| 10/2003
 החיים בזבל
וידוי קטנטן
שהייתי קטן, בשלב מסויים בחיי חלמתי להיות נהג אוטו זבל.
כל כך קסם לי המקצוע, שהייתי משחק כל היום בשתי ממשאיות זבל צעצוע וליום הולדת (שלוש אבע או חמש, לא זוכר בדיוק איזה מהם) אח שלי ואחותי קנו לי משאית זבל גדולה (גדולה יחסית לאוטו צעצוע) שממש דמתה למקור שאסף את הזבל בעירנו וממש התלהבתי, שיחקתי איתה לרוב, עד אשר יום אחד היא נשברה.
ת.נ.צ.ב.ה
מאז גדלתי ורציתי להיות כבאי, אסטרונום, שוטר ועוד שלל דברים שאת רובם הגדול פסלתי על הסף כאשר התבגרתי.
אף פעם לא
האם אתם מכירים את המשחק אף פעם לא?
מדובר במשחק חברה שכל אחד בתורו מספר משהו שהוא לא עשה מעולם (ופותח במשפט "אף פעם לא...") ואז מי שכן עשה את אותו דבר קם ומספר על הפעם או הפעמים בהן הוא עשה את הדבר שהאחר הצהיר שניה לפני שהוא מעולם לא עשה.
זה משחק מצויין להכרות בין אנשים.
בכל מקרה, אם עד לפני שבוע, יכלתי לספר בגאווה ש"אף פעם לא זרקתי שקית זבל ישירות למשאית איסוף האשפה", אבל לפני שבוע "הבלתי ייאמן" והתמזל מזלי וכאשר ירדתי למטה לזרוק את הזבל בדיוק עברה למטה משאית הזבל.
בשמחה ובאושר, תוך כדי חיוכים לפועלי הזבל החביבים שנעצו בי מבט חשוד, השלכתי את השקית האפורה היישר אל תוך מעמקי הפתח האחורי הענק של משאית הזבל.
אולי זה נשמע טיפשי, חסר חשיבות, אווילי וכו', אבל לי זה הסב אושר רב, משהו כמו סגירת מעגל (אם לא הפכתי להיות נהג אוטו זבל, לפחות השלכתי שקית זבל היישר לתוך המיכל).
זה מזכיר לי סדרה בשם "חיים יסדר" מראשית ימי ערוץ 2 המסחרי בה חיים טופול הגשים חלומות למבוגרים (המשלימה של חלום עליכם עם עוזי חיטמן לילדים) ובאחת התוכניות הוא איפשר למישהו לקום בארבע בבוקר ולהצטרף לעובדי מחלקת התברואה של עיריית ת"א.
אז אני לא המופרע היחיד בישראל :)
פתרון יעיל לאיסוף אשפה
כל ילד יודע, שהדבר הכי מעצבן נהג ממוצע זה פקק תנועה.
אבל כאשר זה עובר לפקק תנועה שנוצר בשל פינוי אשפה ברחוב מסויים, אנשים אומרים שאין מה לעשות, זו גזרה משמיים...
נכון?
לא מדוייק. אפשר למצוא חלופות יעילות לפינוי אשפה באמצעות משאיות זבל, הכל עניין של תכנון והשקעת משאבים.
בטוקיו, לפחות בחלק מהשכונות, במקום משאיות זבל, התושבים משליכים את האשפה שלהם לפירים ייעודיים אשר מובילים את כל הזבל לאתר לטיפול באשפה, על אי זבל מלאכותי במפרץ טוקיו.
פתרון לגבעות הזבל אשר הולכות ומצטברות במדינתנו הקטנה, אפשר למצוא הן ע"י שריפת אשפה וניצול האנרגיה המופק בתהליך לייצור חשמל ושימוש בחלק מהגאזים הנפלטים בתהליכים טבעיים של ריקבון כחומר דלק.
אפשר גם לקבור את הפסולת עמוק באדמה, בדיוק כפי שעושים בהונק קונג, שם קרקע היא מצרך נדיר וניצול הקרקע הפך לאומנות (אגב, גם שם מסועי זבל נסתרים מהעין, דואגים לחלק ממלכאת פינוי האשפה. כל כך רגישים הם תושבי הונק קונג לפינוי הזבל, עד אשר אתרי הטיפול השכונתיים [לפני שהזבל מועבר למקום קבורתו הסופי, עמוק בתוך האדמה] נעשים במבנים אשר נראים דומים מאוד למבנים הסמוכים ודלת הגראז' שלהם סגורה רוב היום, למעט הזמנים הקצרים בהן נכנסות לתוכן משאיות איסוף אשפה).
