בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

היום, לפני שמונה שנים (על פי התאריך הלועזי) נרצח ראש הממשלה ושר הבטחון יצחק רבין.
יצחק רבין, אשר היה ממשחררי ירושלים במלחמת העצמאות, ראש המטה הכללי במלחמת ששת הימים, שגריר ישראל בארה"ב, ראש ממשלה במשך כשש שנים, שר בטחון במשך שנים רבות ועוד שלל תפקידים נוספים, נרצח בעת זקנה, על ידי קיצוני ימני בשל דעותיו הפוליטיות.

כל כך הרבה נאמר בנושא, גם על ידי בשנה שעברה (נוסף על כך, ביום הזכרון בשנה שעברה גם נתקלתי בבסיס בו שירתתי בציור לא סימפטי במיוחד), אולם בכל זאת אני רוצה להתייחס לנושא, קצת מהבחינה האקטואלית.
לאחרונה חוללה האנדרטה של רבין וכן רוססו כתובות בגנותו ברחבי הארץ, על ידי קיצונים ימניים. מספר אנשים עברו ליד האנדרטה אשר הוקדשה לזכור ופשוט ירקו עליה.
זה מפגין זלזול בלתי נסבל, בין אם מדובר ברבין, האיש ומעשיו (ביצור והגנת המדינה וחתירה לשלום, כפי שהוא ראה לנכון) ובין אם מדובר בזכרו של אדם כלשהו.
אמנם מדובר בגלעד, ערימה של אבנים, אבל בהחלט יש לאבנים האלו, אשר הוצבו במקום בו נפל חלל ראש הממשלה היום לפני שמונה שנים משמעות מיוחדת. במקום הזה אפשר לומר שנרצחה הדמוקרטיה הישראלית אשר הייתה מוכרת עד אז, לא שהיא הייתה מושלמת, אבל רצח רבין היווה נקודת מפנה, נקודה בה התממשו האיומים שרבין בעצמו לא לקח ברצינות עד אשר היה מאוחר מידי והירייה הראשונה נשמעה (אני זוכר בודאות כתבה ששודרה מעט לפני הרצח, אם אינני טועה בחודש אוקטובר 1995 בה התגאה חובש כיפה פנאט בכך שהוא תלש את הסמל ממכוניתו של ראש הממשלה ושיחרר הצהרה לפיה כמו שהם הגיעו לסמל המכונית של ראש הממשלה, כך הם יגיעו אל ראש הממשלה עצמו).
מעשה היריקה, מהווה מבחינתי "יריקה לבאר" ממנה שותה אותו אדם, אשר התנצל על כך מאוחר יותר בטלויזיה (אני לא מקבל את התנצלותו!) ואחריו נצפה צעיר שעבר באזור האנדרטה וירק עליה גם כן.

האווירה בימינו חמורה כמו האווירה לפני שמונה שנים ויום, אמת שכעת אנשים אולי נזהרים קצת יותר בלשונם מחשש שיחשיבום כמסיטים, אבל למעט זה, אין הבדל.
להפך, דווקא העובדה שכיום אף אחד לא יכול להגיד בבטחון שרצח פוליטי מן הסוג הזה לא יתרחש יותר, מעמידה אותנו במצב גרוע מלפני שמונה שנים, מפני שזה אומר שהלקחים לא הופקו ואם הופקו לא הופנמו בקרב כל האנשים.

לסיום, לפני שאקשר למספר דברים רלבנטים, אני רוצה לכתוב על אותה שבת, ה-4 בנובמבר 1995.
אני כותב את הדברים כזכרון לעצמי, אז בהחלט אפשר לוותר על הקטע הבא.

בשעות הבוקר נסענו אבא שלי, סבתא שלי ואני לבת דודה של סבתא שלי הגרה באחד מקיבוצי השומר הצעיר במרכז הארץ.
אני זוכר שאחד הדברים שאבא שלי שאל את הבת דודה (או שאולי עלי לכתוב הקוזינה, כפי שהיא מכונה על ידי סבתא שלי), אם היא מתכוונת לנסוע להפגה באותו ערב.
היא אמרה שאין לה כוח (היא ישה די מבוגרת, כיום נושקת לשמונים), אבל מהקיבוץ שלה נוסעים אנשים.

