בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

בסיבוב הבחירות הראשון לנשיאות איראן, לא עבר אף אחד משבעת המועמדים את רף 50% הדרושים לניצחון ולכן ייערך סיבוב שני.

לא הייתי מתייחס לכתבה בנושא, המספרת על הערך ההיסטורי של הבחירות, אשר לראשונה מאז המהפכה האסלאמית ב-1979, מתגלגלות לכדי סיבוב שני ולראשונה המועמדים (כולל הנשיא לשעבר רפסאנג'ני, שעל פי ההערכות ינצח בסיבוב השני) דיברו על נושאים של איכות חיים, לחימה בשחיתות (מצלצל מוכר?) ופחות על נושאים דתיים, אשר בלאו הכי מנוהלים על ידי האייתולה עלי חמנאי.

אבל אז הגיעה הפסקה האחרונה של הטקסט, אשר ציטטה את נשיא ארה"ב - ג'ורג וו בוש, כמי שמתח ביקורת על הבחירות באיראן, בעיקר על כך שמספר מועמדים נפסלו משום שלא עמדו בדרישות מסוימות והם ידועים כמתנגדי המשטר הדתי באיראן.

הנה דבריו, כפי שהובאו בכתבה ב"הארץ":

נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש, עירער שלשום על לגיטימיות הבחירות באיראן, והאשים את ראשי המדינה בפסילת מועמדותם של מנהיגים רפורמיסטים וביצוע מעצרים של מתנגדי השלטון. בוש הודיע בהצהרה שמסר כי "לעם האיראני מגיעה מערכת דמוקרטית אמיתית, שבה הבחירות הוגנות ומנהיגיהם נותנים להם תשובות - ולא להיפך. הכוח נמצא בידיהם של קובץ אנשים שלא נבחרו ושמחזיקים בשלטון באמצעות הליך בחירות המפר את העקרונות הבסיסיים של הדמוקרטיה. למרבה הצער, הבחירות ממשיכות את ההיסטוריה הזאת של דיכוי".

כעת, עם כל הכבוד לנשיא בוש, באיזו זכות הוא מותח ביקורת על השיטה האיראנית (כלומר הוא יכול להשמיע את דעתו כמה שמתחשק לו, פשוט רצוי שיעשה קודם בדק בית ובכל מקרה, הוא צריך לזכור שכנשיא ארה"ב, לדבריו משקל רב מכפי שלמשל דבריו של כתב של הוושינגטון פוסט)?

הרי ביקורת רבות נמתחה על שיטת האלקטורים האמריקנית, שהיא אנכרוניסטית. העובדה שבארה"ב לא בוחרים בנשיא, אלא באנשים שהתחייבו להצביע לנשיא, מביאה לכך שקיים סיכוי שייבחר נשיא שהעם לא רצה (באופן עקרוני, שיטת האלקטורים נועדה בעיקר למנוע מצב של עליית נשיא לא מקובל, מה שנראה סביר כאשר עיצבו את חוקת ארה"ב בשנות ה-90' של המאה ה-18').

אפשר גם למתוח ביקורת רבה על העובדה שבארה"ב, המועמד שניצח היה לא זה בעל הקולות הרבים ביותר, בשל העובדה שהבחירות אינן יחסיות, אלא רוביות.

אם זה לא עיוות של דעת הבוחר, אז מה כן?

אפשר למשל למתוח ביקורת על הליך הבחירות בהן נבחר בוש בנובמבר 2000, אז נאלץ ביהמ"ש להחליט שבוש זכה, על אף חשד לזיוף הצבעות במדינת פלורידה שהייתה זו זהכריעה את הכף לטובת בוש, על פני אל גור.

האם אתם יכולים לתאר מצב שבארה"ב (או בישראל) יועמד לבחירה מועמד שיציהיר שהוא נגד שיטת המשטר האמריקנית (או בישראל, נגד היות ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית)?

האם יש מצב שיועמד לבחירה בארה"ב אדם שיטען כי על ארה"ב לשנות את חוקתה ולאפשר למשל לקבוצה מסוימת יתרונות מסוימים, אשר נוגדים את רוח החוק והחוקה כיום?

סביר להניח שהתשובה שלילית.

לכן, קצת קשה להבין מדוע נשיא ארה"ב, מצפה שבאיראן, יאפשרו למועמד שאינו מקבל את המשטר במדינה להיות מועמד לנשיאות.

לכן, קצת קשה להבין את פליאתו של בוש באשר לכליאת מתנגדי משטר באיראן. כלום בארה"ב לא פועלים כנגד גורמים חתרניים?

אם כן, ברור שגם המשטר בארה"ב אינו מושלם. למעשה, הוא רחוק מזה, הן במדיניות הפנים ועל אחת כמה וכמה במדיניות החוץ הכוחנית שלו.

נכון, המשטר באיראן, במיוחד בעיניים של היושבים בישראל, מצטייר כמשטר רע, כזה שלא מהסס לפגוע במה שבמערב מכירים כזכויות אדם.

השאלה היא, כיצד דווקא כאשר המשטר האסלאמי באיראן, כן מראה סימנים של התקרבות למערב וכן מראה פתיחות (למשל, זכות הצבעה לנשים, שהיא בגדר טאבו במדינה שארה"ב כן מיודדת איתה - ערב הסעודית, עליה בוש לא מותח כל ביקורת), יוצא נשיא ארה"ב ותוקף אותו.

ברי מדוע נשיא ארה"ב עושה כן.

אבל זה רק מעמיד אותו באור מגוחך (כאילו זה חסר לו) ומצדיק את הסלידה שיש באיראן מ"השטן הגדול" - ארה"ב, שפעול במידה לא מבוטלת של חתרנות כנגד משטרים, שאולי לנו נראים לא לגיטימיים, אבל על פי פרמטרים רבים, הם לא שונים בהרבה מהמשטר באותן מדינות שאנו מכנים דמוקרטיות.