בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

אידיאולוגיית אי-תרומת דם

אני מניח שחלק לא מבוטל של הקוראים, ודאי זכה להכיר את הצד שלי שפוחד מרפואה בכלל ומזריקות, דקירות והתערבויות כירורגיות בפרט.

כך אתמול, בעודי עובר ליד ניידת צהובה לתרומת דם ובעודי חוזה בכל אותם "חוטבי איברים ושואבי דם" המוכרים מ"מבצעי" תרומת הדם שחוזרים אחת לתקופה, הרהרתי מעט בנושא.

אחרי נפילת מרבית המשטרים הפאשיסטיים והקומוניסטים של המאה העשרים וההשתלטות ההגמונית של הקפיטליזם, לא יהיה זה בלתי מדויק לחלוטין לדבר על קץ האידיאולוגיה.

זה לא שאין אנשים וקבוצות שיטענו שהם אידיאולוגיים וערכיים. פשוט חלק ניכר מהשימוש באידיאולוגיה, נעשה לצרכים תועלתניים למדי ובעיקר כתירוץ.

לכן, אוכל בקלות לטעון, כי לא זאת בלבד שהאידיאולוגיה מתה, אלא גם האידיאולוגיה, רובה ככולה היא המצאה שנועדה לשמש תירוץ לאנשים שרוצים להגשים את מטרתם והמאווים שלהם ולהצטדק לשם כך.

ואם זו אידיאולוגיה, אז הרי גם אני יכול לפתח אידיאולוגיה שתתאים לצרכיי!

והרי היא...

מן המפורסמות הוא כי בשנים האחרונות, רבו הניתוחים וההתערבויות הכירורגיות הלא מוצדקות.

פרסומות מספרות לנו על חיים ארוכים יותר ומספקים יותר, אך בפועל גם אם תוחלת החיים הצפויה לאדם עלתה, הרי שזה רק מגביל את כמות הזמן הפנוי שלו, בו הוא שוקע ברחמים עצמיים ומסוכן לעצמו ולסביבה. כיום, הרבה יותר אנשים חולים חיים, כאשר בעבר הרבה יותר אנשים בריאים היו צונחים מתים לפתע.

רבים כיום מגיעים לגילאים שבעבר נחשבו מופלגים, אך במקום שייהנו מן השנים הנוספות שהרפואה המודרנית אפשרה להם, חלקם הגדול ספון בביתו או בבית האבות, רק מייחל ליום בו יחזיר את נשמתו לבורא התבוני שברא אותו (על פי הלוגיקה המעוותת, 50% שאכן ברא אותו בורא תבוני ו-50% שהוא התפתח בדרך האבולוציה – יחי הפסבדו מדע!).

הרפואה המודרנית אם כן, מאריכה את החיים, אך לא יוצקת לתוכם תוכן.

הו, לא. אם נבחן את תעשיות הרפואה המגלגלות מאות מיליארדי דולרים, את הביקוש למקצועות הביו-רפואה והביו-טכנולוגיה, נבין חיש מהר, כי מה שמניע את עולם הרפואה, הוא לא חלילה טובת החולה. אלא בעיקר כיסם של בעלי המניות בחברות הפרמצבטיות וההנהלה הבכירה במפעלי התרופות והמכשור הרפואי.

אם הארכת חיים לא הייתה מגדילה את כוח הקנייה, בעיקר של צרכני התרופות, סביר להניח שהתעשייה הזו לא הייתה כה פורחת.

לראייה, משאבים כספיים רבים בהרבה, מושקעים על כל מיני תוספי תזונה לשוק האמריקני והמערבי, מאשר לפיתוח תרופות כנגד מחלות הקוטלות רבבות אנשים מידי יום שידם אינה משגת לרכישת תרופות, במדינות העולם השלישי, למשל פיתוח תרופה יעילה נגד מלריה.

אם כן, כפי שהראיתי בקצרה לעיל, הרפואה המודרנית לא באמת פותרת בעיות, אלא בעיקר נועדה להגדיל את תזרים המזומנים של אלו המוכרים אשליות על בריאות נצחית בחיים שהם זמניים כאקסיומה.

במסגרת אותה מכירת אשליות וחלומות, הרפואה המודרנית מספקת לנו ניתוחי סרק.

אפשר כמובן להצביע בקלילות על האווילות שבניתוחי אף, הגדלת/הקטנת חזה, שאיבת שומן, הסרת משקפיים בלייזר וכל אותן התערבויות כירורגיות לא הכרחיות.

אך אני אטען מעבר לכך, שגם מרבית הניתוחים שהם לכאורה הכרחיים וחשובים, הם מיותרים. הרי כפי שהצבעתי קודם, הם לכל היותר מאריכים חיים שנועדו מראש להסתיים ומאפשרים "איכות חיים" שכוללת חיים נטולי כל מיני איברים שאני מתקשה להבין איך הייתי מסתדר בלעדיהם והמשך חיים תוך כדי סבל, כאבים ואיך לא – הרבה השגחה רפואית (ולפני שאתם מתנפלים עלי, הרשו לי להדגיש שחלק מהדברים בקטע הזה נכתבים בצורה הומוריסטית ומוגזמת ואינני עומד מאחוריהם במאת האחוזים).

