בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

מי שיימצא את הקשר בין אסופת הקטעים הבאים, יזכה/תזכה לנשיקה ואולי אף נשיקות!

נשיקות מרנג כמובן!

אתם מוזמנים להעלות השערות.

צועדים לעיירת פיתוח בדרום!

ב-12 באוגוסט צפוי מטר של מטאורים (פרסאידים) לפגוש את כוכב הלכת שלנו...

לשם כך, יתקיים במצפה רמון אירוע חביב עם הסברים על התופעה ואסטרונומיה בכלל.

נראה לי שיהיה נחמד.

בוודאי עדיף לצעוד למצפה רמון כדי לראות מטאוריטים, מאשר לצעוד לשדרות או אופקים כדי להביע מחאה על הנסיגה מגוש קטיף!

האם ברית היא לא דבר הדדי?

יואב הביא קישור לכתבה הבאה, המספרת על תינוק שכתוצאה מברית מילה דימם קשה ואף חטף דום לב, מה שהעמיד אותו בסכנת חיים לזמן מה, ולולא היה מובהל לבית החולים, ודאי היה נפטר.

הואיל ועמדתי בנושא ברורה וכבר כתבתי קטע ארוך וממצא מדוע יש לחתוך את המנהג המגונה הזה – ברית המילה – מספר החוקים בישראל, לא אחזור על כך שוב.

אולי אפנה לקטע הרלוונטי של זיגפריד על "האגודה למען עקירת צפורני הרגליים", שהיא אגודה דמיונית שהוקמה בעקבות קטע שלי שמופיע כאן תחת תת הכותרת "המוהל (חסר ה...) רחמים" המספרת על מוהל מטורלל בשם רחמים).

בזמנו תהיתי, אם יקום אדם ויטען כי תלישת ציפורני הרגליים היא בריאה (כפי שחסידי ברית המילה טוענים שבעצם עושים טובה לילד, בכך שמונעים ממנו אפשרות למחלות פוטנציאליות בעתיד), האם תוך כמה דורות נגיע למנהג מטופש של עקירת ציפורניים בשם הדת, אלוהים וכדומה.

בכלל, אפשר לנמק הרבה דברים מטעמי בריאות, למשל ידעתם שילדים שעוקרים לבם את הרגליים, לא יכולים לפתח רגליים עקומות, ילדים שכרתו להם את הידיים, קטנים הסיכויים שיחטאו בחטא האוננות ובכלל, אפשר לקבוע לתינוקות הרבה דברים כאלו, "לטובתם", מבלי שלילד תהיה בחירה.

אני מהילד (המאוד תיאורטי) שלי בכל אופן, לא אמנע לעשות ברית. נהפכו, אם הוא ירצה לעשות ברית מילה, אני אהיה גאה בו על האומץ!

רק מה, אני אותיר את הבחירה בידיו, ליום בו יהיה בן 18 (ומעלה) ויחליט אם הוא רוצה לפגוע באבר המין שלו, בשם ברית בין איזה אל שקיומו מוטל בספק ואברהם אחד שמת ממש מזמן ומזרעו (על פי האמונה) יצאו לא מעט פירות באושים (ואני מתייחס פה רק ליהודים שבהם, אם כי גם המוסלמים מזרעו וכאן גם אלו שלא יסכימו עם עמדתי שהובאה בשורות האחרונות, יסכימו שיש כמה פירות באושים).

אני מניח גם שאם יבחר לעשות ברית מילה בגיל הזה, הסיכוי של המוהל לפספס קטנים יותר וסביר להניח שיעשה את המעשה האכזר בבית חולים בהרדמה ולא ע"י אדם שיכור שבמקרים רבים חסר כל הכשרה.

ואגב, אם ברית המילה היא אות לברית בין העם הנבחר לבין היושב במרומים, תוהה אני כאן האם ברית אינה דבר הדדי?

כלומר אלוהים הבטיח בפרק י"ז בספר בראשית שהוא יהיה אלוהים של בני אברהם, שכל ארץ כנען תהיה שלהם (הבטחה שעד היום הוא לא עומד בה פרט לתקופת המלכים דוד ושלמה) ומכאן אני מניח שהוא גם ישמור עליהם, לכן קצת קשה לראות הדדיות בכך שדווקא אלו שבאים בברית, נפגעים ממנה.

