בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

לפני יומיים, הלכנו אמא שלי ואנוכי לבקר את סבתי בבית האבות, לכבוד מסביבה כל-שהיא לכבוד הקיץ.

מסיבה זו הגדרה רחבה. הביאו איזה זמר מזרחי שחיבר מחשב נייד למערכת הגברה ושר כאילו הופיע במועדון קריוקי.

הקשישים, חלקם התעלמו, חלקם נעו לפי הקצב. סבתא שלי, דווקא מחאה כפיים בהתלהבות, לא בהכרח לפי הקצב. אבל חפיף, בגיל 93, עלולות להיות אי אילו בעיות מוטוריות.

אחד הדברים שמגלים כאשר במחלקות הללו, הוא שלא משנה כמה נורא הן נראות מבחוץ, ניתן להסתגל לכל דבר!

וכשאני כותב כל דבר, אני בהחלט מתכוון לכך.

המון סיטואציות בחיי, בהן אנשים נראו לי מאיימים, הפכו לחביבות בהרבה לאחר שהתרגלתי לסיטואציה. ככה זה, כאשר מסתכלים על מחלקה סגורה מבפנים, מגלים שבפנים חיים אנשים. מי שרוצה לקבל המחשה טובה לכך, מוטב שאולי יקרא את הספר "ורוניקה מחליטה למות" של פאולו קואלו.

זה נראה לי עדיף על פני הרחבה שלי בנושא, עם כל מיני דוגמאות מחיי – מאפריקה, מהשטחים, משכונות מצוקה בחיפה וכן הלאה.

נתקדם מעט, בסוף האירוע נישאו ברכות.

הברכה שנחרטה בי היטב, הייתה של אחד האנשים המבוגרים שאשתו מתגוררת במחלקה.

הוא איחל לכולם "עד 120".

בהתחשב בעובדה שהגיל ממוצע בחדר לא היה נמוך במיוחד, לא היה מדובר בברכה יוצאת מגדר הרגיל, המאחלת את הבלתי ניתן להשגה.

היא רק גרמה לי לחשוב על משהו.

כאשר מאחלים "עד מאה ועשרים" בבית, האם לא עדיף להשתמש בביטוי מקביל בעל משמעות זהה – "תמותו מהר"?!

לסיום, אביא כאן את אחד השירים המזרחיים שהובאו בחגיגה – השיר "ילדים זה שמחה" (אם הייתי כותב את השיר, ודאי הייתי בוחר לכתוב "ילדים הם שיחה", אבל לא אני כתבתי את השיר של יהושע סובול שמילותיו יובאו בעוד רגע).

המילים לקוחות מכאן:

ילדים זה שמחה/יהושע סובול

תביאו שניים תביאו שלושה

תביאו ארבעה ילדים

תקבלו שיכונים עם כניסה ומטבח
ושני חדרים קטנים

תביאו ארבעה תביאו חמישה

תביאו ששה ילדים

תקבלו הנאה וכבוד מקרובים

אתם אוהבים ילדים

ילדים זה שמחה

ילדים זה ברכה

ולכם יש לב של זהב

כתוב בתורה

אולי בגמרא

לכו תשאלו את הרב

תביאו ששה תביאו שבעה

תביאו שמונה ילדים

זאת לא בדיחה

הארץ צריכה הרבה צעירים נחמדים

תביאו תריסר ולמה לא חי?

תביאו עשרים ילדים

אלוהים כבר יתן

הסעד גם כן

מה שצריכים ילדים

אלוהים הוא גדול

קשה לו לסבול

שאחד יקבל את הכל

לאחד הוא דוחף כסף, כח וכיף

ולכם הוא נותן ילדים

האם אין זה אחד השירים הנוראיים ביותר שקראתם/שמעתם?

היכן תכנון הילודה שאפילו באיראן הבינו שהוא הכרחי?

איפה העניין של ילדים הגדלים בעוני?

במיוחד לאור ביטול קצבאות הילדים, השיר הזה שמעודד עוני והסתמכות על כוחות טרנסצנדנטאליים במקום על משאבי העולם הזה, נראה שיר שמזיק, אם יש הנוהגים על פיו!

ועד כאן להפעם.

אני מצרף שתי תמונות של שלט אחד בבית האבות שהצחיקוני במעט.

אלעד

מה זה צריך להיות?

אה. הכיתוב המלא ברור יותר. מזכיר קצת את המשפט האלמותי "אין ערבים, אין משכנתא"...