הסוציולוג, פרופסור ברוך קימרלינג, כתב מאמר בגנות הטוקבקים, שלדעתו הפכו להיות מקום לפתחון פה של גורמים כלכליים ופוליטיים אינטרסנטים ולבחורים מתלהמים שהשתלטו על המרחב הווירטואלי (אני מניח שכוונתו למרחב הציבורי של הברמס).
בכל מקרה, הוא מגיע למסקנות שאני לא מסכים איתן, לפיהן מדובר בכלי נבוב שי לבטל.
אז השארתי טיקבוק בזו הלשון:
עם כל החשש של פרופסור קימרלינג ועם העובדה שגורמים מסחריים ופוליטים השתלטו על התוכן, אני חושב שהמסקנה שהגיע אליה, לפיה צריך לבטל את המנגנון הזה מופרכת, ואפשר למצוא לה פתרונות אחרים, שכבר החלו להסתמן.
הרי חדירת מפרסמים, אינה נחלתם הבלעדית של הטוקבקים, אלא היא רווחת בעיקר בפורומים. האם לפיכך לדעת קימרלינג יש לבטל את המנגנון הנפלא של הפורומים?
גולשי הפורום, לומדים לזהות את המפרסמים (במקרים רבים, מה שיוצר מאבק מוחות בין המפרסם לגולשים) ובכלל רובם יוצר מנגנוני הגנה ומקבל כל מסר בערבון מוגבל.
נכון הדבר גם לטוקבקים. רוב המשתמשים לוקחים את המסרים בערבון מוגבל. הם מעריכים יותר את כותב המאמר, אל באותה עת הם חשופים לביקורות, אשר גם אם הן באות מצד גורמים אינטרסנטים (ומי לא כזה?), יכולות להעיר על המאמר משהו שבקריאה ראשונה אולי הגולש פספס ולהאיר את עיניו שיש כיוונים אחרים.
בסופו של דבר, יש מקום להתפתחות בתחום התגובות. אחד הכיוונים, הוא זה ש-YNET הלכו עליו, והוא סימון תגובות ראויות יותר, שנבחרות ע"י הגולשים בהצבעה. נכון, זה לא מושלם, אולי שווה לשקול סימון כזה של התגובות, אבל הכיוון לעשות היררכיה של תגובות, נראה לי ראוי.
ובכל מקרה, התגובות שפרופסור קימרלינג מלין עליהן, הן תגובות שמאושרות ועוברות סינון ראשוני של האתר שלא מתחייב לפרסם את כולן.
מכאן שבהחלט אפשר לבוא בטענות כנגד מדיניות פרסום התגובות, אבל אני בהחלט סבור שמדובר בכלי שבהחלט מפרה את חווית הגלישה ולא רק בתיאוריה, אלא גם בפועל.
גילוי נאות?
אני מוכרח לציין שבד"כ אני לא מטקבק, אלא אם אני רואה שיש לי משהו להוסיף. כשאני עושה זאת, זה לרוב בשמי המלא, לעיתים רחוקות יותר בשמי הפרטי בלבד ולעיתים נדירות יותר בכינוי האינטרנט. פעמים בודדות (שניתן לספור על אצבעות יד אחת) השתמשתי בכינוי שאינו אחד מהנ"ל, וגם זה, בעיקר כי זה שירת אי אילו מטרות בתגובה (כמו למשל שהכינוי ישתלב עם התוכן).
אלעד
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