היכן ההדדיות שבברית כאן?

למדו אותי שבמערכות בריתות ארציות, חשוב להקפיד שהצד השני מקפיד ליישם את הברית ועומד בהתחייבויותיו.

במקרה של הברית השמימית, נראה כי עקרון ההדדיות הופר ולכן, על אף היותה במעמד רם ממעמדן של הבריתות הארציות, יש לראות בה כ"ברית לא מחייבת" או "ברית מבוטלת", הואיל ואחד הצדדים הפר את הברית.

משובטים אינם אנשים

ואם כבר בענייני דת והלכה עסקינן, מעניין לראות התחבטויות שיש לכל מיני אנשי דת באשר לשיבוט.

למשל, חלקם טוענים שהמשובט העתידי, הואיל ולא נוצר ממפגש ביצית וזרע, הרי שהוא כלל לא אדם (וכפועל יוצא מזה אפשר להרוג אותו).

אפשר להסיק כי על פי אותם פוסקים, משובט שקול לפלשתינאי בעיני המתנחלים?

נשאלות שאלות רבות נוספות בעניין, כמו למשל מי האב של תינוקת שנולדה בתהליך שיבוט בו כלל לא היה מעורב אב.

או אחת השאלות (שאני חושב שהיא מהטפלות ולא רלוונטיות ביותר לימינו אנו), היא האם במקרה שאישה נשואה ילדיה מתרומת זרע של גבר שאינו בעלה, הרך הנולד נחשב ממזר.

כאשר דבקים בעקרונות מוסר קשיחים ועתיקים, במקרים רבים קיים קושי להתאים את העקרונות הוותיקים למצב הקיים וכך מתקבלות להן במקרה הטוב פרשנויות שאגדיר "מעניינות", כלומר שתוצאותיהן משעשעות ומגוחכות למדי למתבונן מהצד (למשל איסור נסיעה בשבת הואיל וזהו היום בו בורא עולם שבת מכל מלאכתו. האיסור הזה אולי היה יפה כאשר היה מדובר במשימה קשה, אך מונע את אחת ההנעות שנותרו ביום החופשי. בכלל, האיסורים בשבת יוצרים למשל מצבים מגוחכים, כמו שעון שבת שמספק בדרך "כשרה" חשמל שיוצר ע"י יהודים בדרך ש"הוכשרה" בתירוץ של פיקוח נפש) ובקרים אחרים לא נקבעות החלטות כלל, רק מפני שהכותב המקראי (ואלו שבאו אחריו) לא ראו את הנולד והמציאות בעידן המודרני.

כאמור כאשר מתבוננים מהצד זה עשוי להיראות משעשע, אבל אבוי למי שמתעטף בשקיות אשפה כאשר הוא טס מעל לבית העלמין בחולון, רק מפני ששם המשפחה שלו הוא כהן.

אבל כאשר יש כאלו שטוענים שהאמת הקדושה שלהם, צריכה להיות גם נחלת הכלל (טיעונים נוסח "זו מדינה יהודית ולכן..."), על אף שברי לכל שאין יהדות אחת ואין אמת אחת, אפילו (ואולי בעיקר?) בקרב האנשים המאמינים שכל אחד מהם מעניק לדת פרשנויות משלו וידוע כי קיימות יריבויות אינספור בין חצרות שונות ורבנים שונים, אז העניין הופך להיות פחות משעשע, הואיל והוא משפיע על חיינו דהיום.

לכן, במקרים הללו, כאשר המציאות אינה זו של לפני עשור שנים, של לפני מאה שנה או של לפני אלפיים שנה, ראוי שנגבש לנו קוד מוסרי ההולם את רוח התקופה.

מוסר אינו דבר אוניברסאלי ולא יכול להיות מבוסס אך ורק על פרשנות לפי מקורות עתיקים וחבורת יודעי ח"ן (חוכמת הנסתר. במקור זה נכתב על כשפים הנשמרים ע"י חוג מצומצם שלא חושף אותם לקהל הרחב, כמדומני).

