| 11/2002
הייתי עד לקטטה עם סכינים היום!
מחר אני אחגוג 21 חורפים להולדתי והיום היה אחד הימים המוזרים ביותר בחיי.
גם לאלה שלא אוהבים לקרוא הרבה, כדאי לקרוא את הדברים הבאים, כי חלקם מצמררים וחלק סתם נותנים נקודה למחשבה.
החלטתי לעשות היום קרחת, רציתי לעשות מחר ביום הולדת, אבל אני בטיול וחשבתי שיום לפני יהיה בסדר גם כן.
נכנסתי למספרה בבסיס בו אני משרת, אי שם במרכז הארץ בסביבות השעה 8:30, הספר קרא עיתון, וביקש שאשוב בעוד כארבעים דקות או חצי שעה. הסכמתי, על אף שרציתי לגמור עם זה ומסתבר שבשל זה שבאתי כעבור חצי שעה, השתנה כל היום שלי לאחר מכן.
הגעתי למספרה בסביבות השעה 9:00, הספר בדיוק סיפר את אחד מעובדי הרס"ר ועוד שניים מחבריו ישבו בצד. התיישבתי בתקווה שהספר יסיים את התספורת של הבחור שלפני במהרה.
במהלך התספורת דיברו עובדי הרס"ר על כך שהם שמעו שהספר חטף מכות באבט"ש האחרון בו הוא היה וממנו חזר בסוף שבוע שעבר.
הוא סיפר של שני חברה מהבסיס שהביאו לו מכות ביום האחרון, ואז, נכנס למספרה בחור מגודל במדים, והספר אמר "בדיוק דיברנו עליך".
הבחור שנכנס התחיל להרביץ לספר שאחז בידיו את המספרים ששימשו אותו בתספורת, ואז נכנס חברו ויחד שניהם הפליאו בספר את מכותיהם. אחד מהם זרק עליו מכשיר סלולארי כבד של חברת מוטורולה והרביצו לו עם חפצים שונים שהיו באיזור (אני לא זוכר אם בשלב זה נשלף סכין או לא, אך ללא ספק אלו היו המכות הכי רציניות שראיתי בשנים האחרונות).
לאחר דקה או שתיים, יצאו שניהם, התחולל קרב מילולי של איומים בין שני הצדדים ואז הספר סגר את המספרה שלף סכין קומנדו באורך כ-40 ס"מ מהתיק ושם מתחת לחולצה ואמר שהוא מכין את עצמו לפעם הבאה שהם יבואו ואז הוא התקשר למישהו, לדעתי לאחיו ויתכן לעוד חברים, כדי שבמידה והם יחזרו שוב, כך הוא ציין, הוא לא יודע את מי עוד הם יביאו.
בשלב זה עזבתי את המספרה, המום על מה שקרה.
סיפרתי את הסיפור לאנשים, חלקם האמינו וחלקם חשב שאני עובד עליהם, משום שזה באמת דבר בלתי נתפס.
החלטתי, שלמרות מה שקרה, אני אחזור להסתפר, גם כדי לראות מה שלום הספר (באמת חששתי לחייו ואפילו התבדחתי עם חברים שאני מקווה שמי שיספר אותי ישאר בחיים).
בשעה שתיים בערך, נכנסתי למספרה, הספר נעל את הדלת והוציא את הסכין מחולצתו חזרה לתיק.
הוא החל לגלח את שיער ראשי ובדיוק כאשר סיים, נשמעה דפיקה בדלת...
הספר פתח את הדלת, בכניסה עמד בחור, ערס משהו, אזרח (לא ברור לי איך הוא נכנס לבסיס, אבל שאני חושב על זה, זה צה"ל אחרי הכל) ששאל את הספר לשמו.
