בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

עידן חדש בתחום הטלפוניה?

התבשרנו היום כי משרד התקשורת העניק לחברות הכבלים רישיון לספק שירותי טלפוניה וכי בתוך כשנה, לפחות חלק ניכר מתושבי ישראל יוכלו לבחור אם להיות מנויים של חברת בזק או חברת הכבלים המאוחדת, המכונה "הוט" (כך לפחות נמסר לי על ידי עובדת של החברה, אשר ניסתה לשכנע אותי להתחבר לכבלים לתקופת ניסיון, אחרי שהתנתקנו מהם זה מכבר).

האם יש לומר מזל טוב?
כן. תחרות זה דבר בריא.

אבל איזו תחרות זו בדיוק שיש בה רק שני מתחרים?
עם שלוש חברות סלולארי (ועוד אחת קטנה ובלתי משמעותית וגם חברה פלסטינית), התחרות לא ממש מורגשת והמחירים עולים. עם שלוש חברות לשיחות בינלאומיות ירדו, אבל הם עדיין לא מתקרבים למחירים במדינות בהן השוק חופשי לחלוטין.
נכון, יש יתרון לפיקוח ממשלתי, אבל, ברגע שהמדינה מחלקת זכיונות בתמורה לעשיית קופה נאה לאוצר המדינה, מי שמפסיד מכך הוא הצרכן שנאלץ לשלם יותר.

כמובן שהשוק הישראלי הוא קטן, אבל שתי חברות טלפון מספיקות?
האם במצב בו יהיו שתי חברות - בזק וחברת הכבלים, הצרכן ישלם את המחיר הנמוך ביותר?
או האם יעשו שתי החברות יד אחת, אשר תשלח עמוק אל תוך כיסו של מי שירצה לדבר בקו הטלפון?

ואגב, אם לפני שתי פסקות ברכתי את חברת הטלפון החדשה, אולי שווה לערוך סקירה קצרה בנוגע למי היא אותה חברת טלפון חדשה-ישנה.

ובכן, בסוף שנות ה-80', בימים בהם חיים יבין היה מגיש חדשות מבוגר (בדומה להיום), ערוץ אחד היה שלאגר היסטרי וערוץ שתיים היה בתקופת הרצה והעביר שידורי מהכנסת (בדומה לערוץ 33), הוקמו בישראל שלוש חברות, אשר היו אמורות להביא לארץ הקודש את החלום האמריקני - טלויזיה רב ערוצית.
חמש חברות, נשמע טוב, נכון?
ובכן, תחרות לא ממש הייתה, חמשת החברות - תבל, מתב, ערוצי זהב, גוונים ו-ICS (לאחר מכן שמה שונה לעידן), לא התחרו אחת בשניה, אלא פשוט חילקו ביניהן את הארץ, על פי אזורים גיאוגרפים.
וכך, במרוצת שנות התשעים, קפאו על שמריהן חמשת החברות, אשר בינתיים הפכו לארבע חברות ולאחר מכן שלוש (גוונים התאחדה עם תבל ומי זוכר עם מי עידן התאחדה), כמות הערוצים נשארה כשהיתה, היא התבססה בעיקר על ריבוי ערוצים תורכיים (בהתחשב בקהילה התורכית האדירה בארץ, כנראה שהיא אף גדולה מזו שבגרמניה או אף בתורכיה עצמה, על פי כמות הערוצים).
סליחה, בעצם לא דייקתי במשפט האחרון, כמות הערוצים לא נותרה כשהיתה, לאט לאט החלו לרדת ערוצים מוכרים ואהובים - SKY ONE, ערוץ המשפחה הבריטי, נעלם כלא היה בתחילת שנות ה-90'. עד היום יש הטוענים כי זהו הערוץ הטוב ביותר ששודר בישראל.
לאט לאט עוד ערוצים פרחו להם מהממיר (או ההיפר בנד אצל ברי המזל), בעוד דמי המנוי החודשיים המשיכו לעלות, כאשר כל בית אב בישראל (וגם אלו בהם אין אב) שרצה לחזות בפלא האנאלוגי, נאלץ להפרד מכמאה שקלים מידי חודש, בעבור פחות תכנים רדודים תוצרת חוץ, ומעט תכנים בכלל (כזכור, חברות הכבלים התחייבו לכמות מסויימת של מימון הפקות מקור ושידורן ולא ממש עמדו בהן).