כמובן שאין לזלזל במקורות עתיקים, שכן רק טיפש ירצה לחזור שוב על טעויות שנעשו בעבר. אבל כאשר אנחנו בודקים סוגיות עכשוויות לפי דברים שנכתבו בעבר, עלינו לקחת את הדברים בעבר בעירבון מוגבל ולא כאמת מוחלטת שרק על פיה יש לנהוג.

למותר לציין שאני ממליץ גם לא להישאר מקובעים אך ורק על המקורות היהודיים, אלא לעיין גם במקורות זרים, שכן מה לעשות, גם גויי עולם התחבטו בשאלות אנושיות קשות וגם הם הגיעו למסקנות שונות ומשונות וראוי ללמוד מהצלחותיהם וכן לא לחזור על הטעויות שהם עשו.

איך באים ילדים לעולם

ואם בלידות עסקינן, סרטון הפלאש הזה פשוט, אבל פשוט מעולה וגם מסביר בצורה לא רעה בכלל איך באים ילדים לעולם!

השאלה הנשאלת אם כ"כ קשה להיכנס להריון, איך יש כל כך הרבה הריונות לא רצויים?

אגב, זה מזכיר לי את השיטה שפיתחתי כדי למנוע הריונות בלתי רצויים, בהשראת הדת הקתולית...

פשוט מגדירים כל הריון וכך כל הריון הוא רצוי...

כנות

באחד הימים, זידאן התקשר אלי לשמוע את עצתי הכנה על רעיון שיש לו לספר שהוא מתכוון לכתוב (ותנו לי לנחש – לעולם לא יראה אור).

בחיי, הרעיון היה כזה נדוש.

הוא התחיל לספר לי על בחור שחוזר מווייטנאם (בחור אמריקני אחרי המלחמה, לא ישראלי שקפץ לביקור בסביבות תאילנד)...

שאלתי אותו "זידאן, למה שלא תספר על מישהו שאת הרקע שלו תכיר יותר טוב? אתה הרי לא יודע כלום על וייטנאם". זידאן השיב שהוא יודע, כי הוא ראה בסרטים.

אז הקשתי עליו - "מי נלחם במי בווייטנאם" (זידאן ענה בפשטות ארה"ב נגד הוייטקונג [שהוא אגב אמר White-cong במקום Vietcong] והשמיט עוד כל מיני צדדים שהיו מעורבים בסכסוך) שאלתי.

הנחתי שזו חצי תשובה. אז שאלתי מתי נגמרה המלחמה?

כמובן שזה כבר היה מעבר לידע של זידאן בנושא.

אחרי שהסברתי לו שרצוי שיכתוב על דברים שהוא יודע עליהם משהו (לא אמרתי מומחה, אבל שיידע קצת מעבר למה שהוא ראה בסרט "אפוקליפסה עכשיו" ואולי עוד סרט או שניים) והוא מצדו אמר שכשזה יהיה רלוונטי הוא ילמד (Yeah right), הוא המשיך לתאר לי את העלילה השגרתית להחריד.

הוא סיפר על איזה SAINT something שהוא נהג אוטובוס צהוב (שאלתי את זידאן למה דווקא אוטובוס צהוב, מה רע באוטובוס של אגד?) ועוד סיפור די מטופש שאפילו אין לי חשק לחזור עליו כאן.

לאט לאט התחוור לי שכל מה שזידאן מספר לי הוא מיקס די זול של דברים אחרים שהוא ראה בקולנוע. אפילו השם של נהג האוטובוס, היה שמו של הגיבור של האלבום האחרון של Green Day, שזידאן אוהב לשמוע (כמדומני סיינט ג'ימי [St. Jimmy], ברנש מפוקפק שכזה המככב באלבום).

ואז הגיע השלב בו זידאן ביקש את דעתי הכנה...

הסברתי לו שכלל לא ניסיתי להסתיר אותה לאורך כל השיחה.

הסיפור שלו נדוש, לא קשור למציאות שזידאן חי בה (ולא, אין מדובר בסיפור פנטזיה, זה היה מתקבל על הדעת), משעמם (אותי), לא מעניין ואין לו שום אמירה.

