רצח נשיא ארה"ב
היום, ה-6 בספטמבר, נורה נשיא ארה"ב ע"י מתנקש!
היום לפני 104 שנים כמובן.
הנשיא ויליאם מק'ינלי, נורא על ידי מתנקש אנרכיסט (תמהוני משהו) ונפטר כשבוע לאחר מכן, ב-14 בספטמבר 1901.
מאז עברו למעלה ממאה שנה. הספיקו להירצח עוד אנשים בעולם, גם במעשי רצח פוליטיים ונראה שהרצח הזה די נשכח, לפחות בהשוואה לרצח נשיא אמריקני נוסף – ג'ון פיצ'ראלד קנדי ב-22 בנובמבר 1963.
מעשי רצח פוליטיים עתיקים כמעט כמו הפוליטיקה עצמה. גם כאלפיים שנים קודם לכן, נרצח ברצח פוליטי מפורסם יוליוס קיסר.
אני חושב שמרתק לראות איך על אף שרצח הוא דבר שלכאורה הוקיעה החברה האנושית מתוכה, או לפחות היא נוהגת לגנות ולראות בעין לא יפה, מעשי רצח והריגה, הם עדיין דבר רווח.
אנשים רוצחים אנשים אחרים, לא רק למטרות קיומם האישי ובשל יצרים, אלא בשל שיקולים מחושבים להפליא, כיצד לעצור תהליכים מדיניים למשל, סתם כדי לפגוע באנשים שהם לא מסכימים ואפילו בשל אלמנט הפרסום והתהילה האופפת רוצחים מפורסמים (מה הסיכוי שהיינו שומעים על עורך דין בוגר אוניברסיטת בר אילן בשם יגאל עמיר?!).
נראה שעל אף שכולנו מביעים זעזוע כאשר אירועים כאלה מיד לאחר התרחשותם, הרי שהואיל ומדובר באלמנט השזור בפוליטיקה מאז ומעולם בעצם, נראה כי אלימות פוליטית ובכללה מעשי רצח פוליטיים, היא דבר "טבעי" שיתרחש בעתיד, לא רק במדינות אפריקאיות שכוחות אל, אלא גם כאן ובכל מיני מדינות, על אף סידורי אבטחה קפדניים, שכן הקורבן תמיד נמצא בעמדת נחיתות, לפחות מבחינת ההפתעה.
קריאת מחשבות
תודות ליעל (AKA עיזה פתטית מצלם אנוש), עליתי על דרך נפלאה לקריאת מחשבות!!!
והיא עובדת...
כל מה שצריך שהאדם שאתם מעוניינים לקרוא את מחשבותיו, יעלה אותן בכתב, נגיד יפתח "בלוג מחשבות" ואז תוכלו לקרוא את מחשבותיו.
מחוכם למדי!
עכשיו ודאי תשאלו מדוע פשוט לא לשאול אותו ולחכות שאותו אדם יספר לכם על מחשבותיו...
הסיבה פשוטה – אם הוא אומר לכם בעל פה, אז כל אפקט "קריאת" המחשבות הולך לאיבוד...
התלבטות בחירת שפה ללימוד
בימים אלו אני תוהה איזו שפה כדאי לי להתחיל ללמוד.
ההתלבטות היא בין כמה שפות הינדו-אירופיות פרקטיות למדי ובהן צרפתית, גרמנית וספרדית. אך גם שפות מתות באות בחשבון – למשל לאטינית.
בין היתר, שקלתי גם שפות ביזאריות לגמרי.
למשל, אם אלמד אוגרית, נוסף על כך שזו שפה נדירה, יש מצב שגם אוכל לדבר עם אוגרים. לא?
האין זה שווה?
אכדית גם כן שפה מדליקה עם אלף-בית שהוא שילוב מוזר בין העברי לזה הלטיני, כאשר הוא לא באמת דומה לאף אחד מהם.
יוונית עתיקה ודאי תעזור לי המון בחיים.
לעזאזל.
שחקן אורח
הנה משהו שעלה בי לאחר צפייה בסרט "עיר החטאים" (Sin City) שראיתי אתמול בסינמטק (סרט חביב, אבל נטול עלילה של ממש). היה שם קטע של במאי אורח והשתתפו כל מיני שחקנים אורחים.
קטע די מטופש, אם תשאלו אותי, כאשר מדברים על סרט...
לא מוזר שבסרטים מידי פעם מציינים שמות של "הופעת אורח"?
למעט סרטים שבצורה מזוויע ממחזרים אותם (שזה בעצם כמעט כל סרט שזכה להצלחה קופתית כלשהי), סרט הוא עניין חד-פעמי.
כל השחקנים אורחים!
זה כמו לכתוב על בקבוק שמן "ללא כולסטרול".
שמן, בהיותו צמחי (למעט שמן דגים, שמן מכונות וכיוצ"ב) לא מכיל כולסטרול.
זה לא מפריע לחברות רבות להטביע על האריזה את הכיתוב "לא מכיל כולסטרול".
