| 12/2002
 הסיפור שלי עם חברה קדישא
לפני מספר ימים ראיתי בערוץ השני כתבה על רפורמה שנעשית בתחום הקבורה באזור גוש דן ועיקריה הם שבירת המונופול שיש לחברה קדישא.
אחר זה שמעתי שבבית העלמין ירקון בפ"ת מתכוונים להקצות כעשרה אחוזים מכלל המקומות לקבורה אזרחית.
אני ממש מברך על החלטה זו.
אני רוצה לחלוק כאן את סיפורי האישי על עוגמת הנפש שנגרמה לי על ידי חברה קדישא בחיפה
ומעשה שהיה, כך היה:
לפני כעשרה חודשים נפטר בפתאומיות אבי.
היה זה יום שישי בערב, קצת לאחר כניסת השבת.
לאחר אחד מסופי השבוע הקשים בחיי, אם לא הקשה שבהם, הלכתי אני, בחור צעיר שזה עתה מלאו לו 20 שנים, ביחד עם חברתי ודוד שלי (בעלה של אחותה המבוגרת של אימי) במוצאי השבת לחברה קדישא בשכונת הדר בחיפה.
נכנסנו למשרדי החברה ולאחר כחצי שעה שחיכינו (והיה לפנינו רק עוד אדם אחד בתור) התיישבנו עם עסקן, חובש כיפה שחורה, מגעיל ודוחה.
הוא קצת הזכיר לי את אחד מחברי הכנסת של אגודת ישראל, שכרגע אינני זוכר את שמו (כנראה שזה היה בשל אותו מבטא נלעג שיש רק לחרדים, או שמע עלי לומר חריידים, על פי אותו מבטא).
לעניינינו, אמא שלי ביקשה לקבוע את הלוויה של אבא שלי לשעה מאוחרת יחסית, בערך ארבע, על מנת שיהיה נוח לאנשים מהמרכז להגיע.
ההיגיון אומר שאם באים לחברה קדישא עם יציאת השבת ומבקשים לקבור את המנוח למחרת בשעות אחר הצהריים, לא תהיה עם זה בעיה...
מסתבר שכמו בצבא, גם אצל אותם אנשים שמתחמקים מהצבא, ההיגיון לא עובד.
אותו עסקן קטן, התווכח איתי במשך שעות, כאשר הוא יודע שאני בשעת צערי, על מועד הלוויה. הוא התעקש שלכל המאוחר תצא הלוויה בשעה 2 בעוד אנחנו רצינו לוויה בשעה ארבע.
הואיל והיה אז שעון חורף, יש להם יום עבודה קצר בו הם צרכים לסיים "להפטר מכל הגופות"...
כאשר שאלתי אותו אם מתקיימות עוד לוויות בשעה שביקשנו, הוא השיב בשלילה, אבל שהוא לא יכול לאפשר לנו לקיים את הלוויה בארבע, כי מחר יתווספו, חס וחלילה כמובן, מתים נוספים והם צרכים להקבר דווקא בשעה הזאת...
כמובן שלא עזר הטיעון שלי, בדבר זכות הקדימה בבחירת השעה למי שכבר מת.
אני מניח שהשלב שבו קמתי ואמרתי לחלאה שישב מולי שמבחינתי אפשר לא לקבור את אבא שלי ונשליך אותו בשדה כדי שיאכל אותו עוף השמיים (כן, למדתי משהו או שניים בשיעורי תנ"ך), והחטא שבחוסר קבורת המת וביזוי צלם האלוהים יהיה עליו, כי הוא לא מוכן ללכת לקראתי, עשה אצל הבחור משהו, ובסופו של דבר, ללא שוחד, שאני מניח שאם הייתי מציע לו, היה עוזר לקיים את הלוויה גם לאור ירח בחצות הלילה, קבענו את הלוויה של אבא שלי לשעה שלוש.
אולי זה נשמע נורא לחלק מהאנשים, אבל זו היא חברה קדישא שאני מכיר.