חזרתי ואמרתי זאת, במילים לא קלות בכלל.

ואז זידאן אמר "נו, אז מה אתה חושב, תגיד את האמת".

שוב הסברתי לו שהסיפור שלו לא נראה לי ואולי כדאי שיימצא עבודה בתור מנקה ארובות...

זה חזר עוד כמה פעמים במהלך השיחה.

בשלב מסוים, השיחה נגמרה.

ואני מניח שהבנתם את מה שאני הבנתי ובטח זידאן לא הבין...

אני באמת ובתמים מאמין שזידאן מעוניין לשמוע את דעתי הכנה עליו!

אבל אך ורק כאשר דעתי הכנה תהיה זהה לזו שלו...

אחרת, הוא לא יאמין שזו דעתי.

קצת הזכיר לי את עניין הכנות מתוך "המיזנטרופ" של מולייר.

או לחילופין את תמליל השיחה הזו.

אני לא שי

היום בשעות הצהריים, הטלפון הסלולארי צלצל, הרמתי (פיזית הרמתי אותו, אני יודע שהרמת טלפון סלולארי לא מביאה להפעלתו בדומה לטלפון הוותיק, כך שגם עשיתי את הפעולה להפעלתו), אמרתי "הלו", לפתע הצטרדתי מעט, כחכחתי בגרוני וחזרתי על דברי "הלו?".

האישה מצדו השני של הקו שאלה אותי אם התקררתי והשבתי שלא וכי מדובר בקול של בוקר. אז היא אמרה "אבל התעוררת מזמן" (מה שנכון, הייתי ער שלוש שעות בטרם התקשרה) ואני כבר הבנתי שכנראה נפלה טעות במספר.

"מצאנו בסוף את המפתחות" היא אמרה ואז החלטתי לעצור אותה ולשאול אם היא בטוחה שהיא הגיעה למספר הנכון.

"אתה לא שי?" היא שאלה אותי.

"לא" השבתי.

"הייתי בטוחה שאת הבן שלי, יש לכם את אותו הקול".

"ומה המספר?" שאלתי.

התחלתי לדקלם את המספר שלי "אפס חמש אפס שמונה אחת אחת..." ואז בערך היא הבינה שהיא טעתה במספר, גם אם בתחילה הוא דומה.

"איזה צירוף מקרים, יש לך בדיוק את אותו הקול כמו הבן שלי" היא אמרה.

מחויך, המלצתי לה להשתמש בזיכרון של הטלפון הסלולארי, על מנת למנוע טעויות מן הסוג הזה בעתיד.

אני בספק אם היא שמעה לעצתי, שכן היא הייתה עסוק מלהתפעל מצירוף המקרים בו התקשרה לאדם עם קול כמו של בנה.

לסיכום, אני לא שי.

זה נראה לי עדיף על הטעויות שהיו בעבר, כאשר הייתי בסלקום, עת ערבים התקשרו אלי ולא האמינו לי שאני לא מדבר ערבית וחשבו שאני מסתלבט עליהם.

אני רק מחכה ליום שמישהו יתקשר ויפלוט מידע בטחוני רגיש ואז אחייך לי ואגלה לו שהוא טעה והתקשר לסלולארי של אהובה של טלי פחימה – זכריה זביידי.

בעצם, במחשבה שנייה, סבתא שלי התבלבלה לא אחת וקראה לי על שם הבן החורג הצעיר שלה – שי (הוא מת בתאונת דרכים אגב).

אז אולי אני בכל זאת שי?!

זה הגורל שלי מסתבר...

אזהרה – נפח כרטיס הזיכרון במצלמה דיגיטאלית מוגבל

אמא שלי חזרה מהטיול בסלובניה וקרואטיה הבוקר. אני מניח שלפחות חלקכם זוכרים שבדרך לשדה התעופה היא גילתה שהיא שכחה את הדרכון והיה שמח.

בכל אופן, שאלתי אותה איך היה הטיול וכמובן כיצד יצאו התמונות, במצלמה הדיגיטאלית שרכשתי לה במתנה לפני כשנה.