ואז, ביום בהיר אחד, פצצה מתקתקת הופיעה!
משרד התקשורת העביר החלטה שהכבלים לא יהיו יותר מונופול.
וכדי שהתחרות תהיה קצת יותר הוגנת, ישבו וחשבו מה הכבלים לא עשו במשך כל אותן שנים ארוכות בהן הציבור בישראל היה משועבד להן (התשובה היא כלום!).
ובכן, הגיעו למסקנה שטירינג, אותה שיטה שלפיה הלקוח יכול לבחור אילו ערוצים לראות ולשלם בעבורם (למשל, כמות הצופים בערוצים התורכיים ירדה פלאים), עשויה לעזור לחברה החדשה, שבמקום לשדר בכבלים, תשדר בלווין.
כמובן שחברות הכבלים הקימו כל מחאה, הרי הן רצו לעשות כן במשך שנים, פשוט היה זה משרד התקשורת המרושע שלא נתן להן.
ודאי היה זה אותו משרד תקשורת אפל אשר מנע מהן לעבור לשידורים דיגיטאלים, עד אשר קמה חברת הלווין המשדרת בשיטה הדיגיטאלית.
כן, קל להאשים גוף ממשלתי, אבל האמת היא שחברות הכבלים בישראל הן כישלון!

כיצד מונופול כזה גדול, כמו חברות הכבלים, יכל לעשות כל טעות אפשרית ולהגיע לידי פשיטת רגל (זו אגב הסיבה למיזוגים שהיו בין החברות השונות וכן למיזוג האחרון, בין שלושת החברות הנותרות)?
ניהול כושל?
בזבוז כספים מיותר?
חוסר חדשנות ונסיון לחדש?

כנאה שכל התשובות ועוד הרבה מעבר נכונות.

וזה לא שבזק היא טלית שכולה תכלת ולמעשה היא בעלת הבית ה-YES, חברת הלווין המתחרה בכבלים.
גם בזק, ניצלה ועודנה מנצלת את המונופול שניתן לה על ידי מדינת ישראל.
מחירים גבוהים, אשר בזק מנסה להציג כזולים ועוד שלל הפתעות הזכורות לאורך השנים.

זה מזכיר לי שבשיחה עם אחת מנציגות המכירות של מתב לפני שנים מספר, שאלתי מדוע פתאום כאשר קם מתחרה לחברות הכבלים הם נזכרו לעבור לשיטה הדיגיטאלית ולהוסיף ערוצים, כאשר היו להם מעל עשר שנים לעשות זאת, בלי שהם עשו דבר?
ובשיטה הנלוזה ביותר, זאת שלא מספרת על היתרונות שלך, אלא תוקפת את היריב, היא החלה לספר לי על כך ש-YES שייכת לבזק, שהיא המונופול האמיתי והמרושע.
היא המשיכה וסיפרה לי כמה חברת מת"ב מעוניינת להכנס לשוק הטלפונים, אבל בזק לוחצת על משרד התקשורת שלא יאפשרו לה.
וכן הלאה...

אז נכון, בזק חברה לא סימפטית, אבל גם המתחרה החדשה, לא ממש החברה שהייתי רוצה לראות כאחת משתי החברות היחידות בישראל.

עצתי לכם היא, הורידו את סקייפי (גירסה אנגלית בכתובת זהה עם הסיום COM בסוף), תוכנה חביבה אשר כל מה שדרוש להפעילה הוא מיקרופון, רמקול, מחשב וחיבור מהיר לאינטרנט.
כך אפשר לחסוך גם שיחות בתוך הארץ (מאוד יקר במהלך היום) וגם שיחות לחו"ל (לעיתים הן זולות משיחות למכשירים סלולארים בארץ, אבל עדיין לעשות שיחות נפש לבן הנמצא באטלנטה, הרבה יותר זול עם סקייפי).

דורסנות

בנוגע לתנאים החדשים שהציבה ארה"ב לקבלת אשרת כניסה לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, כל מה שנותר לי להגיד הוא - אני לא נוסע לארה"ב!
תמונה בגודל יחודי לדרכון אמריקאי - אני מבין.
שיראו בתמונה את האוזניים - מתקבל על הדעת.
תביעת אצבעות - (נאמר בשפתם) No fuckin' way!

מה הצעד הבא?

מתן תביעת עין?
בידוד של שבוע בעת ההגעה לארה"ב?
כתיבת שיר אהבה לנשיא המכהן בוושינגטון?

מי בכלל צריך לבקר במדינה הזאת?
יקר שם...
מגעיל שם!
יש עוד כ-200 מדינות שאפשר לבקר בהן...

