בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

קטע מוזיקלי משעשע במיוחד תחילה

כרגיל תקופתנו קשה. לא מפני שמשהו רציני השתנה בכדור הארץ (מעלה יותר, מעלה פחות), אלא סתם כי בני האדם החליטו שזו תקופה קשה. לכן, נפתח במשהו משעשע עד דמעות!

כנסו לאתר הזה - http://www.iiiiiiii.com

דאגו שהרמקולים יהיו פתוחים לפני.

זה פשוט גאוני!!!

הומור שחור על חשבון משוררת שהתאבדה

בעקבות התאבדותה של המשוררת דליה רביקוביץ', אני מוכרח להתייחס בקצרה.

איזה יופי, היא גמרה ב-69.

נמשיך הלאה...

הפינוי הבא

אחרי שקוראים על התלונה של יד ושם על השימוש בסמלי השואה שעושים המתנחלים בעת הפרסום, בעקבות מספר לא מבוטל של תלונות של ניצולי שואה שחשו פגועים מהנסיון ליצור מלודרמה (ניסיון ארוך בשנים לסחוט דמעות, אם נשפוט לפי כתבתו של דורון רוזנבלום), ואחרי שכבר הספקתי למתוח ביקורת עוד בימים הטלאי על בגדי ילדי המתנחלים היה כתום ולא צהוב לפני למעלה מחצי שנה, נותרה תהייה אחרת...

בהנחה והפינוי הבא, יתרחש בעוד זמן רב. נגיד אחרי עוד שלושים שנים של הנצחת הכיבוש בשטחי הגדה המערבית ובהנחה וכל (ולא רק רוב) ניצולי השואה לא יהיו עימנו, האם אז מותר יהיה להשתמש בטלאי הצהוב, כי לא יהיה מי שיזעק את זעקת "עברתם את גבול הטעם הטוב"?!

והוא הקדים אותי בהתייחסותו לנושא הטלאים. אבל הקטע הזה נכתב לפני שקראתי את הקטע שלו.

ראש חזיר במסגד

לדעתי התכוונו לכתוב על ראש החזיר שנזרק למסגד ביפו משהו אחר. משהו כמו שמדובר בראש מבריק יותר מהראש של מי שהשליך את הראש לחצר המסגד.

(אם אתם עם יצר חטטנות מגעיל, ב-YNET שמו תמונה וסרטון שבחרתי לא לראות)

מה לעזאזל עשה למפגרים הללו החזיר?

מדוע להרוג יצור תמים?!

על פי חוקי הכשרות השרירותיים של היהדות אסור להרוג חזיר למטרות אכילה. על פי חוקי האסלאם חזיר נחשב גם כן לחיה טמאה. האם האהבלים שהרגו את החזיר חושבים שאסור להרוג את החזיר לצרכי אכילה, אבל מותר להרוג אותו על מנת לזרוק את ראשו לבית כנסת, חשבו שזה דבר שהיה עובר בשתיקה אם באמת הייתה קיימת השגחה עליונה?

בחיי, אם הייתי אלוהים, לא רק שהייתי כותב את המכתב הזה, אלא הייתי שולח גם כמה ברקים להכות את הרשעים הללו על פני האדמה.

מזל שחובשי הכיפות בחטאיהם הרבים, הרגו את אלוהים מצער כבר מזמן...

זידאן נשבר

אתמול, ניהלתי שיחת טלפון די ארוכה עם זידאן. יתכן והיא גלשה קצת מעבר למחצית השעה.

זידאן סיפר לי על סטודנטית למשפטים שיצא איתה בעבר.

הם יצאו במשך תקופה של כשלושה שבועות. הזוגיות שלהם לא ממש צלחה. "היא הייתה דפוקה" זידאן אמר לי. "היא אמרה לי שאני חי בסרט" הוא המשיך לספר.

"אבל זידאן, זה די נכון, אתה יודע" השבתי לו. "באמת כל מה שאתה מדבר עליו זה סרטים ואפילו לא המשובחים שבהם" המשכתי.

"אבל היא דפוקה לגמרי" המשיך זידאן.

זידאן המשיך וגולל את מסכת הקשר ביניהם. "היא אמרה שאני שטחי וקורבן של תרבות הצריכה" זידאן התלונן באוזני.

"וזה לא נכון זידאן?" שאלתי. "ברור שלא" הוא ענה.

למי שלא יודע, זידאן שטחי יותר מרדיד אלומיניום.

"אתה לא קורבן של תרבות הצריכה?" שאלתי את זידאן. "מה פתאום" הוא השיב.

"אתה לא קונה סרטי DVD בסיטונות?" הקשתי עליו. "מה פתאום, אני קונה רק את אלה שאני אוהב, אני לא שונה סתם". "ומה אתה חושב" המשכתי לשאול אותו, "קורבנות אחרים של תרבות הצריכה לא מתרצים את קניותיהם באי אילו סיבות?".

