בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

בעוונותיי, ביקרתי בדרום קוריאה. לא, אין זה פשע של ממש. אבל לצערי, יצא לי לחזות בסכסוך הקוריאני רק מזווית אחת – זו של הדרום (ולמעשה גם המערב).

בבית הספר, כאשר למדתי על מלחמת קוריאה, למדתי על המלחמה עם אוריינטציה אנטי-סובייטית. האמריקנים הגיבורים, הגנו על דרום חצי האי הקוריאני החלוש, מפני הצפון בהנהגת הקומוניסטים.

אבל הראייה הזו כה צרה (בשתי המשמעויות של המילה).

מדוע לקבל רק נרטיב של אחד הצדדים?

החלטתי לגלוש לאתרים צפון-קוריאניים, מה שמכונה "אתרי תעמולה צפון-קוריאניים", כי הרי כל מה שהם עושים הוא תעמולה, לא?

ומאוד פופולארי למחות נגד הפרת זכויות האדם בצפון-קוריאה, ולהרגיש שבכך אנו מצילים את המין האנושי. לא?

רציתי לראות מעט, מה הצד השני מציע, לפחות כיצד הוא מנסה להצטייר בקרב העולם דובר האנגלית.

הגעתי לאתרים מעניינים למדי, כמו האתר הזה שמציע שלל תמונות של אנשים שביקרו בצפון-קוריאה בשנת 2004, במסגרת איזו-שהיא משלחת. חלק קטנטן מהתמונות יופיעו כאן בסוף הפוסט (אני מקווה שאיש לא יכעס עלי, הרי ככלות הכל אני עושה שירות לצד הקוריאני, בכך שאני מנסה להפיג מעט את הדמוניזציה שנעשתה לו).

בכלל, האתרים הקוריאנים מאוד מעניינים. מעבר לביוגרפיות מאוד משעממות של המנהיגים – קים איל סונג המנוח ובנו קים יונג איל, אפשר למצוא למשל את האתר של הספרייה הוירטואלית של קים סונג איל, המציעה מגוון מרתק של חומר באנגלית, על דמוקרטיה ויחסים בין-לאומיים, כפי שהם מצטיירים בעיניים צפון-קוריאניות (הם מותחים בגדול את תיאורית השלום הדמוקרטי).

או שיש למשל חנות מתנות לתיירים עם מחירים ממש שערורייתיים!

כל האתרים הללו אגב, הם תחת הגג של האתר הרשמי של ממשלת צפון-קוריאה.

ויש את סוכנות הידיעות הקוריאנית (כי קוריאה יש רק אחת, תחת הדגל של הצפון כמובן), בה תוכלו לקרוא על האירועים המתרחשים בדרום מזרח אסיה באופן קצת שונה מזה בו הם מסוקרים בניו יורק טיימס.

לפני שאתם תוהים אם השתגעתי, ואם לפתע התחלתי להיות אוהד צפון-קוריאה, אסביר את עצמי.

אינני מנסה לטעון שכל מה שנכתב באתרים הללו הוא אמת וברור שבתור אתרי תעמולה, הם מנפים מידע "לא נעים" על עוולות השלטון בצפון-קוריאה, כמו אותם סיפורי חטיפות ואותם סיפורים על ניסויים בבני אדם והמתתם בתאי גזים.

המקרים הללו, בין אם מתרחשים ובין אם לאו, יש לגנות אותם בכל תוקף!

הנקודה היא שזווית ראייה זו, המציגה רק את מחנות העבודה למתנגדי המשטר (הגולגים) ומחדלים של השלטון, היא חד צדדית מכדי להאמין. מה לעשות, אני מתקשה להאמין ברשע מוחלט מול טוב מוחלט, במיוחד ש"הטוב המוחלט" מתגלה לא אחת במערומיו, בהתעללויות בעצירים ואסירים, בהטלת פצצות אטום וכדומה.

וכך, מתי בפעם האחרונה קראתם על הטבח שעשו האמריקנים בסינצ'ון (SINCHON) במהלך מלחמת קוריאה?

לפחות על פי העדות של האתר המקושר, האמריקנים רצחו מעל 30,000 בני אדם, כרבע מהאוכלוסייה במהלך 52 הימים בהם החזיקו במקום, במהלך המלחמה.

אינני מתכוון לקבוע אם האירוע היה או לא היה ובכל מקרה, גם אם היה, הוא התרחש לפני למעלה מחמישים שנה.

הנקודה היא, שהיום, כאז, הסיקור התקשורתי במערב את צפון-קוריאה, מציג אותה כמדינה המקושרת אך ורק לטרור, לפעילות עוינת ולכל רעה חולה.

הנה למשל, עיון בספר העובדות של ה-CIA, סוכנות הבין המרכזית של ארה"ב, מזכיר קיום שלוש מפלגות בקוריאה – מפלגת השלטון (Korean Workers' Party or KWP) ושתי מפלגות נוספות שנכתב שהן תחת פיקוח מפלגת הפועלים הקוריאנית – ה-Chondoist Chongu Party וה-Social Democratic Party.