לא רוצים, לא צריך טובות...
אגדיל ואומר, שאם מחר נשיא ארה"ב יזמין אותי להיות אורח הכבוד בבית הלבן, אסכים לבוא רק אם ידאג באופן אישי שלא אצטרך לתת לבולשת הפדרלית שום פרט מזהה.

יכול להיות שאיזו מדינה נכנסה לפאניקה מאז 11/9/2001?
הם באמת מגזימים. אני בטוח שאם אעשה איזה פשע בארה"ב, מדינת ישראל כבר תדאג להעביר לאמרקנים פרטים מזהים.

ואגב, אם כבר אני עוסק בארה"ב, "הידידה הטובה" של ישראל, מתי משחררים את פולארד?
הרי הוא ריגל לטובת מדינה ידידוית (האמנם?) לארה"ב, לא למדינת אויב...

אבל היכן ההגיון?
עם מדינות שבמלחמה עם ישראל, ואפילו עם ארגוני טרור ישראל נושאת ונותנת ומוכנה לשחרר עשרות ומאות אסירים ועצירים בתמורה לאדם בודד ועוד מספר גופות, כאשר עם מדינות "ידידותיות", דוגמאת  ארה"ב (ג'ונתן פולארד) ומצרים (עזאם עזאם), ישראל פוחדת להתעסק.

אז איפה אני מעדיף לשבת בכלא בימים אלו, אם לא בישראל?
סוריה, איראן או מדינה אחרת המסוכסכת עם ישראל, מפני שאז יהיה סיכוי רב יותר שישחררו אותי...

הפסקת אש

קראתי הבוקר בכותרות של  (והנה קישור לכתבה קצרה בעברית)CNN, שלכבוד עיד אלפיטר, הכריזו הפקיסטאנים על הפסקת אש באזור חבל המריבה בקשמיר אשר בגבול שתי המדינות.
קאשמיר, הידועה בשל שטיחי קאשמיר אשר שמם יצא למרחוק, מאוכלסת ברובה מוסלמים ונמצאת תחת שליטתה של הודו אשר בה הדת השלטת היא ההינדו.

וכך, סכסוך טריטוריאלי, בין שתי דתות שונות, יוצר מלחמה עקובה מדם, אשר נמתחת לאורך ההיסטוריה של שתי המדינות (הוקמו בסוף שנות ה-40').
נשמע מוכר, לא?

לפני מספר שנים, הסכסוך הלוקאלי הזה, קיבל נופח חדש, כאשר שתי המדינות הכריזו כמעט במקביל שביצעו ניסוי עם פצצה גרעינית.
הפאניקה ברחבי העולם גברה, כיצד עוד שתי מדינות, אחת מהן רחמנא ליצלן מוסלמית, מצטרפות לחמשת המדינות אשר הכריזו עד אז על יכולת גריענית (בריטניה, צרפת, ארה"ב, רוסיה וסין)?
שלא נדבר על מספר מדינות בעלות יכולת גרעינית לא מוצהרת, למשל זו שמרבית הקוראים יושבים בה כעת...

אולם יתכן ולפצצה הגרעינית יש השפעה, הרבה מעבר לכוחה האמיתי (והוא רב, רב מידי).
לאורך המלחמה הקרה, האיום הגרעיני ריחף כל הזמן והכמה נקודות נראה היה כאילו הנה, בעוד רגע קט יפתח מי מהצדדים במהלומה גרעינית. אולם המלחמה הקרה הסתיימה ושואה גרעינית אין.
יתכן וזה המצב - אחרי כמה שנים בהן הפקיסטנים פיתחו פצצה גרעינית וטילים בליסטיים וכך גם חבריהם לתת היבשת, הנה, מסתמן פתרון לבעיה המאיימת על שלום העולם.
שלום בין הודו לפקיסטן, עשוי להיות מעניין.
כיצד ייפתר הסכסוך על חבל קאשמיר, הזמן יגיד.
בינתיים, קרב הטיטאנים נרגע לזמן מסויים. אמנם עדיין לא מומלץ לבקר בקאשמיר, בה חוטפים תיירים מערביים כמו באגטים טריים, אבל אולי ביום מן הימים...

מעניין אגב, כיצד תשפיע הכרזה מצד אחת או יותר מאויבותיה של ישראל על יכולת גרעינית, על המצב באזור, שהוא מורכב גם ככה.

ועד כאן לפעם  זו.
אלעד