| |
בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים
It doesn't make a damned bit of difference who wins the war to someone who's dead - Catch 22, Joseph Heller |
| 12/2002
לאורך הים אין רק גלים, יש עולם...
חזרתי עכשיו לחיפה ברכבת, קצת מוקדם מכרגיל...
ירדתי בתחנת חוף הכרמל ונותרה לי קצת יותר מחצי שעה עד שיגיע האוטובוס והחלטתי לנצל את הזמן לטיול קצר על החוף והתבוננות בים...
הים היה מקסים היום...
המים היו בצבע כחול תורכיז מדהים, הגלים הגבוהים שצפו וקצפו.
בים גלשו עלמים צעירים.
אני חושב שאם הייתי יודע לגלוש, באמת הייתי הולך לגלוש היום, כי זה נראה ממש יום מתאים לגלישה...
אולי בעתיד אני אלמד לגלוש (למרות שאני כבר בן 21, וכנראה שבטח אני אף פעם לא אתחיל, ולא מתוך פחד, אלא כי יהיו לי דברים טובים יותר לעשות).
שמתי לב לתופעה.
האנשים שמבלים בחוף הים, מוזרים אף יותר מאלה שנוסעים איתי כל יום באוטובוס...
טוב, אולי לא יותר, אך לפחות במידה שווה ויאמר לזכות אותם אנשים שנוסעים איתי באוטובוס שהם לא מסתובבים בבגדי ים...
כן, חוף הים והמים הצמודים לו מלאים באנשים זקנים ותמהוניים...
הם אוהבים ללכת מעורטלים, גופם של חלקם נשפך קדימה, אחרים שחורים כפחם, חלקם צועדים ומחזיקים בידיהם משקוליות ורודות ...
בחוף זמיר (בחיפה), יש חבורה ענקית של זקנים, שיושבים ומעבירים את חייהם במשחקי שש-בש אינסופיים...
בכל מזג האוויר ובכל עונה...
זה די פתאטי, לראות אנשים שכל עניינם הוא המספר שיצא להם בהטלת הקוביה הבאה ואולי גם מי ינצח במשחקי הכדורגל בסוף השבוע הקרוב...
שאני חושב על זה, גם הרבה חיילים מעבירים את זמנם במשחקי שש-בש וקלפים, כך שאותו מאגר של לא-יוצלחים לעולם לא ייגמר...
הים מלא באנשים שרובצים בשמש. אני מניח שהם לא מתמרחים עם מקדם הגנה, כי הרי עכשיו חורף והם בטח משוכנעים שבחורף השמש לא יורקת קרני UV על כדור הארץ...
אני מניח שאת אלה שאנחנו פוגשים כיום רובצים בחוף, נפגוש בעוד כמה שנים במחלקה האונקולוגית...
בים ראיתי את רגינה, המכונה בפי כל "התרנגולת".
היא חברה של אמא שלי. היא זקנה ופתאטית...
יש לה שיער מתולתל וצבוע באדום שזועק עד השמיים (בשל דמיונו לכרבולת, זכתה היא לכינוי "תרנגולת").
היא מעשנת ללא הפסקה וגם הזריקה שעשתה לפני כמה חודשים כנגד עישון לא הועילה...
כשהיינו בשבעה על אבא שלי, היא הביאה בורקסים ומיד חשדנו שהביצים היו HOME MADE...
בכל אופן, רגינה היא באמת מסוג האנשים חסרי החיים שאתה מצפה לפגוש בים בשעות הצהריים...
ועניין אחר, קניתי היום סופגניה ברולדין, זאת שהבטחתי לעצמי לאכול לפני כמה פוסטים...
היא הית פשוט שיגעון...
היא היתה מלאה בקרם שמנת והיתה מצופה בשוקולד...
השוקולד לא היה מתוק מידי, כי אם בדיוק בטעם המתאים...
התמוגגתי...
אכלתי את הסופגניה כמו ילד, כך שכל השוקולד נמרח לי על הפרצוף, בלי שום בושה מהעולם החיצון אשר סבב אותי לרוב...
אלו היו שבעת השקלים וחצי הכי טובים שהוצאתי מימי...
אז המשך חג חנוכה שמח לכולנו...
אלעד
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
