בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

"העולם מצחיק אז צוחקים"

בחודש-חודשיים, אולי קצת יותר האחרונים התחלתי לרוץ אחת למספר ימים.
בהתחלה זה היה פעם בשבוע בערך, אבל הבנתי שהתרומה הגופנית של זה שולית עד בלתי קיימת ונהפוכו, הדבר עלול לגרום לנזקים, מפני שזה עשוי לדרבן לעשות מאמצים שהגוף כלל לא מותאם אליהם.

בכל מקרה, היום יצאתי למסע הריצה, לאחר שהפעם האחרונה בה רצתי הייתה שלשום.
ריצה לא ארוכה במיוחד, שאתמול לקחה לי עשרים דקות בדיוק, רצתי היום בכשבע שניות פחות מתשע עשרה דקות, שיפור של יותר מדקה...
מוזר, לא הגיוני, כנראה ששלשום פשוט ממש רצתי לאט.

בכל מקרה, אם אכתוב על הריצות שלי, זה יהיה מעניין בערך כמו לצפות בשידורי ריצת המרתון באליפות העולם באתלטיקה בהילוך איטי (Slow motion), אז אני אשתדל להמנע מזה.
מה שכן מעניין, אלו אותם אנשים מוזרים שבכל ריצה וריצה אני נתקל בהם.
למשל דתיים, עם מוזר, אשר ממלאים את השכונה  שלי באלפיהם.
הם נחלקים לשתי קבוצות עיקריות - כיפות סרוגות אשר ממלאים את השכונה באזורים היותר ותיקים (המתחדשים) וחובשי השחורים, אשר מתרכזים באזור מרכז זיו, שם יש להם ישיבה גדולה ומסריחה (הייתי בפנים כאשר בן דודי החוזר בתשובה לקח אותי ואת אח שלי לביקור).

חובשי הכיפות הסרוגות, אלו המכונים דתיים לאומיים (לחלקם ניתן בהחלט להדביק את הכינוי דתיים לאומניים), מנסים להשתלב בהוויה הישראלית (אם אכן קיים דבר כזה וזו לא פיקציה). הם מתרועעים בחבורות מעורבות (מבחינת המגדר של חברי הקבוצה), בדיוק כמו חבריהם החילוניים, כך שבמבט ראשון, הדרך היחידה לזהות אותם, היא על ידי כיפה סרוגה על הראש בקרב הבנים וחצאיות בלתי אופנתיות בקרב הבנות.
מהכרות עם מספר חובשי כיפות, ברור לי שהם מנסים מאוד להדמות לחברה החילונית, אבל איכשהו מעוניינים לשמור ייחוד. אז מה לעזאזל הייחוד, חבישת כיפה?
טוב, בכל מקרה, הם מתגודדים במאותיהם סביב בית ספר רמב"ם ברחוב התיכון ביום שישי בערב, מפגש חברתי כזה ליד בית הספר - איכס, גם שאתם לא חייבים ללכת לשם אתם הולכים?
(לזכותם ייאמר שיש שם בית כנסת והרי בית כנסת הוא מקום כינוס).

החרדים לעומת זאת, מאמינים שהם נבדלים משאר הקבוצות, כמובן לחיוב.
למשל, אסור להם לצפות בטלויזיה, אבל לגלוש באינטרנט ולשמוע רדיו מותר (כי על זה טרם קם רב שיגיד שאסור). הם לא מאמינים במדינת ישראל וסמכותו של בית המשפט להכניס  "צדיקים" כמו אריה דרעי לכלא, אבל זה לא מפריע להם להבחר לכנסת ולינוק תקציבים מפטמותיה של המדינה.
בזמן שבחורים חילוניים צרכים לשרת בצבא, אחרת הם צרכים להוכיח שהם לא כשירים פיזית, נפשית או לשבת בכלא כי המצפון מציק להם, אותם לובשי שחורים לומדים בישיבות, אשר מקבלות סיוע נרחב מהמדינה שהן מטיפות לא לכבד.
מוזר, הא?
בכל מקרה, בשכונה שלי, הם מסתובבים חסרי מעש, מה לעשות, לא כולם גאונים שיושבים ושוקדים יומם וליל, זה טבעי, אני מבין את זה.
אבל זה מאוד מצחיק לראות אברך צעיר, אשר עדיין לא צמח לו שיער פנים (והרי חייב לצמוח להם, זה סמל מסחרי) יושב עם כיסא פלסטיק לבן שהביא מהישיבה ומדבר בטלפון הציבורי.
כן, כל הטלפונים הציבוריים בשכונה שלי, מלאים במשך רוב שעות היממה בחרדים המדברים בטלפון, עם מי הם מדברים, כנראה עם ההורים, הרי סה"כ בישיבה שבשכונה שלי לומדים נערים (ויותר מבוגרים) מכל הארץ והרי אפשר להשתגע כאשר נמצאים כל היום עם אנשים המכנים אותך צדיק ומקשקשים בשטויות המכונות "פלפולים".

לגבי שתי הקבוצות שציינתי, שתיהן מקפידות על קדושת השבת, הרי חל איסור חמור לחלל את שבת קודש, עוד בעשרת הדברות.
אז למה לעזאזל הם משתמשים בחשמל (באמצעות שעוני שבת) שמפיקים עבורם יהודים מחללי שבת, שיחיו בחושך או שסתם ידליקו נרות (זה אפילו רומנטי).
טוב, אין לי בעיה שיחיו כך, אבל זו סתם צביעות מיותרת לדעתי.

אני רוצה להסב את תשומת לבכם לאתר של נועם פלד, אשר כתב שיר מקסים, על התפישה  הדתית בעימות ישראלי-פלסטיני בעת שירות מילואים בינואר 2001 וערך לו קליפ משגע.

(את השיר אפשר להוריד בפורמט MP3 חינם אין כסף וכן את הקליפ והכל באתר)

ש של שלו שלום ולהתראות.
אלעד