אני מבלה די הרבה זמן בנסיעות. בעיקר בקוים חיפה-ת"א, חיפה-פ"ת ובחזרה.
אנשים, בעיקר חיילים, אבל לא רק, נרדמים הנסיעות שהן בינעירוניות.
העולם מחלק לשני חלקים : אלה שמתיישבים באוטובוס או רכבת ונרדמים ישר ואלה שלא יכולים לישון בנסיעות.
אני, לצערי או לשמחתי מהסוג השני, כלומר יש לי נדודי שנת אוטובוסים...
אני אסביר טיפה את הצד שלי.
קשה לישון באוטובוס, המושבים צרים, אם מניחים את הראש על הזכוכית היא קרה בחורף, חמה בקיץ ותמיד תמיד רועדת ע"פ קצב סיבובי המנוע.
אין מקום לרגליים (ואני לא סובל מבעיית גודל מיוחדת), ביום יש יותר מידי אור.
ברכבת קר או חם מידי (אין באמצע!), תמיד המזגן מקוקל או עובד על עוצמה מלאה. תמיד יש חבורה רעשנית במיוחד דווקא איתך בקרון.
תמיד יש את אותו אחד שחייב לבדוק את כל המנגינות שיש לו בפלא פון במשך כל הנסיעה.
מבקר הכרטיסים עובר ומעיר אותך, בדיוק כאשר אתה כבר מצליח להרדם. לפני כל תחנה בוקע מהרמקולים, בעוצמה גבוהה מאוד ובטון לא ברור במיוחד, מין חירטוט שמכריז על התחנה הבאה ועל זה שלא צריך לשכוח תיקים או חפצים אישיים (זה אף פעם לא היה ברור לי, כי תיקים, נופלים תחת הקטגוריה של חפצים אישיים).
גם לקרוא בנסיעות זה לא להיט, למרות שאת זה אני כן עושה. אני אוהב לקרוא עיתונים או ספרים ברכבת.
לקרוא ספר זה דבר שיכול לקחת נצח בתחבורה ציבורית.
אתה קורא לאט, כי כל הזמן יש הפרעות והנסיעה עצמה לא כל כך ארוכה, כך שלי אישית לוקח בין שבוע לחודש לסיים לקרוא ספר בנסיעות רכבת ואוטובוסים.
אחד הדברים שכן אפשריים בנסיעות ארוכות הוא לחשוב.
אני אוהב לחשוב ולתכנן תוכניות רבות במהלך נסיעות ברבת ובאוטובוס.
אני אוהב להתבונן על אנשים ולנסות לדלות עליהם כמה שיותר פרטים:
מי הם, מה הם עושים בחיים, מה הם מרגישים וכו'...
אפשר ללמוד מאותם אנשים, שרובם קשיי יום הרבה מאוד דברים.
לסיכום, עדיף לעבוד קרוב לבית ולא לבזבז את זמננו לריק בנסיעות!
את הנסיעות הארוכות נשמור לטיולים ולהתבוננות בנוף.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
