בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

כרגיל, אם אתם בין 97.4% האחוזים שמתעצלים לקרוא, פשוט תעבור לתמונות בסוף הקטע.

אתמול התעוררתי שמח וטוב לב סמוך לשעה שבע בבוקר. נודע לי שברשותי רכב וזמן פנוי עד השעה ארבע אחר הצהריים לערך.

מה עשיתי?

האפשרויות שעמדו בפני היו ללכת ולשרוץ לחופי הים התיכון בחיפה או לצאת לטיול באזור הצפון.

אפשרות השריצה בים היא כ"כ נדושה ואפשר לעשות אותה בקלות עם אוטובוס ולכן החלטתי לנסוע לטייל באזור הצפון.

המקום שנבחר היה "גן לאומי כורזים" ובדרך קפיצה לכפר נחום הסמוך. באותה הזדמנות חשבתי שיהיה נחמד לטייל ב"שמורת טבע יער יהודיה" לכמה שעות.

כפר נחום – בזבוז זמן מוחלט בהחלט

הדרך מחיפה לאזור טבריה עברה די מהר. הואיל ואני לא נוסע לשם על בסיס יומי, אלא רק אחת למספר חודשים (במקרה הטוב), אני מצליח ליהנות מהנוף בכל פעם מחדש. באחד הכפרים הערביים בדרך, ראיתי מסגד עם כיפת זהב ממש נוצצת. זה היה נחמד, אז אולי ביום מן הימים אבוא לטיולים בתוך הכפרים הללו.

בטבריה פניתי צפונה, לאורך הכינרת שהתעקלה לה מזרחה.

התחנה הראשונה שעצרתי הייתה כפר נחום.

זה המקום לציין שקיימים שני מקומות תיירותיים העונים לשם "כפר נחום" (השם באנגלית שעשע אותי – CaperNaum – תרגום מדוייק).

הראשון אתר בשם "כפר נחום" בו ניתן למצוא מעט עתיקות. עלות הכניסה שלושה שקלים לאדם, סכום שנראה די סמלי. האתר אינו שייך לרשות הטבע והגנים, מה שאומר שלא ניתן להיכנס אליו בחינם עם כרטיס מטמון.

זה מאוד הרגיז אותי!

לכאורה, שלושה שקלים, סכום שהוא באמת מגוחך בדרישה לאתר. אבל האתר הזה, הוא הראשון שנתקלים בו מבין שני האתרים עם אותו השם. לכן טרחתי והגעתי ואז התברר לי שלא מדובר באותו אתר.

זה יישמע קמצני להחריד, אבל לא הסכמתי לשלם 3 שקלים ורק לקחתי פרוספקט חינם על המקום, על מנת להתלונן אצל רשות הטבע והגנים על ההטעיה במדריך שלהם.

זה מאוד מאכזב להגיע לאתר בידיעה שהכרטיס שברשותך, ששילמתי עליו ממיטב כספך, מקנה לך הנחה ואז לגלות שהוא בעצם חסר ערך במקום.

בכל מקרה במקום שרידי כנסייה, שרידי בית כנסת ועוד כל מיני עתיקות על שטח די קטן לחופה של הכנרת. אני חובב עתיקות כך שמצד אחד קיים בי הרצון לראות עיי חורבות רבים ככל האפשר, אבל היתרון הוא שראיתי בארצנו כל כך הרבה אתרי עתיקות, בהם בתי כנסת וכנסיות עתיקים, כך שלא היה לי קושיי לוותר על האתר הקטנטן הזה בכפר נחום.

האתר השני העונה לשם כפר נחום, אותו שם בדיוק, גם בעברית, גם באנגלית וגם בערבית, נמצא כחצי דקה עד דקה נסיעה מזרחה משם.

האתר הזה הוא של רשות הטבע והגנים הוא מכיל תחנת מידע/חנות מזכרות, אתר תצפית ולידו קיימת כנסייה יוונית אורתודוכסית די יפה.

הכניסה לאתר היא חינם אין כסף, דבר שאני מברך עליו באופן כללי, אבל הרגיז אותי לאור העובדה שהאתר הסמוך תחת אותו שם שהוא אתר עתיקות שנראה אטרקטיבי מעט יותר מהאתר של רשות הטבע והגנים עולה כסף ומנוי מטמון לא מכסה את הכניסה ; וגם לאור העובדה שבמדריך של 61 האתרים שכרטיס מטמון מקנה אליהם כניסה חינם, האתר "כפר נחום מופיע כאחד האתרים, כלומר ההיגיון מחייב שהאתר לא יופיע ברשימה, שכן אין טעם להחזיק בכרטיס מטמון כדי להיכנס לאתר בחינם בלאו הכי.

אתר כפר נחום די שומם. מלבד אולי מעיין קטן ולא מרשים במיוחד שאסור לרחוץ במימיו העכורים.