הטון של אמי עלה מעט, כאשר סיפרה שתוך יומיים נגמר כל המקום בכרטיס הזיכרון (בין מאתיים חמישים ושישה המגה-בייטים, מה שאומר שהיא צילמה כ-300 תמונות לפחות).

בהתחשב בעובדה שהטיול ערך כשמונה ימים, זה אומר שהיא הצליחה לצלם כרבע מהטיול בלבד, בטרם המצלמה שלה שבקה חיים. זה די עלוב.

שאלתי אותה, מדוע לא מחקה חלק מהתמונות שצילמה ויותר מזה, מדוע לא נכנסה לחנות צילום וביקשה מהם לצרוב לה את התמונות ולרוקן את הכרטיס.

היא השיבה שהיא לא רצתה שימחקו לה את התמונות (נו, אז אם היא רוצה לשמור את כל התמונות על המצלמה, פלא שהיא הייתה מלאה?!) ובמקומות בהם היא טיילה לא היו חנויות צילום.

מי ישמע איפה היא הייתה...

אני כבר לא מדבר על המקומות הנידחים במזרח אסיה שמצאתי בהם מקומות שאפשר לצרוב תמונות (חלקם ממש על הפנים ולא מומלצים). אבל להגיד שאין חנויות צילום בסלובניה?

הייתי שם לפני חמש שנים. היו...

הייתכן וכל חנויות הצילום בלובליאנה נעלמו להן מאז הפעם האחרונה שביקרתי שם?

בכל מקרה, את התמונות שהיא כן צילמה, טרם זכיתי לראות.

משום מה, תחושת הבטן שלי, המבוססת על תמונות שהיא צילמה בנורווגיה ולונדון עם אותה מצלמה (אפשרות סבירה, שהיא לא מחקה מאז את התמונות, למרות שאני יודע שהיא העבירה אותן למחשב, כך שאולי בכל זאת היא כן העבירה אותן למחשב), שמרבית התמונות מטושטשות, חשוכות, חתוכות ובכל מקרה לא מעניינות.

אני מניח שבקרוב אדע.

ולחשוב שבמיוחד קניתי לה את המצלמה הפשוטה ביותר שעושה את כל העבודה לבד וכל מה שצריך לעשות הוא לפתוח אותה ולצלם.

זה מזכיר לי במשהו את אותו חבר/צר, שכאשר חזר מדרום אמריקה, הכריח אותי לצפות באלבום התמונות שלו (הוא בא אלי וביקש להראות את התמונות, היה קצת קשה להתחמק מזה). הוא הוכיח לי שגם נופים מדהימים בהרי האנדים, העיר האבודה מא'צו פיצ'ו ועוד שלל מקומות שנראה כה מקסימים בתמונות שאנו רואים בד"כ, יכולות להיראות ממש, אבל ממש זוועה!

מה גם שרוב התמונות שלו כללו כל מיני דברים מוזרים ולא נופי הרים מדהימים.

המלצה קטנה

אתר עם רישומים יפים!

יפהפיים!

ספורט לשם ספורט או לשם רווחים?

כאשר קוראים את הכתבה הזו על רכישת חברת ריבוק ע"י חברת אדידס, על מנת להציב תחרות ראויה לחברת נייקי, במבט ראשון נראה שמדובר בידיעה כלכלית (והיא אכן כזו) או ידיעה העוסקת בלבוש והנעלה (והיא אכן גם כזו).

אבל כאשר קוראים על מסעות הפרסום, על השימוש בכוכבי ספורט (ומוזיקה, אבל בעיקר ספורט) לקידום נעליים, קשה שלא לתהות האם הספורט המקצועי הפך להיות כלי שרת כדי למכור לנו מוצרים מסוימים מאוד, מותגים(וחוששתני שהתשובה חיובית)?!

נעל כדורסל שמייקל ג'ורדן לבש, לא תגרום לי לקפוץ גבוה יותר (אלא אם אתברך במבנה האתלטי של מייקל ג'ורדן ואתאמן כפי שהוא התאמן בימים הטובים).

