הטרוריסט מספר אחת ושאיפות לקראת שנת הלימודים החדשה
היום הפתחה שנת הלימודים בטכניון.
המון חלומות, רובם לא יתגשמו, רוב הסטודנטים שהתחילו (או המשיכו) היום (ובימים הקרובים במוסדות אחרים להשכלה גבוהה) את לימודיהם האקדמיים, סביר להניח שלא יממשו את חלומותיהם, תקוותיהם, חלק ניכר מהם יעסוק בעבודות שלא יהיה מרוצה מהם, יקבל שכר שהוא יחשוב שלא ראוי לו, וזה במקרה שהחיים שלהם עוד ילכו בדרך הנורמלית...
כמובן שהדברים יכולים לעבוד מצויין, להסתדר, אבל כמה חלומות אנשים חולמים בלילה, כמה חלומות אנשים בהקיצם וכמה מתוך אותם חלומות מתגשמים?
אז אני שמח להביט בפניהם של אותם סטודנטים, חלומות זה דבר מצויין, אבל אני יודע שכל כך הרבה שאיפות, בסופו של דבר יתנקזו להרבה תיסכול ואכזבה.
אך לא ניתן לזה להפריע לי לאחל לכולם המון בהצלחה בשנת הלימודים האקדמית.
בכל אופן, הואיל והיום החלה שנת לימודים, בטוח היה אמור להתרחש היום פיגוע בטכניון, או כך לפחות היו בטוחים השומרים, אחרת אני לא יכול להסביר את העובדה שהשומר שמכיר אותי תחב ידיו עמוק אל תוך תיקי, השומר שעמד מטר ממנו וראה את המתרחש, החליט לשלוח ידיו אל עבר תיקי גם כן, תוך כדי שאלת השאלות - "יש לך נשק?". למותר לציין שצחקתי לו בפרצוף, תוך כדי מלמול "מה נראה לך".
המשכתי לדרכי, אחרי ששני שומרים כבר הספיקו לקחת את הפרטיות שלי ולנפץ אותה תוך כדי השלכה על הריצפה. תוך כדי שמיעת הדיסק Conspiracy of one של Offspring, דיסק רועש במיוחד שגורם לאיבוד קשר עם הסביבה, המשכתי בדרכי, מסתבר שבדיסק בחרתי הייתה בחירה אסטטגית משובחת...
לא דוכן פרח, לא בנק לאומי ולא עוד כמה שטויות יכלו לי, עברתי לידם באלגנטיות תוך כדי צפיה בשפתיים רוטטות תוך כדי דיבור אשר נבלע בצלילים הרועמים אשר בקעו מהאוזניות.
וכך, תוך המשך האזנה נעימה ורוגעת למוזיקה לא ממש רוגעת, נכנסתי אל אחד הבניינים, השומר (השלישי במספר לאותו יום, כבר יש לי בחילה) שאל אותי שאלה מפגרת אף יותר מזו ששאל השומר השני - "אתה לומד כאן?" שאל הבחור הדביל, שאגב היה זה יומו הראשון לעבודה, השבתי לו "מה פתאום, אני סתם מסתובב כאן בשעות האלו עם תיק מלא קלסרים" הואיל והדביל המשיך בשלו והתעקש שאשיב על שאלתו השבתי בחיוב תוך כדי זלזול מוחלט בסמכותו לשמור וביכולתו להגן עלי במידת הצורך.
בהמשך דרכי הצטערתי במקצת שלא השבתי לשאלתו בתשובה "אתה עובד כאן?".
נו, פעם אחרת.
מי שמכיר אותי, יודע שאני מתנגד חריף לשמירה המיותרת במקומות ציבוריים, הרי לא לובש לבן כחול (הלבן מתחלף לצהוב זוהר בשעות החושך) ששואל אם יש נשק הוא זה שיציל אותי ממחבל אשר ירצה לבצע את זממו.
הרי בד"כ מחבלים מתאבדים הרבה יותר מתוחכמים, אם כבר השגת פצצה, הגעת אל היעד, סביר להניח שלא תגיד למאבטח - "בואנה, שיחקת אותה, איך ידעת שיש לי נשק, איך אתם חושבים כאן על הכל", סביר להניח שתכנס בדלת האחורית (שמן הסתם אף אחד לא חשב לנעול אותה או להציב בה שומר.
למשל האבטחה המטופשת במוסד בו אני מבלה, סלקטיבית ביותר ואינה כוללת פשפוש בתיקם של אנשים הנכנסים באוטובוס, ברכב, באופנוע ואף באופניים המגיעות דרך הכביש (בדקתי), מה שאומר שאם הייתי מחבל, כנראה לא הייתי נכנס לטכניון ברגל דרך השער... (הגיוני)
אם כבר הייתי בוחר לעשות את דרכי ברגל (ולא באוטובוס ממוזג), סביר להניח שהייתי בוחר לעקוף את השער ולעבור דרך היער, הייתי רושם דרך פירצה בגדר או טיפוס על אחת כזו, אבל פשוט אף אחד מעולם לא טרח לשים שם גדר...
אבל מה, בדיקת ארוחת הצהריים שלי, היא זו שתציל את המקום.
ויש לי עוד כל כך הרבה הערות על האבטחה וזה עוד מפיו של אדם שלא ממש מבין בענייני שמירה ואבטחה...
זו יכלה להיות תחרות מעניינת
מחר, כנראה, אפרסם מי הוא המתמודד השביעי בתחרות הבלוגר/ית הסקסי/ת ביותר.
בינתיים, עלתה בי מחשבה, לערוך את תחרות חבר/ת הכנסת המכוער/ת ביותר...
כמובן ההתלבטות קשה, אבל אני חושב שמצאתי את המנצחת...
חברת הכנסת דליה איציק, היא ללא ספק מכוערת חברות הכנסת. נכון, לא שופטים אדם על פי מראהו, אלא על פי אישיותו, חוכמתו ומעשיו.
אולם לצערי חברת הכנסת איציק, לא נמנת עם חכמי הבית, אישיותה עד כמה שנגלתה אלי, אינה קוסמת במיוחד ולמעט הרבה צעקות, לא נראה לי שהיא עשתה הרבה בתפקידיה הציבוריים.
בכל מקרה, נא לא לקחת את התחרות יותר מידי ברצינות, סתם רציתי לדעת אם עוד אנשים חושבים כמוני בעניין המראה המיוחד של חברת הכנסת איציק בתמונה הזו.
אז שתהיה שנת לימודים מהנה ופוריה לכל מי שמתחיל/ממשיך את לימודיו בימים אלו.
וגם לאלו שלא, כי אני לא רוצה להפלות באיחולים.
אלעד
חבר הכנסת איציק - חברת הכנסת המכוערת ביותר (מתוך אתר הכנסת)
תוספת קטנה על התחרות (יום רביעי, שבע וחצי בבוקר)
מסתבר שקיפוד כזה, בבלוגה "על קוצים", מצאה מתמודד ראוי לחברת הכנסת איציק (רגע, איציק זה לא שם מתאים לחבר כנסת?) - קבלו את חבר הכנסת לשעבר אבנר חי שאקי (האיש ששמו שימש מקור השראה לי פאתחי שקאקי...)