלים לרעה

משום מה, הואיל ואני מכיר לא מעט ערבים באוניברסיטה ויצא לי לדבר איתם ואני גם לא סבור שיש פער משמעותי ביכולות הקוגניטיביות של בני אוכלוסיות שונות, אני מניח שהאפשרות השנייה, היא הנכונה.

אמנם הערבים מופלים. אבל המקצוע ההומאני בו התלמידים במגזר היהודי הכי חזקים הוא ערבית.

אני מניח שזה בשל הדמיון הרב בין השפות.

מה שכן, זה מעורר תהיות כאשר שוקלים כמה ילדים במגזר היהודי באמת יודעים לדבר ערבית. אני זוכר שגם אלו שלמדו לבגרות 5 יח"ל בערבית, טענו שהם לא מסוגלים לתקשר בערבית. אז מה איכות הלימוד והבחינות?

וזה מעביר אותי היישר לנקודה הבאה והמרכזית שהיא האחרונה. איכות.

קל להציג מבחינה סטטיסטית, עלייה בכמות הזכאים לבגרות. לא אזלזל בה, חלילה. אבל נשאלת השאלה מה האיכות של אותן תעודות בגרות.

אין זה סוד שנעשו הורדות ברמת בחינות הבגרות עם השנים. היו שנים, בהן שר החינוך אמנון רובינשטיין נישא על כתפיי תלמידים לאחר שהטיל פור ובחינות בגרות מסוימות נפלו בגורל.

לאחר מכן הגיעה שיטת המיקוד, לפיה אחוז ניכר מהחומר יורד לפני הבחינה, הווה אומר שהחומר לא נלמד.

לצורך העניין, אם ניקח את השיטה לקצה ונוריד מעט את הגיל בו מונהגת השיטה, הרי שאפשר שילדים בגיל בית הספר היסודי ילמדו חיבור, אבל לא חיסור, כי בשלב כלשהו החיסור תמיד יורד, ומי צריך לבזבז זמן על למידת חיסור, כאשר זה נופל בבחינה הארצית?

וכלל לא הגענו לאיכות השאלות, טיבן והיכולת שהן דורשות מהתלמיד.

אינני פדגוג דגול. אבל אני יודע שרמת השאלות ירדה עם השנים. מחברי השאלונים, התאימו עצמם לגחמותיהם של שרי החינוך השונים. כאשר שר חינוך ממונה לתקופה קצרצרה של שנים ספורות והוא דורש (או במקרה שלנו דורשת) לראות ולהראות הישגים בקדנציה הנוכחית, הדרך היעילה ביותר לעשות זאת היא להנמיך את איכות הבחינות ולהציג שיפורים. זה ודאי קל בהרבה משיפור איכות ההוראה (יותר זול לפטר את המורים ולקצץ שעות הוראה ולהקל בבחינות הבגרות, מאשר להעמיד בחינה ברמה ולהקצות צוות מקצועי שיכשיר את התלמידים לעבור את הבחינה, שלא לדבר על להקנות ערכים וכלים שימושיים לעתיד, מבלי קשר לבחינה זו או אחרת).

לכאורה, תלמידי ישראל יוצאים מורווחים. השאיפה של העידן הפוסט-תעשייתי מתגשמת בעבורם – More for less (יותר בעבור פחות).

משרד החינוך נהדר, הוא פותח הזדמנויות בפני יותר תלמידים, בכך שהוא מקנה להם כרטיס כניסה לאוניברסיטה ובכך קונה את עתידם.

אבל המציאות ורודה פחות.

יש את אלו שזכאים לבגרות גם שאין להם יכולת להיכנס לאוניברסיטה עם התעודה שיקבלו – בעלי ממוצעים נמוכים, תלמידים שנבחנו בבחינות ב-3 יחידות אנגלית (כאשר האוניברסיטה מחייבת 4 יחידות לפחות) ועוד כל מיני תעודות מוזרות שהן תעודות בגרות, אבל לא שוות את הנייר שהודפסו עליו.

אבל מעבר לזה, גם אלו עם התעודות המצוינות, עתירות היחידות, עומדים בפני בעיה.

אם בעבר, תעודת הבגרות הייתה כרטיס הכניסה ללימודים גבוהים, הרי שעם ירידת איכות הבחינה, נאלצו האוניברסיטאות למצוא מנגנוני סינון אחרים.

הבחינה הפסיכומטרית למשל היא אחד מהם. היא לא מודדת חוכמה, גם הצלחתה בניבוי מוגבלת ביותר, הואיל והיא מורכבת ממספר מצומצם של נושאים. אבל היא כלי יותר אובייקטיבי מבחינות הבגרות המוטות, ניתן פחות לזיופים ושומר על רמתו (פחות או יותר) לאורך השנים.

לפקולטות שונות ישנם מבחני כניסה עצמאיים ופקולטות אחרות בוחרות דרישות שאינן קשורות לתעודה, אלא מעידות על טיבה – למשל מספר מסוים של יחידות בבגרות במתמטיקה.

ניסיונות לבטל את הפסיכומטרי, כמו שיטת המצרף, המבוססת על ציון הבגרות, עם דגש קל למקצועות מסוימים, נחלו כישלונות חרוצים.

הואיל ורמת הבחינות ירדה, רבים במוסדות האקדמיים התלוננו שהסתננו לאוניברסיטאות אנשים לא מתאימים, שלא היו נכנסים אילו היו עומדים בבחינה ברמה (הבעיה היא לא באנשים, אם זה לא ברור, אלא בהכשרה שעברו).

