בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

קשה להתעלם מהדמיון בין המצעד על רומא באוקטובר 1922 לזה של המצעד המתוכנן היום, ה-18 ביולי 2005, על גוש קטיף.

בשני המקרים מדובר בפאשיסטים שמאסו במשטר הקיים ורוצים להביא לסדר שלטוני חדש, ברוחם הפאשיסטית, בה אדמה קדושה מאנשים והעם והאומה חשובים מבני האדם.

בשני המקרים נערך מצעד שמנסה לכפות דבר על השלטון בכוח, בכוח הזרוע.

שניהם טוענים ללגיטימיות בציבור, על אף שאינם רוב, כי הם מייצגים את מה שהעם רוצה.

שימוש בצבעים - האיטלקים בחולצות השחורות, המתנחלים בחולצות הכתומות.

כמובן גם קיימים הבדלים.

רצועת עזה היא לא הבירה של ישראל למשל.

ומרבית המתנחלים אינם דוברי איטלקית שוטפת.

אבל בכל מקרה, אני חושב שבמקרה הזה, מאמרים של פרופסור זאב שטרנגהל על הפאשיזם והתפתחותו בסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20, כמו גם מאמרים מהעת האחרונה המשווים את התופעה לפאשיזם הישראלי שצמח בערוב המאה ה-20 ואנו עדים לו בעיצומו היום, בראשית המאה ה-21, אינם מותירים מקום לספק, באשר לדמיון המצמרר.

אז מה זה משנה אם מדובר במצעד על רומא ב-1922, או במצעד על עזה ב-1922.

המטרה, אחת היא - ליצור פרובוקציה ונסיון לכפות בכוח הזרוע משהו שמרבית העם (וכך מראים הסקרים) לא מעוניין בו.

היציאה מעזה כה נוראה?

בבקשה, בחירות בעוד כשנה - הציעו עצמכם לבחירה פאשיסטים גזעניים, הסבירו כי ברצונכם לכבוש מחדש את עזה ולהמשיך לדכא מיליוני פלשתינים ולהמשיך לקבל הטבות במליארדי שקלים (הסכום המדויק לא ידוע, תשאלו את גברת ששון).

סביר להניח שאז, כוחם האמיתי ייראה...

בינתיים, על אף שהמשטרה לא אישרה להם את ההפגנה, הואיל ולא הציעו דרכים לפיזור ההפגנה בסיומה ומניעה מהפיכתה לאלימה תוך כדי, בכוונת אנשי הימין הקיצוני לערוך היום צעדה של תשעה קילומטרים ומחר להמשיך.

היה נחמד מצד ממשלת ישראל לדחות את תוכנית ההתנתקות לחודשי הקיץ, על מנת שגם ילדי המתנחלים יוכלו להשתתף בחגיגה. הרבה יותר זול לקחת אותם לצעדה מאורגנת היטב מבחינה לוגיסטית (הסעות וכו'), מאשר לשלוח אותם לקייטנה או לדאוג להם לפעילות אחרת בחופש.

ובינתיים, באופן לא מפתיע, מאמר המערכת של הארץ מהיום, עוסק באותו עניין.

להמחשה בלבד, תמונות מהמצעד על רומא (אני מניח שפגו זכויות היוצרים על התמונות, הואיל והן צולמו ב-1922. אם לא,אז סליחה):