לפחות הכנסייה האורתודוכסית הסמוכה יפהפייה והשהות בחצר עם בעלי החיים העלתה חיוך.

תוך זמן קצר המשכתי אל כורזים...

כורזים – העיר השחורה

דקות ספורות מכפר נחום, נמצא הגן הלאומי כורזים.

האתר יחסית קטן. מדובר בשרידי עיר יהודית המוזכרת בתלמוד (מנחות פ"ה, ע"א) כידועה בחיטה הטובה שגדלה בשדותיה.

העיר הייתה מיושבת לסירוגין, היא משתרעת על פני כ-100 דונם ומחולקת לחמישה רבעים.

גולת הכותרת של האתר היא בית הכנסת שבמקום ועוד כמה מבני ציבור שבמקום.

העיר כולה בנויה מסלעי בזלת, מה שהופך אותה לעיר שחורה למראה.

על אף היות הבזלת סלע פחות ידידותי לפיסול (מאשר נגיד גיר או שיש), בית הכנסת מלא עיטורים ועל אף היותו חרב ברובו ומשוחזר בחלקו, הוא די מרשים.

טרם הצלחתי להחליט אם אני מתרשם יותר מהעובדה שבמקומות שונים בהם סיירתי בארץ ובעולם, זכיתי לראות כיצד אנשים מסתדרים עם החומרים שישנם במקום לבנות את בתיהם (סלעי בזלת, גיר, בוץ וכך הלאה) או המפעלים הגדולים של הבאת חומרים מרחוק, דבר שהיה קשה למדי בעולם העתיק, נטול הכבישים, המכוניות והמשאיות.

בכל מקרה, כפי שרשמתי בעבר, תמיד בעת סיור בעתיקות, אני מנסה לדמיין לי כיצד נראה המקום לפני שגגות הבתים קרסו, לפני שהאנשים שגרו בו נטשו אותו. באיזו שפה דיברו (גם עברית ודאי לא נשמעה לפני 2,000 שנה כפי שהיא נשמעת כיום), מה אכלו, מה עשו, כיצד נראו וכן הלאה.

ואחרי הטיול בכורזים, החלטתי להמשיך ליהודיה, הואיל והיו לי עוד כמה שעות.

יהודיה – הליכה ברגל ושחייה בבריכות

אל חניון יהודיה שנמצא בעליה מהכנרת אל רמת הגולן, בדרך לקצרין, הגעתי תוך זמן קצר (דקות נסיעה, בערך רבע שעה, לא שמתי לב לגמרי לשעון).

ניגשתי אל תחנת המידע, להם אמורים לשלם (מה שאגב לא הכרחי, כי ההליכה עצמה היא במסלולים פתוחים, אבל אני ממליץ לשלם, שכן הסכום לא גבוה, הוא הולך לרשות הטבע והגנים שהיא לא גוף עתיר תקציב ובתמורה גם מקבלים מפה והסבר על המסלולים השונים במקום, ויש אחד עשר כאלו).

בדיוק עמדה שם אחת מקבוצה של שלוש סטודנטיות (השתיים האחרות היו במכונית). הואיל ואני שופע חביבות לפעמים וגם משום שיש לי כרטיס מטמון זוגי והייתי אדם אחד, הצעתי שאחת מהן תחשב בת זוגתי וכך יהיה עליהן לשלם רק בעבור שתי הנותרות.

הואיל ובאותו רגע, הגברת לא ידעה בדיוק במה מדובר, היא הציעה לי "להתחלק חצי חצי" בכניסה חינם. הסברתי לה שזה לא עולה לי ולכן אין צורך.

הבחור בקופה, הציע לי שאטייל ביחד איתן והוא פירט ואמר שהן "חתיכות" ושכדאי לי.

סירבתי להצעה מפתה שכזו, שכן העדפתי לטייל לבדי, מאשר למצוא עצמי במשרד שידוכין טיולי (לזכותן ייאמר שלפחות אחת מהן נראתה ממש טוב, במבט החטוף שלקחתי). הסיבה העיקרית, מלבד העובדה שאני באמת נהנה ללכת לבדי, היא שידעתי שאם הן יצטרפו אלי, אאלץ להאט את הקצב, דבר שאני מוכן לו בד"כ, אבל הואיל ומיהרתי לשוב לחיפה, לא היה לי בכך חשק.

מבין שפע המסלולים, בחרתי במסלול "נחל יהודיה עליון", טיול שאמור לארוך כ-4 שעות שאמור להיות המרשים ביותר באתר ומיועד למטיבי לכת.

תחילת המסלול בכפר סורי נטוש שכיום רועות בו פרות. קשה היה שלא להבחין במספרים הצרובים בצדי הפרות שנראו כואבים, לפחות בשעת צריבתם (הם נעשו ע"י מתכת לוהטת שהשאירה צלקת).

