בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

הדבר הכי חשוב שעשיתי

צמתי!
לפני הרמאדן הבטחתי לעצמי שאני אצום, אז אין כמו היומולדת בשביל לצום.
אולי אהפוך זאת למנהג שנתי - יום צום ביום ההולדת.

הבעיה היחידה עם הצום הזה זה תחושת היובש בפה, כי רעב לא ממש הייתי.

ברכות

ממעט האנשים ששמו לב שיש לי היום יום הולדת, זכיתי לרוב לשמוע אמירת "מזל טוב" קצרה.

ראוי לציין שהואיל והורדתי את הזקן אתמול (לא שאפשר היה לקרוא לזה זקן, פשוט לא התגלחתי חודש) זכיתי לשמוע יותר שאלות והערות לגבי הזקן מאשר ברכות ליום ההולדת (לגיטימי, שיערות על הפרצוף רואים, יום הולדת זה דבר קצת יותר מופשט).

שתי הערות ראויות לציון להן זכיתי :

"אתה נראה צעיר בעשרים שנה ובדר"כ ככל בימי הולדת אמורים להזדקן" אמרה לי מישהי. אקבל זאת כקומפלימנט. אם כי חישוב זריז מראה כי המשמעות היא שאני נראה בן שנתיים...

"עכשיו אתה מזכיר את ההוא משר האבעות" - כן, זה ממש מקסים להזכיר את הדימיון המפתיע לפרודו באגינס.
אגב, בדיוק ב-18 בדצמבר, יוצאת לאקרנים הגירסה השלישית של שר הטבעות - שיבת המלך ויש הרבה מאוד אנשים זועמים על קיצוץ של כשבע דקות בסרט.
בכל מקרה מדובר בסרט ארוך, אז מה זה באמת משנה?

הטלפון הכי רחוק

חבר התקשר אלי מארגנטינה, לאחל לי מזל טוב.
דיברנו בסביבות עשר דקות או רבע שעה (נראה לי שזו מתנת יום בהולדת הכי יקרה  שקיבלתי השנה).

הודעת ה-ICQ הכי רחוקה

אי שם בערבות לונדון, אח שלי שלח לי הודעת ל'ונית : "מזל טוב!".
נו, גם זה משהו, גם אם זה רק כדי לצאת מידי חובה.

האי מייל הכי מדליק שקיבלתי

מכרה ותיקה מימי התיכון, אשר לה תאריך לידה יפה לא פחות - 18/1/81, שלחה לי ברכת יום הולדת באי מייל.
בין הברכות והאיחולים השתרבב המשפט :

"וגם בהצלחה בלימודים ובעיקר עם הבנים"

האם היא יודעת משהו שאני לא יודע?

(בירור קצר גילה שכוונת המשוררת הייתה ליצור משפט המתחרז)

וסתם  אי מיילים מרגשים

שני אי מיילים ריגשו אותי במיוחד.
אחד מ-Birthday Alarm שבירכו אותי ליום הולדתי, על כך שאני רשום באתר שלהם.
השני מ-Time Twins, שגם הם בירכו אותי רק בשל העובדה שפעם נירשמתי לאתר שאמור להפגיש בין אנשים שנולדו באותו יום ובאותה שעה.

הרשו לי להזיל דמעה על אותן הודעות אוטומטיות.
טוב, נגמר.

נוסטלגיה

אתמול דודה שלי התקשרה לאחל לי מזל טוב לכבוד היומולדת שחל היום.
זה הזכיר לי שלפני שנה, ביום ההולדת הייתי בטיול, איכשהו הטלפון לא נטען (המטען לא היה מחובר לחשמל, מין טעות מרפיאנית שכזו שמוכרחה להתרחש) וכך היא הייתה הראשונה לאחל לי מזל טוב ולמעשה גם האחרונה, כי הבטריה נגמרה...

באותה עת סיון שהתה בתאילנד, ניסתה להתקשר ולאחל לי מזל טוב, אך היא תפסה אותי רק יומיים לאחר מכן.
חבל.
בעצם, חבל רק על מי שמת, אז כנראה שזה עדיין לא אקטואלי (וטוב שכך, אם זה לא היה ברור).

שרעפים ראויים לציון

אם הייתי מת ביום ההולדת (דבר שטכנית עוד אפשרי בימי ההולדת הבאים), הייתי מצטרף לרשימה של מכובדים, בהם אינגריד ברגמן 29 באוגוסט 1915 עד ה-29 באוגוסט 1982) ומשה רבנו (ז' באדר עד ז' באדר), אשר יצאו אל אוויר העולם וחזירו את נשמתם לבורא באותו היום (מי על פי התאריך הלועזי ומי על פי התאריך העברי).
נו, אולי בשנה הבאה אני אצטרף לרשימה המכובדת (של כוכבת קולנוע שמתה מסרטן ומישהו שלא דיבר אל סלע ולכן הפקידים של משרד הפנים של ארץ כנען לא נתנו לו אשרת כניסה...)...

הרכנת ראש

אני מרכין ראש לזכר הכלב של טל.

ועד כאן סיכום של עוד יום רגיל.
אלעד