בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

הנה לכם סקופ, כאן, בפעם הראשונה, קטע מתוך ספר המחזור השנתי מהתיכון בו למד עדן נתן-זאדה.

כפי שניתן לראות, הכל היה ידוע – היכן יירה. אפילו ידעו היכן ייקבר, כאשר ידעו היכן יהיה בעוד עשר שנים.

מתוך ספר המחזור של נתן-זאדה (עיבוד תמונה: אלעד יאיר. מקור כאן)

טוב, כפי שהבנתם מדובר בעריכת תמונה. את המקור אגב לקחת מהדף של עידו קינן בפליקר.

כאשר אימא שלי שמעה את שמו של זאדה (שאגב בתקשורת הישראלית שמעתי את הכינויים "המחבל", "המחבל הרוצח", "הרוצח המחבל", כך שאני לא יודע כיצד בדיוק לכנות אותו – הארכי-טרוריסט אולי?), היא שאלה אותי איך זה שערבי הוא זה שירה.

ואכן, זאדה אמנם לא משתייך לאחד הפלגים הנוצרים או המוסלמים, אבל הוא ערבי בן הדת היהודי (לא המצאתי כלום, זה תיאור ששמעתי באקדמיה) שמוצאו מאחת ממדינות צפון אפריקה.

לי אגב, שמו הזכיר את ויזתא, בנו החמוד של המן. סופו אגב שנתלה על עץ, יחד עם אחיו ואביו שבכלל העלה את כל עניין הפור והתלייה.

חלילה אגב שארמוז שלקבוצות מסוימות באוכלוסיה היהודית, נגיד יוצאי עדות המזרח יש סיכוי גבוה להיות טרוריסטים. חלילה. יש גם מספיק יוצאי עדות אשכנז חמומי מוח. רק רציתי להבהיר את הנקודה שהייתה לא ברורה לאמי.

אגב, ראיתי אנשים מתנועת כך שגאים מאוד במעשה של ויזתא, סליחה, נתן-זאדה. הם היללו אותו, שבכו אותו ונראה כי הבחור ייהפך לצדיק וקדוש, כמעט כמו הדוקטור הידוע לשמצה, השני רק דוקטור מנגלה – דוקטור ברוך גולדשטיין (סליחה אם העלבתי כמה רופאים שרצו להצטייר כיותר רשעים).

הואיל ואינני נמנה עם תומכי תנועת כך, קצת קשה לי לומר שהבחור הזה שהגיע לשפרעם והחל לירות באנשים גרם לי לגאווה. הו, לא.

למעשה, אם המטרה של הקאקר הקטן, הייתה לקרב אפיקורסים כמוני ליהדות, הוא השיג את ההיפך.

לא גאה להיות יהודי בכלל!

אם דבילים כמוהו משתייכים ליהדות בצורה כל-שהיא.

בד"כ לאחר פיגועים, קמים אובר-חוכמים, שצועקים "מוות לערבים", "ערבי טוב זה ערבי מת" ו"אין ערבים אין פיגועים".

למעשה, הם לא קמים רק אחרי פיגועים. הם מרססים את כתובות השטנה שלהם באופן שיטתי. אבל פיגועים נותנים לבני הבלייעל הללו תחושה שמותר להם להביע את צפונות לבם בכל רם.

האם כעת, לאחר שמתנחל (הוא הגדיר עצמו, כך טוענים לפחות, כתושב ההתנחלות תפוח) ביצע פיגוע, יהיה זה דמגוגי מידי לכתוב: "אין מתנחלים, אין פיגועים"?!

נכון. אני סתם מכליל ציבור שלם. רובו טוב. יש בו לא מעט עשבים שוטים שמידי פעם הולכים ועוקרים עצים, משמידים יבולים, מתעללים בערבים, רוצחים אותם ועושים עוד פשעים. אבל אם מתעלמים מהשוליים הללו, שלטעמי רחבים יותר משולי אוטובאן גרמני ממוצע, ומהעובדה שכדרך קבע מפעל ההתנחלויות מפר אי אילו חוקי מדינה וחוקי בין-לאומיים, הרי שבסופו של דבר, לא רובם, ודאי לא כולם, אחראי לפיגועים.

וברור גם שאם הם ייעלמו, לא יפסקו לפתע הפיגועים.

אבל אם מותר לכתוב "אין ערבים, אין פיגועים", מה רע בקצת דמגוגיה כמו "אין מתנחלים, אין פיגועים"?