ללבוש חולצה שלבש רוכב האופניים לאנס ארמסטרונג (Lance Armstrong שמופיע אגב לפני ניל [Neil] ארמסטרונג – האדם הראשון על הירח ולפני לואי [Louis] ארמסטרונג – אומן הג'ז הנערץ, כאשר מחפשים Armstrong בגוגל, מה שאולי מעיד על טיב החיפוש בגוגל, שאולי מביא דברים פופולאריים, אבל לא בהכרח את הערכיים ביותר והמגוונים ביותר), זה לא דבר שיהפוך אותי לרוכב אופניים טוב יותר.

ורוב האנשים יודעים את זה!

ועדיין, הם נמשכים למותגים שנגעו באבק של כוכבים, למוצר שעולה הרבה יותר רק כי פרסם אותו מישהו מפורסם שמצטיין (או לפחות מוצג ככזה) בתחומו.

אמנם אין זה הפרמטר היחידי, וכאשר אנשים מציינים סיבות מדוע הם רוכשים נעל ממותג זה ולא אחר, הם יציינו סיבות כמו איכות, אמינות, מראה, שם וכדומה, אבל לא ניתן להתעלם מעניין כוכבי הספורט, לפחות עבור חלק מהאוכלוסייה.

זה מה שמביא כמובן לתהות מה מידת הספורטיביות בספורט המקצועני כפי שהוא כיום, בו כל קבוצת כדורגל נתמכת ע"י גורם כלכלי זה או אחר, כל שחקן כדורסל מפרסם מוצרים שונים ובכל אירוע ספורט חושבים בראש ובראשונה כיצד לעשות רווחים ע"י פרסומות ולאחר מכן על ידי מכירת זכויות השידור על מנת שרבים ככל האפשר יצפו במשדרי הספורט ואגב כך בפרסומות.

האם הספורט לא איבד משהו מן הקסם שלו (אם אי פעם היה לו) כאשר הוא הפך למקדם מכירות עבור חברות המוכרות מוצרים אשר חלקם קשורים לספורט ולחלקם כלל אין קשר לספורט?

הידעת?

הידעת שבממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד (AKA אנגליה) יש עיר העונה לשם בריכת כבד  (האבר הזה בגוף שאם אתה אווז, ממש מאביסים אותו עד שהוא מתנפח ומוכרים אותך למסעדות צרפתיות)?

Liverpool

בפרק הבא: מנהטן (Manhattan)

(לא, לא באמת יהיה פרק נוסף)

מה שאני תמיד אומר

אמנם זה לקח קצת זמן, אבל גם בוועדה הבין-משרדית של משרד הפנים והמשרד לביטחון פנים, הגיעו למסקנה הבלתי נמנעת שהפכנו כבר מזמן למערב הפרוע, עם כל השומרים החמושים (שלא נאמר המזדיינים ) הללו.

לא אחת זכיתי לראות "חברים" שהצבא בחר (בבחירה הדדית למדי) לשחררם משורותיו ולא לתת להם נזק, עומדים בכניסה לקניון זה או אחר.

מעולם לא סמכתי עליהם ועל יתר השומרים שלא הכרתי.

זה לא שאין שומרים נחמדים. למשל השומר של הסינמטק ואני רֵעים ויש לי כמה חברים שעובדים באבטחה פה ושם.

אבל מכאן ועד להציב שומרים תחת כל משקוף סף מועדון/מסעדה/קניון רענן, הדרך עוד ארוכה.

אני לא קובל רק על עניין ההכשרה הלקויה וחוסר ההכשרה. כל העניין הזה שנותנים לאנשים נשק הוא עניין רע ופסול.

כפי שאמר המחזאי והסופר הרוסי הנודע אנטון צ'כוב, שאם במערכה הראשונה נראה אקדח, אי שם בהמשך המחזה (סביר להניח שבמערכה האחרונה?) הוא יירה.

כך אצלנו. הוועדה הזו לא קמה אד-הוק, סתם כך, ללא כל סיבה. לא זו השיטה הישראלית. לא.

קודם מילאו את הארץ בשומרים חמושים (כי הרי אנחנו "מ-פ-ח-ד-י-ם" מהערבים, אם נשתמש בביטוי של שר האוצר החביב נתניהו).