וכאן נכנסת תורתנו לפעולה.

הרי ברור לכל שתרומת דם אינה מתבצעת סתם (אלא אם אתה אתיופי ומשליכים את דמך לאשפה באופן אוטומטי). יש לה מטרה ידועה – שימוש בניתוחים (לא ניכנס בדיוק לתהליכים. תוכלו לקרוא על זה כאן).

בבואנו לתרום דם, אנחנו הולכים לתרום בידיעה שמישהו אחר ישתמש בדם שלנו, לא כי הוא ערפד והוא נהנה לשתות את הנוזל האדום, אלא כי הוא עומד להיות מנותח ובמהלך הניתוח הוא יזדקק למנות דם.

עצם תרומת הדם, משמעותה שאנו תומכים בניתוחים, אשר חלקם הגדול מיותר ובכל מקרה, אין הם משנים את הקץ!

אם כן, כאשר אנו מסרבים לתרום דם, איננו סתם פחדנים, מוגי לב.

למעשה, אנו אנשים חדורי אידיאולוגיה!

אידיאולוגיה אמיצה, הקוראת תיגר על מוסכמה חברתית.

אני זוכר שכאשר סירבתי לתרום דם, אנשים התפלאו על סירובי (אחרי הסברים על מגבלותיי, הם הבינו). כאשר כבר נשברתי והצליחו לחלץ ממני הבטחה לתרום דם, הצוות הרפואי סירב לקחת ממני דם, משום שהייתי שרוי בפאניקה מוחלטת ולחץ הדם שלי זינק לרמות שחולי לב קשים לא היו מתביישים בהן. גם זה, לא עזר להסיר את המבטים המוזרים ממני.

כן, סירוב לתרום דם, כאשר מבקשים ממך, נחשב פעולה אנטי-חברתית.

כן, לא רק שכאשר אנו מסרבים לתרום דם אנו פועלים בהתאם למצפוננו, בהתאם לאידיאולוגיה שלנו שעיקרה סיום משטר האימים של הרפואה המודרנית המנסה להפחיד את מי שלא סרים למרותה. לא זאת בלבד שכאשר אנו אומרים "לא" לאנשים המבקשים להתיר את דמנו, אנחנו בעצם אומרים "לא" לכל אותה תעשיית ניתוחים מיותרים.

כאשר אנחנו ממענים לתרום דם, אנו לוקחים על עצמנו, מדעת, את ההוקעה והסנקציות החברתיות המתלוות לזה.

אנו, האנשים שלא תורמים דם, אנשים אמיצים בהרבה, מאלו שנשאבים עם הזרם האדום!

כעת, כאשר ישנה אידיאולוגיה המצדיקה את פעילותי, אין צורך בכל פתרון אחר לדיסוננס הקוגניטיבי.

כעת אני לא תורם דם, לא משום שאני פחדן, אלא כי אני איש חדור אמונה וערכים!

חשבתי לאמץ לי איזה סמל וצבע לאידיאולוגיה החדשה שפיתחתי.

אבל אדום כבר נתפס על ידי הקומוניסטים, אז בינתיים אין צבע אחר.

מטבע חדש – הדו-רו

אתמול, נגשה אליי אמא שלי, ביציאה, אולי הטובה ביותר שהייתה לה מעולם!

"שמעת על זה שבחודש הבא עוברים לדו-רו, מטבע חדש שהוא שילוב של הדולר והיורו (אירו)?" כך שאלה אותי.

היא שאלה אותי מה כדאי לעשות בזמן הקרוב עם קצת מט"ח שיש לה, לאור השינוי המתקרב אלינו...

צחוק בלתי נשלט בקע מגרוני. באמת שניסיתי לעצור את עצמי, אבל הפעם, היא באמת הצליחה!

לא, היא לא התכוונה להצחיק. היא שאלה אותי ברצינות תהומית!

"באיזה אתר מתיחות קראת את זה?" שאלתי את אמי. חשבתי שודאי קיבלה איזה דואר זבל אלקטרוני החומד לצון אנשים תמימים כמוהה.

"זה לא באתר מתיחות, זה האתר של 'כלל פיננסים בטוחה'" היא השיבה.

זה המקום לציין שאינני מומחה בכלכלה ואני לא הכתובת לשאלות בנוגע להשקעות במט"ח (ועדיין, זה לא הפריע לאמא שלי לשאול אותי), אבל קצת היגיון בריא, עדיין יש לי.

"אין סיכוי שבחודש הבא שארה"ב ואירופה יאחדו מטבע, בטח לא בחודש הבא" קבעתי בפסקנות.

אמא שלי ניסתה לטעון שזה שאני לא מוכן לספק לה תשובה בעניין מט"ח (כי שוב, אני לא עוקב אחר הנושא ורצוי שתשאל את מי שמבין בזה), אומר בהכרח שדווקא כן הגיוני שבקרוב יהיה מטבע חדש בשם "דו-רו". אני יודע, הלוגיקה שלה מעוותת.

