בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

פרפרים

הבוקר, בעודי צועד, הבחנתי בזוג פרפרים צחורים אשר התעופפו להם במחול קסום. בהיתי בהם במשך שעה ארוכה, עד שהייתי צריך להמשיך לדרכי.
יש משהו קסום בעולם הזעיר בו חיים בעלי החיים הקטנים. משהו שמושך את העין, משהו מעורר ההערצה.
שימו לב שהרבה מפלצות מפחידות, עליהן מסופר במיתולוגיות, באגדות ואשר מוצגות בסרטים, הן בעצם חרקים שהוגדלו (השאר הם כל מיני שוכני מעמקים - למשל דיונונים, סרטנים, דגים ויצורים שונים ומשונים.
הקשר כמובן הדדי, כמו למשל בעל החיים המקרוסקופי הידרה, אשר קיבל את שמו מאותה מפלצת מיתולוגית בעלת ראשים רבים.

בכל יום, אני נדהם מחדש מעולם החי הסובב את כולנו. למשל אתמול כאשר הלכתי באותה דרך ביום, סמוך לאחד העצים, בסביבות השעה שבע וחצי בבוקר נתקלתי בבעל חיים, בגודל של עבר בעל עיניים שחורות גדולות.
עצרתי להתבונן בו, הוא התבונן בי בעיניים הגדולות שלו...
אחרי כמה שניות הבנתי שהוא מפוחד (בצדק, סה"כ אני עמדתי לצידו וגם התקרבו עוד כמה אנשים אחרי שראו שהבחנתי בו) אז המשכתי לדרכי, כדי שהבחור המסכון יוכל לחזור אל שגרת יומו.
באמת, מאוד נחמד להסתכל טוב היכן אנחנו הולכים, כי לעיתים הדברים הם לא כפי שהם נראים במבט ראשון.
זה מזכיר לי את השורות מהשיר Color of the wind מפוקהונטס :

But of you walk the footstep of stranger
You'll learn things you never knew you never knew

מוקדש לזכרו של "גרשווין", הלובסטר האהוב של סיון (חברתי האהובה לשעבר) שהלך לעולמו בשנת 2001 (לא, הוא לא נאכל על ידי אף אחד אלא מת מוות טבעי באקווריום).
גרשווין היה לובסטר כחול יפהפה, קצת מופרע שאהב להפחיד את סיון בלילה בעוד משליך אבנים ברחבי האקווריום שלו. הוא נהג לאכול דגים שהושארו באותו אקווריום יחד איתו ולירוק את השלד שלהם.
גרשווין, אני מתגעגע!

התגלה נפט מתחת לביתי בכמות נכבדה!

עיריית חיפה, לא מן המוצלחות שבעיריות ישראל. אחת לזמן מה, ברחוב שלי מתבצעות חפירות, שוב הורסים את הכביש, שוב מניחים איזו צנרת, שוב הרחוב מתמלא עפר, שוב סוללים טלאים על הכביש, שוב סוללים במבפרים, שוב מגרדים אותם וחוזר חלילה.
אז בימים האחרונים, כמו שקורה אחת לכמה חדשים, שוב החלו חפירות ברחוב שלי. אין לי מושג למי הפעם, פעם זה היה תשתית של הכבלים, פעם צינורות מים, באמת זה כבר לא ממש מונע ממני לגלות אי הבנה, שלא לומר לחוש רגרסיה כנגד אותה עירייה מחורבנת המאשרת השכם וערב לחפור ברחוב שלי, לשבש את מהלך התנועה והכי חמור:
לפגוע בצינורות המים!

בכל פעם שחופרים ברחוב שלי, נפסקת זרימת המים באורך פלא למשך שעות ארוכות. כאשר החופרים המרגיזים מועילים בטובם כבר להחזיר לנו את סם החיים, המים אשר יוצאים מהברז, הם חומים, בוציים ומגעילים, בלתי ראויים לשתיה ואנו נדרשים להזרים המון מים בטרם אפשר לשטוף בברז ידייים, בלי להתלכלך...
כמובן שזה אומר שצריך לנקות את המסננים שמונעים מגל הסלעים המיניאטוריים לזרום מבעד הברז...
אבל הפעם, באמת הגזמה פראית, אין לי מושג איך הם עשו זאת, אבל כאשר פתחתי את הברז אתמול בערב, המים המועטים שהצליחו לזרום מבעד למסננת, היו בלתי ראויים לשתייה בעליל!
הם היו בעלי ריח של טרפנטין חריף ובעלי נוזל זמנוני שצףבהם!
זה היה נורא, שמתי מעט מים מהברז בכוס ובחנתי אותם, לאחר שנגעלתי מהריח הנורא, מהעכירות המזעזעת והטעם המבחיל (מען ההגינות, טעמתי את המים רק לאחר שעברו סינון בפילטר של המקרר, אולם על אף הסינון, הטעם של המים היה ממש נורא). שפכתי את המים מהכוס ובצידי הכוס נותרו משקעים שמנוניים מהנפט או הנוזל דמוי הנפט שזרם מהברזים בביתי!