אותה חברה קדישא שפירושה בארמית הוא חברה קדושה, כלומר אנשים שעושים עבודה קדושה וחשובה...
עובדי חברה קדישא הם מונופול בעסקי המוות...
קצבים של בני אדם...
עוד דבר שמאוד עיצבן אותי באותה תקופה, היה שעל הקיר במשרדי חברה קדישא, היה תלוי דף שבו נכתב שכל הוצאות הקבורה (והן רבות, אלפי שקלים - תמוהה שעוף בסופר הרבה יותר זול, הרי מדובר באותו תהליך סך הכל ואת האיש שקוברים אפילו לא אוכלים אנשים...) ממומנות ע"י ביטוח לאומי.
כלומר, באו ורצו לחסוך מקרובי המשפחה של הנפטר את כל העניין הכאוב והמטריד של תשלומים.
כאשר דיברנו עם אותו לובש שחורים במשרד חברה קדישא, הוא מיד טרח לציין שביטוח לאומי לא משלם על יסודות המצבה, שכמובן כבר היו קיימים ומי שנשא בתשלום הוא אני.
עד היום יש לי בבית קבלה על כך שקניתי את אבא שלי ב-440 ש"ח בלבד מהקבלן נפטלי מושקוביץ...
מחיר מציאה ממש!
הקבלן בטון שמסביב למצבות - הוא בטח אחד האנשים העשירים בארץ.
אגב שאמרתי לו שזה חוצפה ומה עושה מי שאין לו אפשרות לשלם, הוא מיד ציין את האפשרות של קבורה בקיר, שהוא לא חשב להציע לי, כי הוא לא חשב שארצה.
דבר שבמקרה היה נכון, אבל רק מעיד על אופייה הגועלי של מסחטת הכסף מהמוות.
כמובן שקבר, הוא קבר לאדם יחיד ואם בני זוג למשל רוצים דבר אלמנטרי, למשל להקבר זה לצד זה קיימות שתי אפשרויות:
א. קבורה בעומק שלושה מטרים (עומק כפול) ואז כאשר בן הזוג נפטר קוברים אותו מעליו. מחיר מציאה של 7,000 ש"ח עד שהמוות יחבר ביניהם.
ב. לתפוס את החלקה הסמוכה (בהנחה שלא יהיו להם בעיות ברישום ומישהו אחר יתפוס אותה אחרי ששילמת כפי שכבר קרה לא פעם) במחיר מציאה של כ-10,000 ש"ח כולל מע"מ (אז זה עוד היה 17%).
כמובן שהיה להם במקום דגם של שני הקברים, בנוסף לדגם של כל בית הקברות, כך שיכלתי להתרשם ולדווח לאמא שלי שהחליטה שבן אדם בן 55 לא צריך לקנות לעצמו קבר.
אני מניח שכבר הבנתם שאני לא ממש מעריך את חברה קדישא וחושב שאת אבא שלי היה אפשר לקבור בצורה יותר מכובדת ופחות מבזה.
זה מזכיר לי שבלוויה של סבתא שלי, באוקטובר השנה, החברה מחברה קדישא התחילו לריב ולצעוק אחד על השני, בלי לחסוך בכמה קללות עסיסיות כנגד החזן שלא ממש הכיר את הדרך לקבר, עד שאמא שלי ביקשה מהם שאת הריבים שלהם ישמרו לאחרי הלוויה...
אכן צדיקים הם אותם אנשים והדבר הטוב היחידי שאני יכול להגיד עליהם זה שבלוויה שלהם הם כבר לא יטפלו...
ועד שאני אכתוב לכם על בניית מצבות, אני מקווה שכולנו לא נדע יותר צער, שזה אגב מזכיר לי שאיחלו לי את זה הרבה השנה וכשחשבתי על זה לעומק, הבנתי שהדרך היחידה לו לדעת יותר צער בהקשר זה, היא להיות הבא בתור בשרשרת המוות....
אלעד
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