הכפר הסורי הנטוש בנוי גם כן, בדומה לכורזים, באבני בזלת. במקרה שלו, אני יכול לשער את סיבות התרוקנותו מאדם (והתמלאותו בפרות).

לאחר מכן הולכים לצידי הקניון שחפר נחל יהודיה ויורדים, עד אשר מגיעים למפל מים עם בריכה בה רוחצים רבים.

משם ממשיכים עם הנחל, עד שמגיעים לאזור בו הדרך היחידה לעבור היא על ידי ירידה של תשעה מטרים עם סולם המקובע בסלע ואז חציית בריכה מים צוננים בשחייה.

אין כיף גדול מלעצור באמצע המסלול, להתפשט (כלומר חלקית), לחלוץ נעליים, לקשור את הציוד הרגיש למים (מצלמה, טלפון ומפה) בתוך שקית אטומה למים, לרדת בסולם מגובה רציני ואז לשחות!

אם אתם מגיעים, שימו לב שבקצה הבריכה, ישנם סלעים חלקלקים.

אחרי שחציתי את הבריכה, הנחתי את התיק להתייבש מעט בצד והמשכתי לשחות בבריכה עוד דקות.

זה מעט הזכיר לי טיול דומה בהרי דראקנסברג שבגבול דרום-אפריקה ולסותו. ההבדל העיקר הוא שאז טיילתי יום שלם לבדי מבלי לראות נפש חיה, בעוד המסלול שבמדינתנו הקטנה הזכיר לי מידי פעם כיצד בני אדם נראים.

התלבשתי, רק כדי לגלות שאחרי כמה עשרות מטר יש עוד בריכה שחובה לחצות בשחייה.

שוין, שוב עברתי לביגוד מינימאלי, חציתי בשחייה והתלבשתי רק אחרי שוידאתי שאת השאר אוכל לעשות בהליכה.

תוך זמן קצר הגעתי למקום בו השביל האדום לבן כליו הלכתי התפצל עם השביל הירוק. המשך על השביל האדום היה מביא אותי ל"יהודיה תחתון" אשר כולל עוד חציית בריכות שהנחל יצר בשחייה.

הייתי יחסית קצר בזמן, אז החלטתי לעלות. נכתב שהעלייה גוזלת כשעה. לי זה לקח כעשרים דקות של הליכה לא מאומצת במיוחד עם עצירה או שתיים למנוחה.

בכלל, את כל המסלול הזה שאמור לקחת כארבע שעות, גמעתי תוך שעה ושלושת רבעי השעה.

ובחיי, הלכתי בקצב שנהניתי בו, לא הייתי בתחרות עם אף אחד ועצרתי לצלם די הרבה והשתכשכתי במים לא מעט.

אני מניח שהזמנים המשוערים, מיועדים לקבוצות גדולות יותר של אנשים, בהן תמיד צועדים יותר לאט ועוצרים יותר הרבה.

בכל מקרה, הטיול היה משגע (במובן החיובי של המילה)!

קשה לי להגיד שמזמן לא נהניתי ככה, כי בדיוק שבוע לפני הייתי במצפה רמון ואני מסוגל לזכור עוד לא מעט טיולים שעשיתי (ואם הייתי מתקשה, שמתי בצד קישורים המהווים תזכורת לפחות לחלקם).

גם צפוי לי טיול לא פחות מהנה בבלקון החל מסוף החודש.

אבל היי, לא צריך לקטלג הכל. הטיול היה נפלא, משגע ומהנה.

אני ממליץ בחום לכל מי שיכול לבקר שם (אגב, בהמשך ישנו ג'ילבון, עוד מסלול נפלא עם המון מים, שאותו גם עשיתי בתקופה הלא כל כך רחוקה), להגיע ולטייל!

וכעת לחלק קטן מהתמונות מהטיול...

אלעד

הכנסיה האורתודוכסית שעל שפת הכנרת בכפר נחום

אווזים (לא מפוטמים) בחצר הכנסייה

טווס בחצר הכנסיה

חתול קדוש!

בית הכנסת בכורזים

בית הבד בכורזים

הפרות בתחילת המסלול ביהודיה שימו לב למספרים הצרובים :(

המפל הראשון במסלול ביהודיה

המפל והסולם שיש לרדת ביהודיה

כך נראית מלמעלה הבריכה שחוצים בשחייה

וכך זה נראה מלמטה (חשיפה מוגזמת, כדי שניתן יהיה להבחין באנשים בקלות)

ושלא תחשבו שאני לא יודע לצלם מפלים, הנה תמונה טובה יותר של המפל, בלי הארכת החשיפה כדי שניתן יהיה להבחין בבירור באנשים

הקניון המדהים בו זורם הנחל

פרחים על רקע הנחל

ולסיום מראה של קניון יהודיה