הייתי רעב והואיל ולא היו לי מים לבשל בהם את הספגטי מהברז, מצאתי עצמי מבשל ספגטי במים מינרלים...
זה בהחלט אחד הדברים המשונים ביותר שעשיתי, אפילו על רקע העובדה שבאפריקה שתיתי מים מברז אשר נכתב לידו שהמים טובים לרחצה, אך לא ראויים לשתיה ויש לשתות מים מינרלים (לזכותי ייאמר שהשלט שציין זאת היה באנגלית, במקום מוצנע ולא ממש היה לי כוח לקרוא אותו בפעם הראשונה שראיתי אותו וכך גיליתיאותו לאחר יומיים בהם שתיתי מי ברז לא ראויים לשתיה.

וזה מביא אותי לנקודה שעד לאחרונה שתיתי מים מהברז, על אף היותם מים קשים (מים אשר עשויים  לעודד אבנים בכליות), באיכות ירודה, מהסוג שנוטה להזדהם לעיתים קרובות ותמיד נמצאים תחת איום של זיהום מכוון...
אבל מאז שיש לנו בבית מקרר שמסנן את המים, אני נוטה לשתות מים מסוננים, מפני שאיכות המים בארץ מחרידה, אנחנו מתקרבים בצעדי ענק לאותן מדינות בהן מומלץ לתיירים לשתות מים מינרלים (למען האמת באחד ממדריכי התיירים הזרים על ישראל, כבר ראיתי המלצה מהסוג הזה).

אגב, חיפשתי המלצה כזו באתר ההמלצות למטייל בישראל של משרד החוץ הבריטי והמלצה כזו לא גיליתי שם, אבל מצד שני, הם בכלל לא ממליצים לבוא לישראל - מדינה מוכת טרור. למשל ברצועת עזה נהרגו מאז ספטמבר 2000 שבעה בריטים. משרד החוץ  של הוד מלכותה, ממליץ לא לבקר בירושלים, לא לבקר בשטחים, לא לבקר בגבול הצפון, לא לבקר בקרבת השטחים ואם אתם כבר מאמיצי הלב שכן באים וכן מוכנים לבקר באחד המקומות שכן מותרים לבריטים בארץ, כדאי שתזהרו מכייסים, אשר שורצים בישראל תחת כל עץ רענן :)
רק אני חושב שההמלצות שלהם מחמירות מידי?
אני זוכר שלפני המלחמה של ארה"ב בעיראק, יצרו קשר מהשגרירות הבריטית עם אח שלי, ומסרו לו שהשגרירות הבריטית בת"א ממליצה לאזרחיה (אח שלי בין היתר) לעזוב את ישראל.
אני זוכר לאיזה לחץ היסטרי הוא נכנס, איך הוא רצה לעזוב ואפילו דפדפתי כעת ביומן הרשת שלי, לראות מה כתבתי על זה בזמנו, אני חושב שהתיאור שכתבתי אז, ממש מדוייק ומסביר הכל.
זה רק מוכיח שתמיד גופים רשמיים אוהבים לפזר איומים מבהילים, רק כדי לצאת מידי חובה.

אגב, תוך כדי נבירה בארכיון הבלוג, גיליתי את הבדיחה המשעשעת הזו :)

Kojak - סוכריה

יש בעולם הזה שני דברים שלא מובנים לי - איך הצליחו לחושב על ארטיקים וקרטיבים (או בשמות הלא מסחריים, שלגונים וקרחונים) ואיך עלה הרעיון לגבש סוכר מסביב למקל ולקרוא לו סוכריה?!

היום, באחת ההפסקות הלכתי עם שני חברים למזנון.
בעודי בוחן את הטעמים השונים של סנאפל (אלו שבחנתי עשרות פעמים בעבר), הבחנתי בצנצנת פלסטיק מלאה בסוכריות על מקל...
על הצנצנת הייתה מדבקה עליה היה כתוב את שם הסוכריות בתוך הצנצנת - Kojak (שם לא מפתה בעליל לסוכריה על מקל) וכן את התיאור הבא :"סוכריות על מקל עם גומי לעיסה בטעם גלידת תות שדה".
שחיליטו, סוכריה על מקל, או מסטיק?
אם גומי לעיסה אז באיזה טעם, גלידה או תות שדה?

ערבבו כל כך הרבה דברים, כל דבר בטעם של השני שבסוף לא ברור מה זה אמור להיות.
למה לעזאזל לייצר מסטיק בטעם גלידת תות שדה ולא בטעם תות שדה מקורי?

זה כמו אותן גלידות ורודות "בטעם מסטיק". איזה טעם לעזאזל יש למסטיק?
הרי יש כל כך הרבה טעמים של מסטיקים, בכל הצבעים, בכל הצורות והגדלים, אז איך אפשר לדעת בביטחון מה יהיה הטעם של גלידת תות?
אז איך אני אמור לדעת מה יהיה הטעם של מסטיק בטעם גלידה?
האם זה הפוך על הפוך?

אותי זה הצחיק בכל אופן.

ובמילותיו של הוגו הטרול החביב "זה הסוף ידידיי, שלום וביי"
אלעד

זחל אשר ביום מן הימים יהיה פרפר

הידרה (לא המיתולוגית)

מטבע בן 2 ליש"ט בגירסה של גיברלטר (הרקולס נלחם בהידרה בגב המטבע)