אין ביכולתי לקבוע שאכן שתי המפלגות הללו אינן תחת שליטה הלכה למעשה של מפלגת השלטון, אבל עצם הקביעה לא מותירה לקורא ספק בקשר לעובדה שצפון-קוריאה היא דיקטטורה חד-מפלגתית, גם אם הפועל יש שם שתי מפלגות נוספות, זולת המפלגה השלטת.

התקציב הצבאי של צפון קוריאה, ע"פ ה-CIA, עומד על כ-5.2 מיליארד דולר אמריקני בשנה, זאת לעומת תקציב גדול פי 3 – כ-16.3 מיליארד דולר בשנה בדרום-קוריאה (לצורך ההגינות אומר שביחס לתמ"ג [תוצר מקומי גולמי], הצפון-קוריאנים מוציאים הרבה יותר, מפני שהואיל והתמ"ג הצפוני עמד על כ-31 מיליארד דולר בשנה ב-2004, זה הדרומי עמד על כ-925 מיליארד דולר). ואין לשכוח כי בעוד הצפון נסמך בעיקר על עצמו כדי לערוב לביטחונו, הצבא הקוריאני מסתייע ברבבות חיילים אמריקנים המוצבים על אדמת הדרום.

הסיקור במערב מציג את צפון-קוריאה כמדינה אגרסיבית הרודה באזרחיה ומסכנת את השלום בעולם, בעוד מעטים היו הדיבורים על כך שארה"ב היא זו המסכנת את השלום בעולם (אם כי זכור לי סקר אירופאי שהצביע שדעת הציבור באירופה מודעת להיות ארה"ב תוקפנית).

אבל כפי שהראיתי, הסיקור ממזער עוולות שנגרמו לצפון-קוריאנים, מבלי קשר להיות צודקים או בלתי צודקים. כמו הטבח בסינצ'ון (שתמונות מהמוזיאון שהוקם כתזכורת לאכזריות האמריקנית, בעיני הצד הקוריאני, אפשר למצוא למטה), כמו עלבונות דיפלומטיים כמו הכלת צפון-קוריאה בציר הרשע של הנשיא בוש, הלחצים האמריקנים הבלתי פוסקים למנוע מקוריאה להתחמש בנשק גרעיני (בעוד ארה"ב מחזיקה בהמון נשק גרעיני שיכול להשמיד את קוריאה תוך דקות ספורות), הצגת קוריאה בכל הזדמנות כמדינה אשר לא בוחלת באמצעים של פגיעה פיזית באזרחיה (כאשר ארה"ב היא המדינה המערבית עם שיעור ההוצאות להורג הגבוה בעולם ובכל מקרה, היא מתייחסת יחס מחפיר לאסיריה, במיוחד אלו שאינם אזרחים אמריקנים ומוגדרים ,לוחמים בלתי חוקיים").

אין בכוונתי לטעון שיש לאפשר לצפון-קוריאה להחזיק בנשק גרעיני, או לטעון שלגיטימי שיתעללו בבני אדם!

נהיר לי שזהו אינטרס שלי שלקוריאנים לא יהיה נשק להשמדה המונית (או לפחות לצד של העולם שאני חי בו) וברור לי שצריך למנוע בכל מחיר הרג חפים מפשע והתעללות בפושעים.

אבל הבעיה שלי היא שבבליל התעמולה המערבית, נשכח שצפון-קוריאה היא מדינה, בה חיים למעלה מ-20 מיליון בני אדם. רובם מאוד מסכנים (על כך אין חולקים גם במערב), כאשר ההאשמות הן התעמרות של השלטונות באזרחים אם שואלים את אנשי המערב, בעוד שאני מניח שהגרסה הצפון-קוריאנית למצב היא שההאשמה היא במערב, בעיקר ארה"ב, שהחליטה להתנגד למשטר הצפון-קוריאני ויהי מה, גם במחיר פגיעה באזרחי המדינה.

בין אם הגרסה הזו נכונה ובין אם זו (נטיית הלב היא ללכת עם זו המערבית, אבל כאמור זה "קל" מידי), הרי שהתוצאה אחת היא.

ומעטים יתייחסו אל צפון-קוריאה כאתר תיירות למשל, על אף שהתמונות עושות רושם של מקום מעניין מאוד לטיול.

אני זוכר, כי כאשר הייתי בתיכון וקראתי טקסטים שעסקו בצפון קוריאה, היה מסופר בהם על רודנות המשטר, על כך שבכל בית מקלט טלוויזיה, דרכו מסופר לאזרחים שאמנם המצב בקוריאה קשה, אבל המצב בעולם קשה אף יותר.