"מה בעניין דיסקים, זה לא צריכה בעיניך?". ברור שהוא לא רואה זאת כצריכה, אלא כעניין חיוני.

"ומה באשר למוסף הספורט שאתה קורא כל יום?" שאלתי. "נגמלתי" הוא השיב. "אבל רק לפני חודשיים סיפרת לי שאתה קורא שלוש פעמים ביום" אמרתי. הוא הודה שהוא עדיין קורא.

הוא גם המשיך וסיפר על פעם אחת, שהיא חזרה מסיור מטעם הפקולטה למשפטים בשכונת מצוקה בעכו וסיפרה לו על שראו עיניה, על דו הקיום הקלוקל בין ערבים ליהודים. "זה לא עניין אותי" אמר זידאן, "אז התחלתי לדבר על סרט סוף הדרך שראיתי יום לפני זה. אני לא מבין למה היא התעצבנה".

כך המשכנו, זידאן, באופן די צפוי, לא מודע למעשיו וההשלכות שלו.

ואז, בשלב מסוים, לאחר עוד מספר דקות, לאחר שהוא עלב בעוד כמה אנשים שהם לא שפויים, שאלתי אותו "זידאן, מה דעתך על עצמך? לדעתך אתה שפוי?".

"ברור שלא" הוא ענה, "אני דפוק לגמרי".

"מה דפוק בך?" שאלתי אותו ואז הוא התחיל לגולל שורה של מגרעות ותכונות שליליות שלא אפרט כאן.

"אבל אני משתפר מיום ליום" הוא אמר להגנתו.

שאלתי אותו במה בא לידי ביטוי השיפור. הוא ענה משהו שלא אפרק כאן.

אבל זהו. כעת לפחות זה ברור גם לו. זידאן לא ממש מחובר לקרקע המציאות.

אני עוד אזכיר לו את זה מידי פעם...

להתרחרח

אני ממש אוהב את הריח של אחרי אמבטיה.

במיוחד הריח הזה שנודף מהשיער.

אין פואנטה.

אני לא רוצה קקטוס עם ראש צבעוני

אתמול נסענו אמי, חברתה ואנוכי לבקר את אחותי ובעלה.

חברה של אמי, הרגישה לא נעים לבוא בידיים ריקות ולכן עצרנו באם הדרך (M הדרך), על מנת שהחברה של אמא שלי תקנה לאחותי במתנה עציץ (נו באמת).

היא שמה עיניה על עציץ די מכוער, בעוד אני הבטתי על ארגז עמוס בקקטוסים עם ראשים צבעוניים (כתומים, ורודים, צהובים וכדומה) שמשך את עיני.

אמרתי שאם אני הייתי צריך לקנות, הייתי קונה את זה (כמובן שהתכוונתי בתור מתנה. מה לעזאזל אעשה עם קקטוס?).

חברה של אמא שלי חשבה גם כן שזה יפה ושאלה אותי איזה אני רוצה. היא התכוונה לאיזה אני רוצה שהיא תקנה לי.

"אני לא צריך" אמרתי. "אם הייתי רוצה, הייתי קונה בעצמי" המשכתי (זו אגב המנטרה שלי לחיים בעניין מתנות – אל תקנו לי, מה שאני רוצה אני קונה בעצמי).

היא התעקשה לקנות, אני התעקשתי שלא תקנה.

זה היה קצת יותר ארוך מהזמן שלקח לכם לקרוא את חילופי הדברים. אולי מספר דקות.

בסופו של דבר היא קנתה את העציץ, לא לפני שהצהרתי שלא אקבל אותו.

מספר שעות מאוחר יותר, כאשר חזרנו לחיפה, היא תהתה בקול מדוע אני לא לוקח את העציץ.

"אני לא לוקח את העציץ הזה" אמרתי.

היא עשתה לי פרצוף נעלב ודיברה בטון פגוע.

What’s the fuck?

הרי אמרתי לה מפורשות במשך מספר דקות שלא תקנה.

הרי לא מדובר כאן במשחק זוגיות של טוראי במיל' (או שהוא עדיין אלוף?) איציק מרדכי. כשאני אומר "לא", אני מתכוון לזה!

אני לא רוצה קקטוס עם ראש צבעוני. זה מגניב. בדיוק כמו צמח טורף. אבל אני לא רוצה גם צמח טורף!

אם הייתי רוצה צמח, הייתי מתחתן עם מישהי שמאושפזת בבית לווינשטיין!

ובכלל, ט"ו באב זה חג האהבה, לראש ראש השנה לאילנות דאמט! (הזכות לבדיחה זו שמורה למור)

איך לעזאזל הגענו למצב שהחברה של אמא שלי נעלבת מזה שהיא קנתה לי משהו שאמרתי שאני לא רוצה?

יש לה ערכים שלא ממש מוצאים חן בעיני.

