בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

בסוריה שלט עד לפני מספר שנים הנשיא חאפז אל אסד.

החליף אותו בנו, הנשיא בשאר אל אסד, רופא עיניים ודיקטטור.

בירדן היה פעם מלך בשם עבדאללה. הוא נרצח, החליף אותו הנכד שלו, חוסיין בין טלאל (טלאל היה מטורלאל וכך לא זכה למלוך על ירדן זמן רב). את חוסיין החליף, מי עם לא, בנו עבדאללה.

לעבדאללה אגב, כמדומני, יש בן בשם חוסיין והוא יורש העצר (אבל יכול להיות שחוסיין הוא מישהו אחר ולא יורש העצר, אין לי כוח לבדוק).

בלבנון היה ראש ממשלה בשם רפיק אל חרירי.

הוא מצא את מותו ברצח, כנראה בחסות סורית.

בנו סעד אל חרירי נבחר להיות ראש ממשלה גם...

בישראל יש ראש ממשלה בשם אריאל שרון. הבן שלו עמרי שרון, הבן שלו הוא גם כן חבר הכנסת שרון, עמרי שרון.

בארה"ב בין 1989 ל-1993, כיהן נשיא בשם ג'ורג' בוש. מאז 2001 מכהן בארה"ב נשיא בשם ג'ורג' בוש, הוא בנו.

מטופש שלאבא ולבן יש אותו שם, אבל זה מה יש...

הדוגמאות עוד רבות. במיוחד כאשר בעולם קיימות שושלות המעבירות את השלטון בירושה ועוד כל מיני משפחות מיוחסות שרבים מבניהם מעורבים בשלטון (משפחת קנדי מבוסטון למשל, הייתה דוגמא טובה לכך).

זה קיים גם בפוליטיקה המפלגתית. כל אותו "דור הנסיכים" בליכוד למשל.

ודאי שגם במערכות אחרות שאינן פוליטיות. למשל שמות המשפחה של בוגרי קורס טיס בחיל האוויר, דומים מאוד בחלוף השנים, או כך לפחות מספרים...

בכלל, אם כבר בנפוטיזם, העדפת קרובי משפחה עסקינן, אז בכנסת ישראל היו לא מעט קרובי משפחה. דודים, ילדים, הורים. אפילו סב ונכדה. על כולם תוכלו לקרוא כאן אגב.

היופי שבפוליטיקת הנפוטיזם, שמאוד קל לזכור את השמות של המנהיגים.

בסוריה עדיין שולט אסד, ראש ממשלת לבנון הוא עדיין חרירי (או לפחות בקרוב מאוד יהיה חרירי) והים...

הים הוא אותו ים.