חזרנו הביתה, אני זוכר שבדרך הביתה חשבתי לעצמי שבעצרות שמאה אלף (או רבבות אנשים) צפויים להשתתף בה, לא תהיה שום בעיה למחבל מתאבד שירצה לפגע שם להתפוצץ (באותה עת, המדינה הייתה לאחר גל פיגועים אשר כלל פיגועים רבים במקומות הומי אדם, אשר התחילו בפיגוע התופת בקו 5 בת"א).
צחוק הגורל, אני חשבתי על משהו נורא מסוג אחד ובערב צפיתי בטלויזיה, אחד מסרטי "אקסקימו לימון" שודר, הואיל ובכיתה ט', אין הרבה דברים טובים לילד לעשות.
לפתע, נקטעו השידורים, הופיע מגיש תוכנית הספורט ששודרה לפני כן, הוא שידר הודעה קצרה לפיה ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, נורה באותו ערב על ידי מתנקש ומצבו לא היה ברור באותה עת.
הערתי את אבא שלי שכבר הלך לישון. אני לא אשכח את אותו ערב, עקבנו באמצעות "קופסת הפלא" אחר הארועים, לא שאפשר לקרוא לשידורים חוזרים ונשנים של אותם ארועים, שוב ושוב תורמת במשהו להיותך אדם מעודכן. אני זוכר את אותה אישה אשר צעקה "רבין לא נפגע", את אותם עדויות שנשמעו שוב ושוב, עד אשר בין אחת עשרה לחצות (או שאולי היה זה מעט אחרי) נשמעה הודעה של הבר :
"ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה, בצער רב וביגון עמוק על מותו שלראש הממשלה ושר הבטחון, יצחק רבין, שנרצח בידי מתנקש הערב, בתל אביב. יהי זכרו ברוך." הבר המשיך וציין מתי תתכנס הממשלה לישיבת חירום. אני זוכר לאחר שהבר סיים את משפטו הראשון, אשר בישר על מותו של רבין, את אחד האנשים אשר עמדו בפתח בית החולים איכילוב צועק "רבין מת" בתדהמה.

שמונה שנים עברו וכל כך הרבה דברים נשארו חקוקים בזכרוני, מראות, ריחות, קולות, שיחות, דמעות, כל כך הרבה דברים אשר לא יוכלו להשיב את הגלגל אחורנית.
היום שמונה שנים אחרים אני שואל את עצמי האם אני אדם טוב יותר בעקבות רצח רבין?
חוששתני שלא.
אני לא חושב שאני חושב על דבריי האם הם פוגעים במישהו, האם הם לא, כל כך הרבה פעמים פגעתי באנשים, כל כך הרבה פעמים התבדחתי על נושאים שאני חושב שלא הייתי צריך להתבדח.
קשה לכתוב דברים כאלו, אבל אני לא חושב שעשיתי שום דבר חשוב למנוע את הרצח הבא. אולי זה לא מדוייק, כי כן עשיתי דברים, כן דיברתי על כך עם אנשים, כן ניסיתי להזיז דברים, אבל לא מספיק, לא בדרך שהייתי רוצה, חבל לי. אני מבטיח לעצמי לנסות להשתפר, בדגש על לנסות, כי להבטיח להשתפר זו לא בקשה ריאלית כל כך.

וזהו יום השנה לרצח עבורי.
אני מביא קישורים לדברים שעופר, אדם אשר ידוע בנטיותיו הימניות כתב מנקודת מבטו, קישור לקטע הומוריסטי שכתב "יונתן ליפשיץ" לפני מספר ימים ושיעשע אותי בצורה יוצאת מגדר הרגיל וקישור לכתבה בבלוג "אינטרנט" המביאה קישורים רבים הקשורים לאזכורים של רבין ברחבי המרשתת.
נוסף על כך אני מביא קישור לשיר הו רב חובל שכל כך אהבתי ועודני אוהב, אשר במקור נכתב לאחר הרצחו של אברהם לינקולן, נשיא ארה"ב ותורגם על ידי נעמי שמר.
כמו כן הנה מה שכתבתי בשנה שעברה על רצח רבין (נגעתי בדברים שונים) ותמונה לא סימפטית שנתקלתי בה בבסיס בו שירתתי ביום השנה לרצח רבין אשתקד.

אגב, רבין נרצח 14 יום לפני שהייתי בן 14, מה שאומר שבעוד שבועיים יש לי יום הולדת 22.
איך שהזמן טס (לא בהכרח שנהנים)!
אלעד