לאחר שאלו צצו כפטריות אחרי הגשם והחלו לבצע פשעים באמצעות הנשק שלהם – מעשי שוד מזוינים, רצח במשפחה, ירי בניגוד לנוהלי פתיחה באש ומתוך יצר נקמנות בחריגה מהתפקיד (למשל, אתם מוזמנים לקרוא את המקרה שמובא בקטע הזה ולפני שאתם נחפזים להגיד שלשומר לא הייתה ברירה, קראו את השרשור שהתפתח בתגובה של סבסטיאן – התגובה השנייה ואת הקישור לפסק הדין בו מסופר על פעילות השומר כפי שהביא הפוך) ועוד שלל מקרים בהם המאבטחים ביצעו פשעים באמצעות הנשק שניתן להם, כך שהתגלה שהנזק שהם גורמים רב על התועלת הצומחת מהיותם חמושים, כמה בישראל ועדה שתפקידה היה לבדוק איפה טעינו.

הטעות, כפי שהבינה הוועדה וכפי שאני הבנתי מזמן, היא במתן נשק לפרחחים (ושוב, הכללה, חלק מהשומרים הם נפלאים) בתקווה שאלו יגנו עלינו.

כאשר בהסכמי אוסלו ניתנו לשוטרים פלשתינים כלי נשק, קמו אנשים והתלוננו שנתנו לשוטרי הרשות רובים על מנת שתוכל להשליט מרותה בשטחים שבשליטתה.

מדוע לא קמו כאשר נתנו כלי נשק לאנשים בתוך שטח ישראל?!

האם אנחנו המערב הפרוע?!

האם יש כאן איזה תיקון שני ומטופש לחוקה שקובע שזו זכות בסיסית של אדם להחזיק נשק (לא וגם אין כאן חוקה)?!

מוטב מאוחר מאשר אף פעם.

רצוי שייקחו למשל את הנשק מהמטורף שלומד איתי, מחזיק נשק ברישיון, ובאחת הפעמים בה המתנו מחוץ לחדר מתרגלים הוא, אני ועוד כמה אנשים, הוא סיפר בגאון כיצד הוא מתכוון להשתמש בנשקו כנגד המתרגל אם לא יעלה לו ציון.

בוודאי שהוא התבדח. רובם מתבדחים.

משום מה אני משוכנע שהוא לא התבדח גם כאשר עמד בתור במשרד הפנים כדי לקבל רישיון לנשק. הוא המתין מעט.

ככל שיקדימו להיפטר מכלי הנשק שלנו (בטח ימכרו אותם לאפריקה, כדי לעשות כמה ג'ובות וכדי להפוך את חיי תושבי היבשת לבלתי נסבלים אף יותר), כך יוטב לכולנו!

אם מתים בפיגוע, עדיף למות בארה"ב

11,00 ליש"ט (POUND) יקבלו קרובי משפחה של הרוגי הפיגועים בלונדון מה-7 ביולי, זאת לעומת 2 מיליון פאונד שקיבלו קרובי המשפחה של קורבנות פיגועי ה-11 בספטמבר בארה"ב.

תחשיב פשוט מראה שאם קרוב משפחה שלכם מת בפיגוע בחו"ל, כדאי מאוד שיעשה זאת בארה"ב ולא בבריטניה!

סלקציה

אתמול, על מנת לחגוג אירוע מסוים, מצאתי עצמי בפאב עם עוד מישהי חביבה להפליא ששמה לא יוזכר, אבל היא חוזרת בקרוב להודו.

הכניסה למקום, שנמצא אי שם ברחוב חורב (או שבמקום הזה שמו מתחלף והוא כבר מוריה) בחיפה, היא לבני 18 ומעלה.

כעת אני לא יודע אם להיעלב או לראות זאת כקומפלימנט, אבל השומר לא האמין לי שעברתי את גיל 18 עד שלא הצגתי בפניו תעודה מזהה עם תאריך הלידה.

זה היה יכול להיות עניין משעשע למדי אם נגיד הייתי בן 19 ואולי אף יותר משעשע אם בדיוק הייתי חוגג את יום הולדתי ה-18 במקום. אבל For Christ sake, בעוד שלושה חודשים אני בן 24...

