בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

כרגיל, תמונות, כמה מילים וזהו.

מי שיבין יבין, מי שלא, אז לא נורא.

הנה גמד גינה שאימא שלי הביאה מאיפה-שהוא. עקרונית הגמד מחזיק פנס.

התבוננתי על הגמד טוב וחשבתי מה יקרה אם אוריד לו את הפנס...

התוצאה - גמד גינה פושט יד, דהיינו קבצן... :)

אחרי שלא הייתי אצל אמא שלי בעבודה כמה שנים (נדמה לי מאז שחזרתי מאפריקה ולא היה לי מפתח הבייתה), קפצתי אליה לעבודה לזמן-מה, לפני שנסענו לבית הקברות לכבוד האזכרה לסבא שלי (עברו 3 שנים, איך הזמן עובר מהר שנהנים). לא ממש רציתי, אבל בלאו הכי היו לי עיסוקים באזור, אז באתי.

בעבודה של אמא שלי, ראיתי שעל אחד המסכים מודבקת המדבה הבאה המזהירה מבאג המילניום, באג אלפיים הידוע לשמציה שהוקעו מיליארדים רבים להתכונן אליו ובסוף איכזב ולמעט תקלות בודדות, לא היו נזקים משמעותיים בגינו.

והנה תמונות מבית הקברות כפר סמיר בחיפה.

הייתם מאמינים שלובש השחורים הזה הוא בן-דוד שלי, בנה של אחותה התאומה של אמא שלי?

לא, חלילה, אל תחשבו שמדובר בצדיק, רחמנא ליצלן.

מדובר בבחור שעף מבית הספר אי שם בגיל חטיבת הביניים. אחרי קריירה מזהירה בעולם הפשע, יום אחד הוא גילה את אלוהים (כנראה הזריק משהו לא טוב).

מאז הוא בתחפושת של קדוש, כאשר את הלקחים החשובים, כמו מצוות כיבוד אב ואם, הוא לא בדיוק הפנים.

העיקר מראית העין, לא?

בכל מקרה, סבא שלי, שלזכרו בעצם הגענו, לא ממש אהב אותו. במיוחד לאחר שחזר בתשובה. אני זוכר שבשיחות עם סבי, כאשר בן דודי היה נושא השיחה, סבא שלי דיבר על כך שהוא ריקני, עושה רק הצגה ובא לבקש כסף.

למען האמת, יש דברי בגו, שכן בן דודי חי בעיקר מנדבות. את חלקן הוא מבקש מאימא שלי (שמהר מאוד נפטרה ממנו).

לא אפרט כאן על היום שהוא הביא אותי ואת אח שלי לישיבה. זה היה מצחיק, אפילו שזה היה כמה ימים אחרי שאבא שלי מת.

טוב, תמונה:

הרגשתי בר מזל. הנה, סופסוף אני תופס מסע הלוויה.

איזה באסה זה הלוויות בקיץ. חם!

אם מתים, עדיף למות בחורף...

והנה. היה קטע קצר.

מישהו מהעולם הבא החליט לנופף לכם לשלום לאות פרידה...

אלעד