באחד מקטעי הסטנד אפ המטופשים ששלחו לי באי מייל פעם, התלונן אחד הקומיקאים על הכיתוב "עלול להכיל שברי בוטנים ואגוזים" שמופיע על לא מעט מוצרים.
"אתם לא יודעים מה אתם מכניסים לבפנים?" הוא שאל בצורה רטורית.
אכן כיתובים מיותרים הם בעיה.
בדיוק כמו העובדה שכל (טוב, כמעט) המוצרים שנמכרים לתינוקות, הם "תוצרת סין" ו"לגיל 3 ומעלה".
גם כאשר מדובר במוצר שאמור לשמש ילדים עד גיל שנה...
ואם נחזור למקור – שחקן אורח בסרט שהוא לא סדרה, זה די מטופש.
וגם אם מדובר בסרט שהוא סדרתי, "הופעת אורח" היא לא בדיוק הופעת אורח, אם נזכור הסרט הוא יצירה שאמורה להיות עצמאית ועומדת בפני עצמה.
למשל, בסרטי באטמן וג'יימס בונד, הגיבור הראשי התחלף לא מעט פעמים.
האם אז נקרא הכוכב הראשי "שחקן אורח"?!
בקיצור. אין!
לצטט במקום המתאים
באחד הימים, כאשר ביקרתי חבר במעונות הסטודנטים, נכנס לחדר שלו בחור גרמני מאחת התוכניות לסטודנטים זרים.
הוא נכנס להיפרד מהאיש שביקרתי לפני שהוא חוזר למולדתו ובאותה הזדמנות הוא אמר שהוא משאיר כל מיני ג'אנק פוד במטבחון המשותף.
כאשר הבחור הגרמני נשאל מה הוא משאיר, הוא אמר ששום דבר מיוחד ובין היתר שימורים של טונה וסרדינים.
"So long and thanks for all the fish" אמרתי.
מה אתם יודעים, אפילו משפטים ביזאריים לחלוטין, כמו זה של דאגלס אדאמס מתוך מדריך הטרמפיסט לגלקסיה התגלה כיעיל
אם יש למישהו עוד דוגמא לשימוש בציטוט מפורסם בהקשר מוזר, אני אשמח לקרוא.
משחק מחשבה
לי קצת קשה לחשוב. אבל אם אתם בקטע, אז אולי תאהבו את המשחק הבא, בו הנקודות צריכות להיות בצד אליו מוריד החצים בצבע המתאים.
נגד ברית
לסיום, אני מביא את הכתבה הבאה של ערן שדה מתוך האייל הקורא. הכתבה עוסקת בנושא ברית המילה והיא נכתבה מנקודת ראותו של אב שהחליט לא למול את בנו.
מלבד כמה תיאורים המעוררים חשד שמדובר בפדופיל שהביא ילד לעולם רק כדי לספק את תאוותו שלו (למשל הנה ציטוט " מרגע שילדך נולד, אתה לומד לאהוב אותו, את כולו, את העיניים שלו, את הבטן שלו, את הטוסיק, את הפין, לקבל אותו כמו שהוא"), הכתבה מעבירה את המסר שברית המילה היא אמנם אקט חברתי שקשה לפעול בניגוד אליו. אבל בהחלט אין מדובר במשהו בלתי אפשרי ומי שיחליט לחוס על בנו ולא לפגוע באיבר בריא בגופו יוכל לעשות זאת.
בינינו, אנשים בימינו מסתובבים רוב הזמן עם כיסוי באזור הזה (מי עם תחתונים, מי עם מכנסיים, מי עם שניהם ומי עם משהו אחר), כך שבעיה גדולה זה בטח לא יוצר. לכל היותר אי נוחות קטנה בכמה סיטואציות.
ואם הבן יחליט שהוא בכל זאת רוצה לבוא בבירת עם אלוהים, אין כל בעיה. כאשר יגיע לגיל 18, שיעשה כראות עיניו.
אם אברהם יכול היה להסתובב ערל עד גיל 100, ודאי כל ילד יוכל להסתובב כך, מבלי שיכפה עליו מבלי שהוא נשאל מעשה שנראה כה אכזרי.
לפני מספר ימים ראיתי בסינמטק סרט על הברית המציג לא מעט אימהות דתיות שמלות את בנן. כולן, על אף אמונה באל ובגורל, פחדו מאוד לגורל בנן. על אף שמדובר לכאורה בברית בין האדם לאל, מוהלים דרי הארץ עושים לא אחת טעויות שעולות לעולל בבריאותו.
בסופו של דבר, כפי שכותב ערן שדה, נראה מגוחך לחתוך איבר בריא, רק כי אולי בעתיד עלול להתפתח בו איזה זיהום.
עם כל הכבוד למסורת, הרי מדובר בנזק בלתי הפיך ולכן עשייתו בגיל בו לילד אין ברירה, שקולה בעיני לפשע.
הואיל וכבר כתבתי בנושא לא אחת, הנה הפניה לאחד הקטעים שכבר כתבתי על הנושא בעבר.
ועד כאן להפעם.
אלעד