אתנחם בעובדה שהמקום היה מפוצץ ואחרי כמה דקות בהן היינו שם והמקום היחיד בו מצאנו מקום להניח את עכוזינו היה על כיסאות ליד הבר, בסמוך לאיזה עמוד, אז החלטנו לעזוב וישבנו באיזה מקום קטן, שקט וחביב ברמת הדר (מה שהפך את הבילוי לזול בהרבה).

"אני מרגיש כמו ערבי"

אם כבר עסקתי במקומות שדורשים ממני להציג תעודת זהות, הנה משהו אחר שעוסק בתעודות זהות וענייני כבוד נרמס (לכאורה):

ב-YNET עשו מנהג די נחמד והם שמים סרטוני וידיאו (כנראה הבינו שכתיבה, זה לא הצד החזק שלהם).

כך, ראיתי למשל את הסרטון הזה המציג אנשים המביעים מורת רוח על כך שעוצרים את המכונית שלהם במחסום כיסופים ומבקשים לראות את תעודת הזהות שלהם, על מנת לבדוק אם הם תושבי גוש קטיף (להם הכניסה מותרת) או לא (כדי שלא יכנסו אנשים שכל כוונתם היא להפריע לפינוי הצפוי).

יש משהו שאני מתקשה להבין.

מה כ"כ נורא בהצגת תעודת זהות לבקשת כוחות הביטחון?

אני נדרש להציג תעודה כאשר אני נכנס למעונות באוניברסיטה ואף להפקיד אותה.

את תא המטען של הרכב בו אני נוסע בודקים כאשר אני נכנס לקניון.

קרה לא אחת שעצרו את הרכב שלי וביקשו לראות רישיון נהיגה.

אז מה כל כך נורא בבקשה להציג תעודת זהות, כאשר המטרה בזה ברורה – למנוע מאנשים שלא מתגוררים במקום להגיע אליו, לאחר שהתקבלה החלטה לפנות אותו (וכן, ההחלטה הזו לגיטימית ולא גירוש בלתי חוקי כפי שמנסים להציג בצורה דמגוגית)?!

לא שמעתי אף תושב בישוב בו עשיתי מילואים מתלונן על כך שאני עוצר מכוניות בכניסה כדי לזהות אם הנכנסים מתגוררים בישוב או לא...

על אחת כמה וכמה לא שמעתי אף תלונה בישוב אחר בו הייתי פעם ונאלצתי לקחת תעודות זהות כתומות או ירוקות מתושבים פלשתינים שעבדו בשדות של הפיאודלים הישראלים, כאשר אני בספק עד כמה היה בכך צורך בטחוני (ומעבר לספק שלי, גם רכז הביטחון של הישוב, טען כי מדובר רק באמצעי שנועד להבטיח לתושבים שלא יגנבו להם מהמשק ולא צעד שמטרתו להגן על שלמות גופם וחייהם של אנשים).

אז אם המציאות הזו קיימת בכל ישראל ונראית חמורה שבעתיים כלפי אלו שאינם אזרחי ישראל (ועוד לא הגעתי לאנשים אתיופים ובעלי מראה אוריינטאלי שמשטרת ההגירה הישראלית מטרידה לא אחת, במלחמתה נגד הפועלים הזרים), מה כל כך נורא בבקשה להצגת תעודות זהות ובדיקת תא המטען של מתנחלים הנכנסים לגוש קטיף דרך מחסום כיסופים?

שחיתות אצלנו?

לסיום, הנה, מקום לאופטימיות זהירה...

על פי הבנק העולמי, השלטון בישראל לא יציב, לא יעיל ומושחת עד היסוד (כלומר רק באיטליה הוא מושחת קצת יותר).

ואלו נתונים מעודדים, למקרה שלא הבנתם!

בסוף נהיה כמו גרמניה אני אומר לכם, עם כל סיפורי השחיתות ונערות הליווי שרצים בתעשייה הגרמנית (תעשיית רכב, לאו דווקא תעשיית הפורנו).

כמו גרמניה. איזה יופי. אני מעודד!

זהו.

יצא קצת ארוך, הא?

נו, לא בעיה שלי.

אלעד