משרד החינוך אם כן יכול להסביר מדוע הוא מעודד מכך שיותר ילדים בישראל זכאים לבגרות, אבל עדיין הוא חייב הסבר על התופעה המדאיגה של שחיקה במעמד התעודה עצמה.

וכמובן, התעודה עצמה אינה הנושא המרכזי. היא סמל.

הבעיה האמיתית היא, הידרדרות מערכת החינוך.

מבלי לזלזל באיש, כאשר אני רואה שלומדים אנשים שלא מסוגלים לקרוא מאמר באנגלית ולהבין את הרעיון הכללי שלו, שלא מסוגלים לקרוא ולהבין מאמר בעברית. אנשים שמתקשים להתבטא בעברית, לא כל שכן להתנסח בכתב. או אז אני תוהה מה שווה התעודה שהכניסה את אותם אנשים לאוניברסיטה...

נוצר למעשה אפקט דומינו. זה לא שבלתי אפשרי לתקן פערים בהשכלה. עובדה, בל נשכח שמבין הפוקדים את האוניברסיטאות, רבים השלימו את הבגרויות שלהם שלא במסגרת הבית-ספרית, אלא במסגרות אקסטרניות, בשנים שאחרי בית הספר. לפחות מהבחינה הפורמאלית זה אפשרית (אם כי שוב, העובדה שאותם אנשים מקבלים תעודה, כאשר רמתה יורדת, לא מעידה שהם הגיעו לאיזה יעד ראוי, אלא ליעד שרירותי לפיו ניתנת תעודת הבגרות).

אבל המטרה של האוניברסיטה היא ללמד פעולות חיבור וחיסור, גיאומטריה אאוקלידית, המאורעות שהביאו לפרוץ שתי מלחמות העולם, ניסוח עברי תקין וחוקי תחביר בסיסיים או כל ידע אלמנטארי שכזה. לא מוקדש לזה זמן ואם יעשה כן, יבוא זה על חשבון תחומים אחרים, בהם האוניברסיטה מתעסקת (והרי גם האוניברסיטאות בקיצוצים תקציביים כל הזמן).

אולי במכינות האקדמיות נעשה ניסיון לשפר את המצב. אבל בסופו של דבר הן בעיקר עוד מכשיר לעשות כסף בכך שהן מלמדות חומר שהיה אמור להילמד בתיכון ובסופו של דבר, גם הן, הואיל והן אמורות למכור סחורה – כרטיס כניסה לאוניברסיטה, מורידות את רמתן לרמת לעבור את בחינות הבגרות.

וכך, הורדת בחינות הבגרות ברמה המופחתת, שלכאורה מכניסות יותר אנשים לאוניברסיטה, יותר משהן עוזרות, הן מפריעות.

הן מפריעות בעיקר בכך שהן מכניסות אנשים לא מתאימים (שוב, לא כי הם טיפשים, אלא כי אין להם את הכלים להתמודד עם הלימודים האקדמאיים) לאוניברסיטה.

זה מביא למצב שקורסי המבואות באוניברסיטאות, נאלצים להיות מועברים ברמה נמוכה גם כן, על מנת להתאים לסטודנטים חסרי היכולת. במידה והמבואות יהיו קשים, אחוז העוברים אותם, שגם ככה לא בכל פקולטה ופקולטה מעודד, יהיה נמוך אף יותר.

וכאשר קורסי המבואות קלים, גם המשך הלמודים יורד ברמה...

ובעצם הורדת רמת הבגרויות, גם אם לא נודה בזה בפה מלא, מביא לירידה באיכות התואר הראשון האוניברסיטאי.

וזה מבלי להיכנס לפתיחת המכללות בעשור האחרון וזילות התואר הראשון, שגם היא, מושפעת מהלך הרוח, לפיו הדרך הטובה ביותר לכמת ידע היא ציונים ותעודות.

פלא אפוא שהתואר הראשון היום, ברוב המקרים הוא תעודה יפה (פחות או יותר), שאין מה לעשות איתה?

אפשר כמובן להמשיך את קו המחשבה, ולקבוע שהידרדרות התואר הראשון, ממשיכה את פקט הדומינו הלאה, אל עבר התואר השני.

כולי תקווה שבשלב הזה זה נעצר, פחות או יותר, שכן הציונים הנדרשים לקבלה לתואר שני די גבוהים ובד"כ ישנה ועדה מיוחדת הבוחנת את התלמידים.

והסינון לדוקטורט, הוא אף יותר מחמיר.

אבל כאמור, הגדלת כמות בעלי תעודות הבגרות על ידי הורדת הרמה, אינה פתרון קסם לבעיות החינוך. לא רק שהיא לא פותרת את הבעיה, שכן לתעודה אין ערך, היא יוצרת בעיה חריפה, בכך שהיא פוגעת באיכות התואר הראשון. כמובן שאפשר להמשיך הלאה, שגם אלו שמתקבלים לתארים מתקדמים יותר, קיבלו תואר ראשון הלוקה במשהו. אבל אני מקווה שבשלב כלשהו, אחרי לימודים רבים, החסר מתמלא, גם אם לא בצורה מושלמת.

בכל מקרה, אותם אנשים שנכנסים למעגל הזכאים לבגרות, לא בהכרח טובים יותר, לא בהכרח חכמים יותר ולא בהכרח משכילים יותר.

לכל היותר, הם בעלי תעודת בגרות.