בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

שלומות
לשם שינוי פוסט קצר וקריא שכל דיכיפין יוכל לקרוא ולהזדהות.

הלכתי לישון בארבע לפנות בוקר. חלילה, אל תחשבו לרגע שיש לי חיים, פשוט חזרתי באחת וחצי הביתה ואח"כ דיברתי ב-SKYPE (תוכנה נפלאה שמחליפה את מכשיר הטלפון) די הרבה זמן עם מכרה ותיקה.

בכל מקרה, בסביבות שלושת רבעי השעה אחרי  השעה שמונה בבוקר, צלצל הטלפון בביתי.
הואיל ואני נותרתי לבד בבית, אחרי מספר צלצולים שהטרידו אותי בשנתי הרמתי את הטלפון.
מצד השני של הקו דיבר השכן מהקומה מתחתנו, אשר מחזיק בתפקיד ועד הבית.
הקרציה (כן, הוא ממש מציק באשר לתשלומים לועד) שאל מדוע לא הבאנו לו את הכסף שאני חייבים לו, השבתי שאין לי מושג ושאמא שלי לא בבית.
הוא ביקש שנוריד לו שני צ'קים (אגב אם תהיתם מתי הוא ביקש אותם בפעם הראשונה, זה היה שלשום), שאלתי עד מתי אפשר להביא לו אותם והוא אמר עד עשר
שעה ורבע אולטימטום, אפילו לעיראקים בוש נתן יותר.

וזה לא היה מרגיז אותי, לו  אבא שלי לא היה הועד עד יום מותו והייתי רואה את ההבדל התהומי בגישה וביחס.
אבא שלי היה עובר בשעות הערב ומבקש מהשכנים את הכסף הדרוש, הוא לא היה מתקשר (רבאק, השכן הזה גר קומה אחת מתחתנו, כל כך קשה לנענע את העכוז קומה אחת מעלה שצריך לנצל את ההמצאה של אלכסנדר גרהם בל?), לא בשעות הללו וכאשר הוא הלך לבנק, כפי שהשכן תירץ את ההשכמה המוקדמת, אם היה חסר כסף, אבא שלי היה נותן מכיסו (הרי מדובר בכמה מאות שקלים משכנים שהוא מכיר למעלה מעשור ויודע שיביאו את הכסף), בעוד השכן המעצבן הזה, פשוט מעדיף למרר את חייו של מי שלא מביא את התשלום.

אז אפשר להבין מדוע אני זועף, אחרי פחות מחמש שעות שינה.
השינה מתחלק למספר שלבים : הנמנום, השינה הקלה, השנה החזקה ושנת החלום (R.E.M שהיא למעשה חלק מהשינה החזקה, אבל מתאפיינת בחלומות, בניגוד לחלק שלפניה בו הגוף כאילו משותק).
ברגע שמעירים אותך בשלב השלישי אתה עצבני, וזה כנראה מה שקרה.
אז בברכת Die bitch לשכן (משאלת לב, אני לא באמת מתכוון לזה, פשוט סתם צריך כבר להעיף אותו מהועד, הלוואי ומישהו מהשכנים ייקח את התפקיד על עצמו).
בוקר טוב וסוף שבוע נפלא, נראה לי שאגיף את השכנים ואלך לי לישון בחזרה, על מנת להשלים שעות שינה שהחסרתי במהלך השבוע ולא לצבור עוד לשבוע הבא...
אלעד

אה, אתמול בלילה החלפתי את הכותרת, לא יודע כמה זמן היא תחזיק, אבל בינתיים - תהנו :)