ואצלנו, מדינה שאנשים לא ממש רגישים לענייני תברואה, אחת למספר חודשים מחליטים עובדי עיריות מסויימות לשבות והפלא ופלא, תוך מספר ימים הזבל נערם ברחובות וערים שלמות מתחילות לדמות לחיריה.
דיווח מהשטח
אתמול בשעות ערב נסעתי לערוך קניות בחוצות המפרץ.
לאחר ויכוחים סוערים עם הקופה הראשית (סליחה, בימינו מכנים זאת "שירות לקוחות") לגבי זיכוי ולאחר שיחה מלבבת עם עובדת מאפית על רוח החגים ולאחר שבתור לפניי בקופה עמד זוג מבוגר שלא ממש נראה מאושר או שמח לתקשר אחד עם השני והאישה הזכירה מאוד כלב כאשר היא התבוננה בי עם כרטיס אשראי תקוע בין שפתותיה, נכנסתי לאוטו בדרכי חזרה הביתה.
בדרך, בצומת גדול (צומת זה זכר, נה המורה ללשון, זכרתי) המפגיש מסילת ברזל ומספר כבישים ראשיים, הייתי עד לתאונה מחרידה.
אוטובוס אגד, נכנס ברכב פרטי.
אני לא יכול לקבוע מי היה האשם, כי הגעתי לזירת הארוע דקות ספורות לאחר שהוא התרחש, אבל בהחלט אפשר לקבוע מי נפגע יותר. בעוד שלאוטובוס התעקם מעט הפח, האוטו הקטן (בקושי טון, צוציק) היה מעוך לחלוטין. לא ראיתי מה קרה לנהג, אבל שניהם עמדו שם בצומת האפל, ניידת משטרת התנועה לידם ונראה כאילו הנהג המתין למישהו.
פעם כבר יצא לי להיות באוטובוס שפגע בהולכת רגל, היה זה קו 82 ברחוב שאול המלך בת"א. נהג האוטובוס פגע בטעות ברוכבת אופניים שנסעה בצד הדרך.
הנהג נעצר מיד, ניסה לעזור לה, הזעיק משטרה ואמבולנס והתייחס אליה ממש יפה. למען האמת זה הגיוני, כי קצת קשה לעשות "תאונת פגע וברח" עם אוטובוס מלא אנשים בשעות הצהריים במרכז תל אביב.
ונחזור לתאונה של אתמול, אני רוצה להדגיש את היותו של הצומת מקום מסוכן, בו תאונות רבות מתרחשות, בעיקר בשל חוסר תשומת לב מצד אנשים במקום בו מספר דרכים (ובמקרה הזה גם מסילת ברזל) נפגשות, דבר אשר עשוי לגרום לתאונות.
אחד הדברים הכי חמורים שקורים פה לצערי, זה שכאשר הרמזור מתחלף מירוק לאדום, אנשים במקום להוריד את הרגל מהגז ולבלום את רכבם, לוחצים בכל הכוח על דוושת התאוצה, על מנת "להספיק את הרמזור". לא אחת ולמעשה כמעט בכל רמזור שיוצא לי לעמוד בו, אני נתקל בנהגים שנוסעים באדום, אדום מוחלט, לא ירוק מהבהב, לא צהוב, אדום, אדום שמשמעותו "אל תסע". פשוט זלזול מוחלט כלפי החוק.
מצד שני, כאשר הרמזור מתחלף מאדום לירוק, אנשים חסרי סבלנות ויוצאים עוד בטרם החליף הרמזור את צבעו לירוק, לעיתים מספיק הרמזור שהרמזור של הולכי הרגל יחליף את צבעו לאדום על מנת שנהג ישראלי ממוצע יחל בנסיעה, אפילו שהאור אשר אמור להנחות את אותו נהג טרם התחלף אפילו לצהוב.
ובשל הזלזול בחוקים, בשל המקרים שציינתי ועוד רבים אחרים, מתרחשות כל כך הרבה תאונות, אשר מופיעות בסטטיסטיקות יבשות בעיתונים, שעד אשר אנחנו לא חווים אותן על בשרנו, הן לא ממש גורמות לאיש לפעול.
חבל!
אלעד
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