וכמובן, אני פה רק מדבר על אהבה, אני מחבק את כולם וכולנו יהודים וכולנו אזרחי ישראל. שלא יהיה ספק.

אם המתנחלים יכולים לכתוב שהם מדברים על זה, אז ודאי גם אני יכול. הרי אני באמת מתכוון לזה...

חוץ מזה, אני לא חייב להתלהם. יש אחרים שיעשו את העבודה.

אני חושב שהקטע הזה של עמוס די ממצה.

כפי שכתבתי בתגובה לקטע, אני רק מסתייג מההכללה שלו שכל המתנחלים טרוריסטים, בדיוק באותו אופן שאני מסתייג מהאמירה שכל הערבים רוצחים שמאוד פופולארית בקרב אותם אנשים שהוא מבקר.

הם וגם הוא טועים בעניין הזה.

יש את המאמר הזה של עוזי בנזמין בהארץ, על העובדה שאין להתעלם מהרקע של החברה מתוכה יצא המרצח, קרי אנשי יש"ע, או ליתר דיוק הקיצונים שמועצת יש"ע די נהנית מהעובדה שהם מסתובבים בשטח ומטילים טרור.

אגב, אם מועצת יש"ע היא מועצת יהודה שומרון ועזה, אפשר לכנות את מועצת הרבנים של האזור (באם כזו קיימת) מועצת רש"ע – רבני שומרון ועזה?

הרי הולכים לפנות ישובים רק מחבל עזה וקצת מצפון השומרון, אז הרבנים מיהודה לא ממש רלוונטיים.

ואחרי שיפנו אותם ופלשתינאים יישבו בצפון השומרון ועזה, אפשר יהיה לכנות אותם מועצת פש"ע – פלשתינאי שומרון ועזה?

ואחד הדברים שאני משתעשע משהו לשמוע אחרי אירועים כאלה, כמו הלינץ' שהיה לפני מעט יותר מחודש במואסי (טל ים), זה שבצד היהודי מדובר בחריגים, בעוד בצד הפלשתינאי מדובר בנורמה (בחיי, קראו חלק מהתגובות כאן). הם כמובן מתעלמים מיעילות מנגנוני הביטחון הישראליים לעומת הפלשתינאיים, מההבדל במצב הסוציו-אקונומי בין שתי האוכלוסיות והחשוב ביותר – העובדה שהם נחשפים בעיקר לתקשורת הישראלית שמציגה אך ורק את הצדדים השליליים של האוכלוסייה הפלשתינאית, בהקשר של טרור ופעילות חבלניות עויינת, ללא כל פרופורציה למה שקורה במציאות (ומחקר טוב בנושא הנעדרים והנוכחים בזמן צפיית השיא של דר' אלי אברהם, דר' ענת פירסט וגב' נועה אלפנט לפלר, שעוסק במיעוט ההצגה ובדרך ההצגה השלילית של קבוצות מיעוט – מתנחלים, דתיים, חרדים, מזרחיים, נשים, ערבים – בשידורי הרשות השנייה לטלוייזיה ורדיו, ניתן להוריד בקישור הבא)

אז הנה, לטובתם סיכום של טרור יהודי משנות השמונים (והכוונה כמובן רק למקרים הנודעים יותר ולא להתנכלויות על בסיס יומיומי לערבי). סתם כדי שישמש תזכורת לכל אותם אלו שאומרים שיהודים לא מבצעים מעשי טרור בערבים ורק הערבים רעים.

אנחנו כלל לא מגיעים לתקופות אחרות של טרור שנעשה בחסות יהודים, כי עליו ישנה סוג של הסכמה שהיה לגיטימי (מה שכמובן נובע רק מצורכי נוחות, אך לא ניתן עליו את הדין כאן, מטעמי נוחות).

כאן אביא עוד קישור לכתבה, הפעם של יצחק לאור, על הקורבנות של הפיגוע. האוכלוסייה הערבית בישראל. זו שנדחקת מהתודעה בישראל רוב הזמן ומוזכרת בעיקר בהקשרים של "פצצה דמוגרפית מתקתקת" או סתם "פצצה מתקתקת".

אותה אוכלוסייה שהיא כמעט 20% מכלל אזרחי המדינה, אך עדיין מתייחסים אליהם כנטע זר שיש לעקור. מן אזרחים סוג ב', שאנחנו עושים להם "טובה" שאנחנו נותנים להם לחיות כאן.