קריאה במדריך של הלונלי פלנט לצפון-קוריאה העלתה כי אזרחים קוריאנים שרוצים לנוע במדינה זקוקים לאישור מיוחד, דבר בלתי נתפס לקורא הישראלי הממוצע (אלא אם הוא פלשתינאי, אבל זה כבר אמור להיכתב בקטע אחר).

מבחור קנדי המתנדב בצפון-קוריאה שפגשתי ברכבת מבייג'ינג להונג קונג, שמעתי שעושה רושם שהחיים בקוריאה לא פשוטים ושזרים המסתובבים במדינה חייבים להיות מלווים כל הזמן במדריך מקומי, כך שאין להם סיכוי של ממש לקבל תמונה "אמיתית", כלומר בלתי תלויה על המתרחש במדינה.

ברור אם כן כי קשה גם לקבל את הנרטיב הצפון-קוריאני כפשוטו.

אז מה בעצם ניסיתי להגיד?

שהאמת היא אי שם באמצע. גם אם מאוד אופנתי למחות נגד המצב בקוריאה, צריך לזכור שלא רק שספק אם המחאה הזו אפקטיבית, גם ספק מה מידת נכונות המידע שבגינו יוצאים למחות.

צריך לזכור שקיים אינטרס ראשון במעלה לארה"ב להציג את המשטר בצפון-קוריאה כרשע ונתעב, כדי לקדם פעילות צבאית התקפית בעתיד, באופן דומה לזה שסדאם חוסיין הוצג בו, כדי לקדם את המתקפה בעיראק, נוסף על תוכניות פיתוח נשק להשמדה המונית שהיו רחוקות ככל הנראה מכפי שהוצגו על ידי ארה"ב ובריטניה.

באותו אופן שלא היה קיים בעיראק נשק כימי, כך יתכן בהחלט בצפון-קוריאה לא מוציאים להורג "סתם" אזרחים שמתנגדים למשטר בנשק כימי.

נפילת המשטר בצפון-קוריאה היא אינטרס אמריקני מובהק, שכן לאחר נפילתה, יוכלו האמריקנים להעסיק את צבאם במקומות אחרים בעולם והדבר יפיג את החשש הגדול שיש ביפן ודרום-קוריאה מפני צפון-קוריאה, מה שבריא לכלכלתן של המדינות הללו ומכאן גם לארה"ב. שלא לדבר על האפשרות הקוסמת של פתיחת סניפי מקדונלדס, KFC ועוד שלל מותגים אמריקנים בפיונגיאנג ומקומות נוספים במדינה, שהיא אמנם שוק קטן באופן יחסי, אבל בעל פוטנציאל צמיחה אדיר, בהתחשב במצבו העגום כיום.

וכמובן, נפילת צפון-קוריאה, מחלישה במקצת את ידידתה סין, שהיא אחת המתחרות הרציניות של ארה"ב כיום, בעלת צמיחה כלכלית אדירה ואג'נדה שונה מזו של וושינגטון. צפון-קוריאה, המשמשת כמעין בת-חסות של סין, יכולה לשמש את הסינים כקלף מיקוח דיפלומטי לא קטן, כאשר סין תרסן את צפון-קוריאה, ובתמורה תקצור הישגים דיפלומטים.

ברור אם כן מה הם האינטרסים המרכזיים של ארה"ב בהשחרת צפון-קוריאה, כך שאולי כעת, ניתן להסתכל על המידע המועבר לנו על המדינה, בעיניים קצת יותר חשדניות.

לא ברור אם וכאשר צפון-קוריאה תתפרק, האם תהיה מקרה דומה לעיראק, או שתהיה מקרה הדומה לגרמניה המזרחית לאחר התפרקותה, שהצטרפה למערב בתהליך לא פשוט, אך די מוצלח.

מה שברור הוא שלא צריך לקבל את כל מה שמספרים לנו כאמת, אלא מומלץ לשמוע את הצד השני.

זה נכון לקוריאה, כמו שזה נכון לכל סיפור אחר, בו ישנם שני צדדים או יותר.

תמונות - כולן לקוחות מכאן:

שער האיחוד (העתידי של קוריאה) בפיונגיאנג

ציור אמריקנים מתעללים בקוריאנית - המוזיאון בסינצ'ון

הרכבת התחתית בפיונגיאנג - העמוקה בעולם

תמונות של הרכבת עצמה, הזכירו לי משום מה את התחתית בביג'ינג

שדה התעופה בפיונגיאנג- מזכיר במשהו את זה בישראל עד לא מזמן :-)

פסלו של קים יונג איל בפיונגיאנג

אני מצאתי הרבה קווים דומים בתמונות מצפון-קוריאה, למה שראיתי בסין

המראה הזה מפיונגיאנג, הזכיר לי מראה אופייני מסיאול (אם כי קצת יותר עלוב)

מלון  Ryugyong בפיונגיאנג - 105 קומות, 7 מסעדות. מרשים למדי!

תמונות הבן והאב, כפי שמובאות באתר הרשמי של צפון-קוריאה

סיכום הביקור שלי בקוריאה ותמונות כאן