הנה משהו ששמתי את לבי אליו כה מזמן, עד שהפך למובן מאליו וניתן לומר שלא שמתי אליו את לבי...
כוונתי כמובן לכשרויות למהדרין השונות.
כידוע יהדות דת אחת היא (עם הרבה מאוד פלגים אשר חלקם מכירים האחד בשני ואחרים לא), אך כשרויות רבות.
לכאורה, רעיון הכשרות הוא עניין הלכתי שאמור להיות ברור, אך מידת הכשרות תלויה במידת ההשגחה והיא פועל יוצא של כמה העסק הרוצה להציג תעודת כשרות מוכן לשלם.
קיימת הכשרות ה"פשוטה" של הרבנות שמספיקה לרבים. אך יש כל מיני הכשרים שונים ומשונים של כל מיני מתווכים שדורשים כסף בעבור הטבעת חותם הכשרות שלהם.
מובן שלאדם החושב בצורה רציונאלית נראה הדבר מגוחך. הרי או שמוצר כשר או שאינו כשר. אבל כאשר מבינים את הפוליטיקה העומדת מאחורי, התככים ובעיקר הכסף הגדול, מבינים מדוע כל אחד רוצה להוסיף את חותם הכשרות שלו.
כשרות = השגחה. השגחה = כסף.
והמצב הזה יוצר שמות מצבים למדי.
אינני מדבר רק על עניין המילקי של שטראוס, בו מוצר חלב המכיל עצמות גרוסות של פרות זכה ל"תו תקן" של "כשר חלבי" מבחינת הרבנות הראשית בנהריה, על אף שרבה של העיר טען שלא היה אוכל את המוצר משום שאינו כשר לו מספיק (וההיגיון של הדיוט כמוני מורה כי יש ערבוב בשר וחלב כאשר שמים עצמות של פרה בקצפת, מעבר למצב קרוב למדי לבישול גדי בחלב אמו).
אני מתכוון גם לשמות המטופשים של חלק מאותם כשרויות גלאט.
הנה למשל "חוג חתם סופר" הידוע בהיותו מן המחמירים (במילים אחרות – יש לשלם להם לא מעט כדי לקבל תעודת כשרות).
למה הכוונה בחתם סופר?
כמו SUPER, כי יש הרבה מוצרים בסופרמרקט עם התווית הזו?
או אולי סופר כמו למשל עמוס עוז שזכה בפרס גתה?
אם כך הוא הדבר, אולי אני אקים חוג חתם משורר כמו חיים נחמן ביאליק!
אני מתחייב למחירים הנמוכים בישראל עבור תעודת כשרות!
אם ניקח כשרות מיוחדת אחרת, מה דעתכם על מוצרים עליהם נכתב כאשר בהשגחת בד"ץ של העדה החרדית?
כשר בהשגחת בית דין צבאי...
נכון, בד"ץ הוא גם בית דין צדק (והרי יש בית דין שאינו כזה?). אבל עדין, הכפילות בראשי התיבות משעשעת.
גם להם, נראה לי שאקים תחרות. אני אגיש מוצרים בהכשר בג"ץ, אותו בית דין גבוה לצדק שהוא אחת הפונקציות אותן ממלא בית המשפט העליון של ישראל (השנייה היא שהוא מהווה הערכאה הגבוה ביותר לערעורים).
ידוע שאותם אוהבי הכשר בד"ץ, לא נמנים עם חובבי בג"ץ ולכן או שאפנה לקהל שכן חובב את בג"ץ או לחילופין אנסה לפשר בין הצדדים וכך להשיג שתי ציפורים במכה – השכנת שלום בין העדה החרדית לבית המשפט העליון וגם לגרוף רווחים.
והרי רווחים, הם, וכמעט אך ורק הם, העניין בכשרות!
אם נסכם, כשרות לא מבטיחה את טיב המוצר. תינוקות לא מעטים סבלו למשל כתוצאה מאכילת אבקת רמדיה כשרה למהדרין, כזו שאם לא הייתה כשרה ודאי לא הייתה פוגעת בבריאותם.
לא, לא היה זה רצון של בורא עולם, אלא פשוט רשלנות של היצרן בגרמניה והעובדה שמשגיח כשרות לא עושה דבר זולת גביית שלמונים ומעשים הנראים למתבונן הבלתי תלוי מהצד כמעשי כשפים.
אנוכי אמנם שומר כשרות כמעט לחלוטין, שכן כמי שלא אוכל בשר, קצת קשה לי לאכול בשר עם חלב.
אך כאשר יש לי האפשרות, אני מעדיף לא לרכוש מוצרים כשרים, שכן כסף מיותר הולך "ליהודים שומרי מצוות" שמצוותם הגדולה היא לקיחת כסף בעבור עבודה מיותרת בעיני.
אם למישהו זה עושה טוב, הוא מוזמן לשלם בעבור כשרות.
לסיום, אספר על טיסתי מיוהנסבורג לנתב"ג, שממחישה בעיני עד כמה בלתי חשוב כל עניין הכשרויות המיוחדות.
באותה טיסה, טיסת אלעל, הבחור לבוש השחורים לידי, כנראה שכח להזמין מנה כשרה למהדרין או שנפלה טעות בהזמנה שלו.
כאשר חולקו המנות המיוחדות, קרי המנות לצמחונים והמנות הכשרות למהדרין (לפני שאר המנות), התחוור לו ולצוות שאין מנה כשרה למהדרין בעבורו.
הוא נתבקש להתאזר, עד אשר יחולקו יתר המנות ואז יתבהר אם אולי נותרה מנה כשרה גלאט בעבורו.
המנות חולקו, והמנות במטוס הרי ספורות הן. נותרה רק מנה אחת והיא,רחמנא ליצלן, כשרה הייתה רק בהכשר הרבנות של דרום אפריקה (או מי מנציגיה הנותן כשרות לחברת הקייטרינג המספקת שירותיה לאלעל).
כאשר הדיילת סיפרה לאדון כי נותרה רק מנה אחת והיא כשרה בלבד אמר האיש:
"מה זה חשוב, העיקר שזה כשר, העיקר שזה נעשה על ידי יהודים".
לא היה לי לב לציין שרבים הסיכויים שהאנשים אשר הכינו את האוכל שלו הם שחורי עור נוצרים או חסרי דת המתגוררים באחד מפרברי העוני של יוהנסבורג. זה פשוט הרבה יותר זול מיהודים.
הוא אכל בתיאבון את המזון הכשר, אך לא כשר למהדרין שהוגש לו (ואם רצה, היה יכול להמתין עד החיתה, שכן אמנם חשוב לאכול, אך הבחור שהיה כרסתן במעט, יכול היה להמתין שהטיסה בת כ-8 השעות תסתיים והוא יסעד את לבו בארוחה כשרה למהדרין בארץ הקודש).
הוא גם קיבל כפיצוי עוד שני בקבוקונים של יין.
הרי יין ישמח לב לבב אנוש.
אני הסתפקתי בכוס וויסקי וסיפור קטן הממחיש את הנקודה – כשרות היא בעיקר תעשייה משגשגת, אשר נראה כי במקורה נועדה לשמור את הכסף בקרב הקהילות היהודיות אשר נפוצו בפזורה, ובימינו, מלבד אולי ציווים מוסריים (שאני הייתי מעדיף להרחיב למניעת הרג כל גדי וכל בעל חי), ראוי לוותר עליה או לקחת את העיקר שבה ולא את הטפל.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
