| |
בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים
It doesn't make a damned bit of difference who wins the war to someone who's dead - Catch 22, Joseph Heller |
| 11/2002
 איך עבר עלי היום...
תולי, החתולה שלי, העירה אותי הלילה פעמיים. לא מספיק שישנתי רק כחמש שעות גם לא ישנתי אותן ברצף...
היא העירה אותי כי היא רצתה שאחליף לה חול בארגז, דבר שעשיתי רק אחרי שהתעוררתי בחמש וחצי.
אחר נסעתי באוטובוס, התיישבתי בצד הרחוק מהשמש ואז חיילת שהתישבה בצד השמש סגרה חצי מהוילון.
הבחורה שהיתה לפני אותה חיילת - שללא כל ספק היתה מורה, בשל הטון המרושע בו היא דיברה, בשל שירה המזעזע ומשום שהיא ירדה במכללת לוינסקי - הרימה מיד בברוטליות את הוילון וכאשר באתי ושאלתי אותה מדוע היא עשתה זאת, כי הרי זה לא מפריע לה. היא שובה תשובה לא לעניין שאמרה כי לא שאלתי אותה אותה אם לסגור את החלון, אמרתי לה שבכלל החיילת מאחוריה הורידה את הוילון וכאשר ראיתי שאין עם מי לדבר (מורה, אמרתי כבר?!) פשוט עברתי מקום למקום בו בצד השמש ישבו אנשים נורמלים שסוגרים את הוילון.
כמובן שלא לפני שציינתי בפני אותה אישה שהיא נרגנית ומעצבנת ואני מניח שאני אציין שהיא מורה בפעם הבאה שאפגוש אותה באוטובוס...
כאשר חזרתי בערב, נסעתי ברכבת, קראתי עוד פרק בספר המופלא Through the looking glass שהוא המשכו של הספר ALICE IN WONDERLAND.
שסגרתי את הספר והחזרתי אותו לתיק קצת לפני שהגעתי לתחנה, הרגשתי שבוהה בי האדם שיושב מולי...
זה ממש מטריד!
אני שונא שאנשים בוהים בי... אין דבר יותר מעצבן מאנשים שבוהים בך (אולי חוץ מהרפס השפתיים)!
כאשר חיכיתי לאוטובוס מהרכבת, ראיתי כוכב נופל מעל הים. זה המטאוריט היפה ביותר שראיתי נופל לכדור הארץ. הוא בער באש צהובה לאורך זמן ממש ארוך יחסית וראיתי אותו לכל אורך הנפילה שלו.
ולא, לא הבעתי משאלה...
עוד מעט אני אאפה עוגה לכבוד היום הולדת שזה עתה חגגתי, אז עד כאן הפוסט להפעם.
אלעד
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