הספר אמר את שמו ומיד באותו הרגע הבחור שניצב מולו החטיף לו מכה הגונה מהצד, הספר עף לעבר הדלת מעוצמת המכה ואז הערס העיף אותו לצד השני של החדר, מעוצמת המכה והנפילה של אותו ספר מסכן, נשבר אחד הכיסאות.
כאשר הספר היה על הריצפה, שלף הערס סכין ואיים לדקור אותו וטען שאחד מחבריו שהיו שם מקודם (אלה מהבוקר) נדקר בגללו.
בסוף, מהרעש שהתחולל שם באו אנשים נוספים שעזרו להפריד בין שניהם והאזרח הסתלק, כמובן אחרי הרבה מאוד איומים.
אחרי הסיפור הזה, באמת כל דבר אחר שאני אכתוב מחוויר.
רק אני רוצה לציין שגיליתי שאני פחדן ומוג לב, שלא ממש העזתי לחצוץ בגופי בין היריבים ברגע שהיו כרוכים בזה אפשרות להפצע ממספריים או סכין.
בכל אופן, הסיפור השני שיש לי שונה לחלוטין מהסיפור הקודם.
הוא עוסק באנשים חולים, וגם הוא קרה לי בדיוק היום, יום לפני יום הולדתי ה-21.
הלכתי לאכול עם חבר בחדר האוכל בבסיס.
היה אוכל בינוני והשניצל הצמחוני היה קר, לדעתי הוא אפילו לא הופשר לחלוטין והחלטתי לא לסיים אותו.
סיימתי לאכול הרבה לפני החבר וישבתי וחיכיתי שהוא יסיים לאכול.
לידינו, התיישבו מסביב לשולחן חבורה של חיילים, ביניהם היה בחור ממש ממש שמן שלמיטב הבנתי סבל מאיזה פיגור.
הוא מילא את הצלחת שלו באורז שהונח ליד השניצל ובנוסף היתה עוד צלחת עם סלט.
הבחור פשוט חתך את השניצל לחתיכות עצומות ובלע אותן בשקיקה, הוא דחף גושי ענק של אורז לפיו. כל הזמן הזה היה לו את אחד המבטים הכי נלהבים שראיתי שמישהו מפגין אי פעם כלפי אוכל.
הוא תפס עם המזלג חלקים מהסלט ובלע אותן במהירות עצומה. כאשר נפל עליו חלק מהסלט הוא תפס אותו בלי בושה עם המזלג היישר מהחולצה וטרף אותו.
זה היה מחזה נורא. חשתי חלחלה עמוקה וכל כך שמחתי שסיימתי לאכול לפני שהוא התחיל.
קמנו לצאת ואותו בחור עצום קם לקחת תוספת (וכמו שציינתי, הצלחת שלו היתה ממש מלאה).
אני מודע לכך שאותו בחור חולה ולכן לא יפה לצחוק עליו.
אבל זה, בנוסף למקרה השני עליו סיפרתי לכם בהחלט עוזר להכניס לפרופורציה צרות אחרות שקורות לי.
ומחר אני יוצא לטיול למצדה, ממש מתנת יום הולדת...
אין לכם מושג כמה אני מתבאס מזה...
טיול בצבא, זה אחד הסיוטים הכי נוראיים שאפשר להעלות בדמיון.
כמו כל דבר בצבא, הצבא עושה וי על קטוגריית הטיל פעם בשנה וכל החיילים צרכים לבצע מטלות ותורנויות שונות על מנת שמטלה הזאת, סליחה המשימה הזאת תצליח.
אף אחד לא ממש מרוצה מהטיול וכולם מקטרים ובאמת לא רוצים לצאת.
אני מתנחם בעובדה שבשנים עברו, השם לא היה כל כך נורא וכשאתה מצפה למעט אתה בסוף יכול להיות מפותע לטובה.
אז בברכת מזל טוב ועוד 99 שנים מוצלחות שיהיו לי, אני מסיים את הפוסט הדרמטי ביותר שכתבתי עד כה.
אלעד
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