זו מפה זו?

לפני שאתם נכנסים לאתר הבא, אזהיר שקריאה בתקנון שלו גילתה שהשימוש באתר הוא לאנשים מגיל 18 ומעלה על פי סעיף 6.2 בתקנון:

6.2 השימוש בשירותי האתר מיועד לבני 18 ומעלה, בעלי כשרות משפטית.

גם אסור לכם לעשות בו שימוש מסחרי וכו'.

ואחרי הדיסקליימר הזה נמשיך...

האתר הזה – זומפ (ZOOMAP), שמופץ בימים אלו לתיבות הדואר האלקטרוני של רבים מאיתנו, מציע להכניס כתובת כל-שהיא בארץ – עיר, רחוב (עם אופציה למספר בית) והוא יציג כבר את הבתים הרלוונטיים.

זה עבד עם הבית שלי, זה עבד עם הבית שלה (אגב, בית לבנים מקסים) וזה עובד עם עוד הרבה בתים בארץ.

לכאורה, הכל נחמד. גם אין בעיה טכנית לבנות אתר שכזה. המידע על רחובות ארצנו נגיש לכל והאפשרות לבוא ולצלם כל בית גם היא לא ממש בלתי אפשרית בימינו, במספר ימי עבודה.

כך שבתכלס, לא ניתן להשיג מהאתר הזה מידע שלא קיים במדריך הטלפונים המחולק חינם אין כסף.

השאלה היא מה בעצם עומד מאחורי זה.

מדוע מישהו רוצה להקים מאגר שכזה?

את מי זה משמש ולצורך מה?

האם מדובר בחלק ממאגר נרחב יותר?

אין לי מושג מי עומד מאחורי האתר הזה. לא ברור בדיוק מה השימוש בו, אם כי נראה שדאגו לנסח תקנון כזה, שמראה כי יש לעומדים מאחורי המיזם אי אילו שאיפות מסחריות.

איזה שימוש ניתן לעשות במאגר מן הסוג הזה?

העירייה יכולה להשתמש במידע מהסוג הזה, מידע חזותי מצולם על הבניין לבדוק האם נעשו אי אילו תוספות בנייה ללא אישור. נכון, זה דורש עוד מספר פעולות, ומי שרוצה יכול להשיג את המידע ללא האתר. אבל זו אפשרות אחת.

או למשל, תארו לכם שמאגר זה, היה מכיל עוד נתונים ויש לו שאיפות להכיל נתונים כאלו היום, או שהוא מכיל והם פשוט חסויים. אילו נתונים?

למשל תוכניות הבנייה של הבניין, כל מיני שרטוטים, תצלומי אוויר ותצלומי לווין, סימון פתחים ועוד שלל מידע, נאמר צבאי.

תארו כי קיים מידע כזה על כל בית בישראל.

אפשר והמידע ישמש לצרכים חיוביים. אם מחר למשל יחידת קומנדו עוינת תשתלט על הבית שלכם, ניתן יהיה לתכנן בקלות מבצע פריצה של יחידת קומנדו ידידותית.

אבל כאמור, המידע יכול לשמש כל מיני מזיקים, כמו אנשים מכירות, או סתם את הצבא האמריקני שרוצה להראות לפצצות החכמות והמתחכמות שלו איך נראה הבית שלכם ומאיזה חלון כדאי להיכנס לחדר השינה, לפני שמתפוצצים...

בהנחה והאתר מכיל יותר מידע מזה שניתן לדלות מהרחוב, אני סבור שיש לסגור אותו.

הרי ככלות הכל, אין לו באמת שימוש עבור רוב האנשים, מעבר למציאת ביתם, התלהבות של כמה דקות וגלישה לאתר הבא.

שקיעה

אני אוהב לשבת בים, להאזין לגלים ולרוח ולצפות בשקיעה ובשמיים ההולכים וסופגים צבע כחול עמוק.

כפי שפתחתי את הקטע, זה רק מראה כמה בני אדם חסרי משמעות להחריד בעולם הזה.

נקודה קטנה, על פני גלובוס זערורי במערכת שמש לא חשובה במיוחד בעוד אחת ממיליארדי גלקסיות.

זה נותן פרופורציות.

בני אדם הם כמו נמלים. קטנים, זערוריים.

אך כמה שהם פצפונים, הם אוהבים להתאסף בחבורות. זה מקנה להם ביטחון.

מידי פעם תראו נמלה בודדת. אך בדרך כלל היא לא ממש שורדת.

למה אנשים צריכים תמיד להיות בריכוזים (לפחות רובם)?

כנראה שזו היא דרך הטבע.

ומה מתאים יותר לסיום קטע בבלוג מאשר שקיעה?

לכן נסיים כאן.

אלעד

תמונת ילדים בים מעט לאחר השקיעה, שצילמתי הערב (שיניתי מעט את הצבעים)