בתור מי שמשפחתו הגיע מאירופה, שמשפחתו נרדפה בשל מוצאה האתני וחלקה מצא את מותו, רק כי לא השתייך לגזע הנכון, היחס הזה, של אזרחים בחסד, של אנשים שצריכים להודות לאוכלוסיית הרוב שמאפשרת להם לחיות וליהנות מזכות הצבעה ואי אילו קצבאות, די מקומם אותי.

אולי משום שאני זוכר את משפטו של הילל הזקן "מה ששנוא על עלייך, אל תעשה לחברך" (ואידך זיל גמור וכו') ואני יודע בדיוק באיזה אופן לא הייתי רוצה שיתייחסו אלי במדינה בה אני הייתי חלק מקבוצת מיעוט כל-שהיא.

כתבתו של לאור, גם היא מציינת את הרקע ממנו צמח המחבל. הסביבה הזו היא גם תנועת כך, אבל היא גם התנחלויות וכן, גם החברה בישראל של היום בכללותה.

גם בין אלו שאינם עברו לגור על גבעה זו או אחרת, בקרוואן זה או אחר, יש לא מעט אנשים שתומכים במעשה הנתעב, שהביעו סיפוק מן המעשה ועוד רבים כל כך שלא עשו שום דבר למנוע.

לסיום, רציתי להתייחס מעט לטענות של אמו של המחבל נתן-זאדה, אשר הובלטו בתקשורת, לפיה צה"ל לא עשה די כדי למנוע מהבן שלה לקום ולרצוח חפים מפשע.

על פניו, נראה שהיא צודקת.

אין צורך להזכיר את כרמלה מנשה (כרמל המנשק בגרסה אחרת) אליה פנתה האם להודיע על בנה הנעדר המסתתר בתפוח, את העובדה שהיחידה של החייל לא דיווחה עליו למשטרה הצבאית כעריק ואת שאר המחדלים שהתגלו, כדי להבין שמשהו רקוב בממלכת צה"ל.

הנקודה היא אחרת. כבר הבעתי אותה בהקשר קצת אחר כאן. עיקרה היא העובדה שעם כל האחריות המוטלת על צה"ל, לא שם החל נתן-זאדה הצעיר לתכנן את מזימותיו השטניות. אפילו לא במערכת החינוך (הלא כל כך מצוינת) הישראלית.

עדן נתן-זאדה נולד במשפחה מסוימת. נכון, המשפחה לא הייתה במצב סוציו-אקונומי מזהיר והיו בה הרבה בעיות. אבל אין להתעלם מהסביבה הזו.

אמנם אין זה ראוי לשפוט אדם בשעת משבר וצער, אבל מן המעט שהוצג בטלוויזיה, אמו של נתן-זאדה, לא נראית בדיוק האימא שהייתי רוצה שתהיה האם של ילדיי. לא ניכר בהתנהגותה הפראית (ושוב, מדובר בשעת משבר, לכן קצת קשה להכליל, למרות שסביר שהיא לא סיגלה לפתע פתאום את ההרגל של לשבור כלים בבית ולצעוק מעצבים) שהיא היוותה אות ומופת לבן. כך גם האב, שאולי היה נסער מהעובדה שלא רצו לקבור את בנו (זה עניין די מקומם. אני מבין שלא נעים להיות ראש העיר או שר הביטחון שמקבל החלטה באשר לקבורה של מחבל, אבל אין זה מצדיק את המשחק בגופות), לא נשמע בדיוק מתון בדעתו.

כאמור, אל לנו לשכוח שקל (ועל פניו נראה שאף מוצדק) לבקר את הצבא ואחריותו לפיגוע, אבל בל נשכח שכאשר המשפחה באה בטענות לכל העולם, רצוי שתעשה קודם בדק בית.

וזהו פחות או יותר.

אם זה בכלל מעניין מישהו, אני חושב שצריך למצוא את אותם אנשים שהרגו את המחבל לאחר שנלכד, היה כפות ולא מסוכן לסביבתו.

גם אם הדבר נעשה בשעת זעם, כאשר גופות חללי הפיגוע עדיין היו מוטלות באזור, אל לנו לקבל התנהגות עבריינית, גם אם נעשתה בשעת חמת זעם.

נראה לי שגם מן הבחינה הפרקטית, היה מועיל יותר להשאיר אותו בחיים, לתחקר אותו, אולי על מנת להפחית את הסיכוי לתקרית הבאה.

אלעד