כאן התחלתי עם כמה נימוקים מדוע אין שום סיכוי שבעולם שאירופה ואמריקה תאחדנה מטבעות בקרוב.

ראשית כל, דבר שהיה אמור להיות ברור לאמא שלי, הואיל והבן שלה מתגורר בבריטניה, אפילו לא כל המדינות באירופה איחדו את המטבע!

הבריטים למשל משתמשים עדיין בלירה שטרלינג (פאונד - £), כי הם לא בדיוק סומכים על האירו. כך גם הדנים והשוודים, עדיין שומרים כל עם, על הכתרים (קרונות) שלו.

וכמובן, 10 המצטרפות החדשות-ישנות לאיחוד האירופי, שנכנסו במאי אשתקד לאיחוד האירופי ועדיין משתמשות במטבעות הלאומיים ולא במטבע היבשתי (זה לא שהרצון לא קיים מצד המדינות).

שנית, הזכרתי לה כיצד השקת האירו, נדחתה מסוף שנות ה-90 לראשית המילניום הנוכחי, שכן הושקעו כספים רבים בהכנות לקראת "באג אלפיים" שלא התרחש (אולי בגלל ההשקעה, ואולי לא), כך שאת השקעת הכספים האדירה שבהחלפת המטבעות הלאומיים ב-12 מדינות בין לילה, דחו עד ה-1 בינואר 2002.

בכך רציתי להראות שהחלפת מטבע, במיוחד כאשר מדובר בשניים מבין מהטבעות החזקים בעולם, היא תהליך לוגיסטי ארוך ומסובך ולא משהו המתרחש בין לילה, משל היה החלת תוכנית דולריזציה ברפובליקת בננות דרום אמריקנית כל-שהיא. במילים אחרות, מטבע הוא לא צעצוע שמחליפים אחת לכמה חודשים או שנים, לפחות במקרה שלהלן, בו הכלכלות האמורות לא קרסו לחלוטין.

וכן, רציתי להראות את השקעת הכספים האדירה שבהחלפת מטבע, מה שמטיל צל גדול על הרצון של האירופים שזה מכבר החליפו מטבע, להחליף מטבע שוב.

אפילו לא תוצאות הבחירות באחרונות בגרמניה יגרמו לזניחה כה מהירה של האירו, ועוד בעבור מטבע קיקיוני שכזה.

אחרי הטיעונים הללו, ועוד כמה טיעונים, אמא שלי עדיין לא השתכנעה...

היא שלחה אותי להביט בתיבת האי מייל שלה, לראות את המידע על ה"דו-רו"...

ניגשתי למחשב.

כפי ששיערתי בתחילה, אמא שלי קראה דואר זבל פרסומי שנשלח אליה.

וגרועה מהעובדה שמדובר בדואר זבל, אליו היא התייחסה ברצינות, היא העובדה שאם היא הייתה טורחת להסתכל בבאנר המטופש, היא הייתה מגלה שמדובר בידיעה (לכאורה) משנת 2015. לא משנה כרגע שגם מי שהכין אותה, היה רשלן וכתב ידיעה פיקטיבית משנת 2015, כאשר הטקס המתלווה אליה מדבר על סוג המטבע בעוד 15 שנה. או שמי שהכין זאת חי עדיין בשנת 2000, או שהוא לא יודע אריתמטיקה פשוטה. בכל מקרה, בעוד 15 שנים נחיה בשנת 2020.

כאשר אמרתי לאמא שלי "זו סתם פרסומת ובכלל כתוב שזה משנת 2015", במקום להפנים את זה שהיא נפלה קורבן לקריאה שטחית של דואר זבל והתייחסות אליו כחדשות, היא שאלה אותי בשיא התמימות "אז רגע, בשנת 2015 מחליפים את היורו והדולר למטבע אחד?".

השבתי בשלילה.

אני מוכרח להודות שהתייאשתי!

הבאנר המטופש, מצורף כאן להתרשמותכם ושיפוטכם:

מתוך דואר הזבל הפרסומי שנשלח לאמא שלי

שעשועי לשון (1)

בעודי חושב על מילים באנגלית המתחילות באות X, הגעתי למילה קסילופון (xylophone). מילה נפלאה לכל הדעות!

ואז, הו אז, זה הכה בי!

איך אומרים אידיוט מוזיקלי?

כסיל-או-פון!

שעשועי לשון (2)

כשאומרים לא לתפוס אדם בשעת צערו...

מה קורה כאשר מנסים לתפוס אדם עם דיכאון קליני?

אי אפשר לתפוס אותו אף פעם!!!

שעשועי לשון (3)

אם מישהו, נגיד טיראן רשע ומרושע, מכנה עצמו "אביב העמים".

האם אז, כל מי ששמו הוא עמי, צריך לכנות את אותו טיראן בשם אביב?

(וכן, אני יודע שסטאלין היה "שמש העמים" ולא "אביב העמים" ו"אביב העמים" היה ההתעוררות הלאומית במאה ה-19, אז מה?)

וזהו להפעם.

אני שם כאן תרגיל מתימטי "מתוחכם" ששלחו לי באי מייל די מזמן.

אלעד