בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

אובדן המידע

אחת הנטיות האנושיות ביותר, היא התייחסות לדבר הזמני ובן החלוף כקבוע.

הטעות הראשונה שעושה כל אדם בהקשר הזה, היא התייחסות אל הוריו כמי שיישארו איתו לנצח (אלא אם הם כבר מתו בשעת לידתו ואז הטעות פשוט עוברת למי שהוא נמצא בחזקתו). אך מה לעשות, הורים הם אנשים וגם הם מתים. מי יותר מהר ומי פחות. נכון שעבור חלק מהאנשים, ההורים אכן מלווים אותם "לנצח" מבחינתם, שכן ההורים מתים לאחר הילדים (לדוגמא, אבא של הלך לעולמו, בעוד סבתי, אמו, עדיין בחיים). אבל אין זה משנה את העובדה שההורים לא כאן לנצח.

הטעות הזו אינו טעות רק באשר לזמניות האדם. למעשה היא מתרחשת כל הזמן. הרבה יותר קל לנו לתאר דברים קבועים, מאשר דברים משתנים. מבחינתנו, אם השמש האירה היום בחצות היום, הרי ברור שיהיה זה גם מחר. אבל מה אם יהיו עננים? מה אם בדיוק יתרחש ליקוי חמה?

זניח?

מה אם מחר השמש תגדל בפתאומיות, תיהפך ל"ענק אדום" ותבלע את כדור הארץ?

צופים שזה יקרה בעוד מיליארדי שנים. סביר להניח שזה לא יקרה מחר. אבל מי ערב לכך?

כך רבים מתלוננים על מזג האוויר המשתנה בעולם. האקלים מתחמם, הקרחונים נמסים וכדור הארץ הופך להיות פחות מתאים למין האנושי.

גם במקרה של מזג האוויר, הרי התלונות הנשמעות, נובעות בעיקר מהיותנו זמניים.

כמה מאיתנו חיו בתקופת הקרח האחרונה או זו שלפניה?

הייתכן וגם אנשים שחיו בתום עידן הקרח האחרון, דאגו לנוכח התחממות אזורי המחייה שלהם והתכת הקרחונים?

והרי גם אם לא דאגו, אין זה משנה את העובדה, שהמציאות השתנתה ושכנראה השינוי היה מוזר לאלו שהיו עדים לו, במיוחד לאור העובדה שודאי לא נחשפו לכולו, אלא רק לכמה מהמאפיינים שלו.

באותו אופן, אנחנו נוטים להתייחס לתמונות ומדיה דיגיטאלית כדברים שיישארו עימנו לנצח.

נכתב בנושא לא מעט ולכן לא אכביר בנושאים. הערכות מחמירות, העריכו שהעידן שלנו, יהיה אחד העידנים הכי פחות מתועדים, שכן לא רק שעיקר התיעוד נעשה במדיה דיגיטאלית, המאופסנת על שרתים ברחבי העולם ובכל מיני שבבי סיליקון וכוננים אופטיים שעמידותם מוערכת לכל היותר בכמה עשרות שנים, הרי שחלק מהחומר שתועד בעבר, נסרק למחשבים ומושמד.

אני מניח שאובדן טוטאלי של המידע, לא יתרחש, או לפחות לא באופן מוחלט, והרי גם מידע שנכתב על נייר, נחקק על אבן וכיוצא באלה, לא שרד באופן מוחלט.

אבל באופן חלקי, אין ספק שמידע הולך ויילך לאיבוד.

ודאי כל אחד מאיתנו, יגלה ביום מן הימים כי מידע יקר לו הלך לאיבוד.

יתכן ובגיל 70 תגלו שאלבום בר המצווה הדיגיטאלי שלכם לא קריא יותר.

יתכן שבעוד שנתיים תגלו שעבודת הדוקטורט שלכם שרדה רק בעותק מודפס השמור אי שם.

סביר להניח שמרבית המידע שייאבד לא יהיה חשוב או קריטי.

אבל עדיין, אני מניח שאחוש אכזבה עצומה, אם מחר ישראבלוג יקרוס, ללא יכולת שחזור, דבר שהוא בגדר הסביר, גם אם לא בסבירות גבוהה.

מאות ואף אלפי שעות של כלום, ירדו להן לטמיון.

הנחמה העיקרית במצב כזה, היא שבאמת אין למידע המאופסן פה ערך של ממש.

גם אם מידי פעם אנשים מוצאים אותו שימושי, הרי כדור הארץ ימשיך לנוע סביב צירו וסביב השמש, גם ללא המידע הנאגר פה.

מזל גדול אם כן, שהמין האנושי, לא באמת חשוב לדברים החשובים באמת.

אם ניתן לכנות את סביבו הארץ סביב השמש כדבר חשוב.

מפני שסביר שגם זה, לא באמת חשוב.

הבדלים בי גיטרה לפסנתר – רשימה חלקית

אין כיף גדול בעריכת השוואות חסרות ערך לחלוטין!

הפעם נשווה בין שני כלי נגינה שונים – גיטרה קלאסית ופסנתר.

עלות כוונון

עלות הכוונון של פסנתר עשויה להגיע לכדי מאות שקלים.

גיטרה ניתן וכוון לבד, כלומר בחינם.

מחיר

מחירה של גיטרה הוא יקר. כמה מאות שקלים ואף כמה אלפים.

מחירו של פסנתר יקר אף יותר. כמה אלפי שקלים ואף כמה רבבות.

חומרים מהם כלי הנגינה עשוי

עץ ומיתרים מרכיבים את שניהם

טוב, ההשוואה הזאת מטופשת.

אפסיק כאן.

כיוון הפסנתר שבביתי להמחשה

איש שלג/איש חול

אני מניח שמי מבין  הקוראים ששיחק אי פעם בשלג, ודאי בנה איש שלג.

אני מרשה לעצמי גם להניח שכל מי שביקר בחוף ים חולי, ודאי בנה טירה, גם אם לא טירתית במיוחד, לפחות בילדותו.

מדוע בעצם איש שלג אפשרי ואיש חול לא?

למה בחול מפסלים טירות ובשלג אנשים?!

קיימות כמובן גם תחרויות פיסול בקרח, אבל קרח אינו שלג.

למי התשובה?

אלו לא אנשי שלג או חול, אלא סתם עוגיות עם ביקיני שמצאתי בגוגל פעם (ועוד אומרים שגוגל עוזר לך למצוא את מה שהתכוונת למצוא)

ובאווירה מסתורית זו, אסיים קטע וזה ואאחל לכולם שבוע מקסים!

אלעד