בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

עיסקת השבויים

מחר תידון ממשלת ישראל בשאלה האם  לקיים עיסקה עם חיזבאללה להחזרת טננבוים וגופות שלושת החיילים החטופים בתמורה לשחרור כ-400 לבנונים ופלסטינים.

המתנגדים (בין היתר ראש השב"כ והמוסד) טוענים שקיום העיסקה יזמין את החטיפה הבאה ומותחים ביקורת על כך שהנווט השבוי רון ארד לא כלול בעיסקה.

התומכים (בין היתר הרמטכ"ל וראש אמ"ן) טוענים כי מדובר בעניין של חיים ומוות, כאשר חייו של טננבוים מונחים על כף המאזניים.

אני אישית נמנה עם התומכים בקיום העיסקה, יש להביא טננבוים לארץ למשפט ולא לתת להנמק בכלא החיזבאללה.
בעניין המכתב של בתו של רון ארד, אשר נגע ללבי, כואב ככל שיהיה, אני משוכנע שאם הייתה אפשרות, אביה היה נכלל בעיסקה. למרבה הצער, אחרי 17 שנים (מאז אוקטובר 1986), כנראה שאפסו הסיכויים להחזיר אותו לישראל, אם הייתה אפשרות, ולו הקלושה ביותר שהחיזבאללה היה נושא ונתן עם ישראל בעניינו, אני משוכנע שראש הממשלה ונציגיו לא  היו מהססים להתנות את העיסקה בהחזרת רון ארד. אז נכון, הסיפור  ארד כואב, אבל מדוע להפוך את הסיפור של משפחה נוספת לקשה בשל כך?

היום שלי

היום שלי לא היה מרתק במיוחד, אבל גם לא רע כל כך.
היה בחוץ קריר אז רציתי לנסוע ליער, לנקות את הראש.
אז בדיוק חבר שלח לי הודעה שבצד השני של חיפה, בו הוא גר יורד מבול.
אז החלטתי לנסוע לקנות פיתות בואדי ומשם לנסוע ישירות לים, לצפות בגשם...

ירדתי לואדי ניסנס, ברחוב בו המאפיה עם הפיתות הטובות בחיפה היה פקק תנועה, אז החלטתי לוותר על קנייתי הפיתות להפעם ולנסוע לים.
חופי חיפה היו גדושים באנשים, אז אני בתור מיזנטרופ החלטתי לוותר על התענוג של התערבבות בהמון וכמו משה רבינו, זכיתי לראות את גלי הים המובטח מכים בחוף, אבל זכיתי לדרוך בחוף הים...
אז החלטתי לטפס לנקודה הגבוהה בחיפה, אוניברסיטת חיפה. פעם, בימים טובים, בימי שבת כלל לא הייתה שמירה על המתחם של האוניברסיטה בשבתות.
היום, כאשר הגעתי לאוניברסיטה ישב שומר בכניסה, מה שגרם לי לעשות פרסה ולוותר על אחד המקומות החביבים עלי בחיפה, בו ניתן לראות את כל העיר מוגשת על מגש ירוק.

חזרתי לביתי, לזמן קצר, מפני שמיד הלכתי לחבר, על מנת להצטלם (אח שלי לקח את המלצמה הדיגיטלית לחו"ל), כדי שיהיו לי תמונות עדכניות, על מנת שבשבוע הבא, כאשר אחגוג שנה לתספורת האחרונה (לעת עתה) שלי, יהיו לי תמונות עדכניות לשים על מנת להשוות עם הקרחת שהייתה לפני שנה...
אז הצטלמתי עם קוזמו קרמר (אחי לשיער), עם הצעקה, עם שוקי (הכלב של החבר) ועוד בשלל פוזות שונות ומשונות, אשר את חלקן ודאי אפרסם בעוד שבוע.

ליקוי מאורות

היום בלילה, בין חצות לחמש בבוקר, יתרחש ליקוי לבנה.
לא מדובר במשהו מרתק, סה"כ התופעה דומה למה שקורה בצורה קצת יותר איטית מידי חודש וחודש.
אבל, לפני מספר ימים, שאלתי בצחוק חבר מוסלמי ללימודים, האם כאשר מתרחש ליקוי חמה ברמאדן (צמים ביום, אוכלים בלילה), מותר לאכול, כי הרי יש חושך בחוץ.
הוא כנראה לא הבין שאני מתלוצץ ופסק בסמכותיות - "לעולם לא יהיה ליקוי חמה ברמאדן", הוא גם הוסיף שלא יהיה ליקוי לבנה ברמדן ואני מוזמן לבדוק.

מעניין מה הוא יענה מחר כאשר אשאל אותו האם הוא נהנה מליקוי הלבנה שהיה אתמול בלילה...

המלצה חמה

הרשו לי להמליץ  על הדיסק של להקת הבילויים.
התוודעתי להם בפעם הראשונה, כאשר שמעתי ברדיו וואלה את שירה "כשנפוליאון יכבוש את עכו".
מדובר בלהקה, אשר שרה שירים עם טקסטים ביקורתיים על רקע מוזיקה בסגנון קיצבי וישן.
אני מאוד אהבתי ואני ממליץ על הדיסק שלהם, הנושא את שם הלהקה.

אגב, האם הפכתם כבר את גוגל לחלק אינטגרטיבי ממערכת ההפעלה שלכם על ידי שילובו בשורות המשימת של חלונות?

שיהיה שבוע נפלא
אלעד