בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

הצלף הסדרתי וחבר המושבעים

קראתי היום בניו יורק טיימס כי על ג'ון אלן מוחמד (John Allen Muhammad) שזה מכבר הורשע בהיות הצלף הסדרתי שהטיל אימתו באזור בירת ארה"ב לפני כשנה והרג עשרה אנשים.

ובכן, אינני רוצה לעסוק בסוגיית עונש המוות, דעתי בנושא ידועה, והיא שבני אדם לא יכולים להחליט ליטול את חייהם של אנשים אחרים, גם אם אותם אנשים עשו אותו דבר לאחרים.
אמנם יצר הנקמה קיים, אבל האנושיות נמדדת הרבה פעמים ביכולת להתגבר על הדחפים הפנימיים.

הסוגיה שאני רוצה לעסוק בה, היא חבר המושבעים.

בשונה מישראל, בארה"ב ובמדינות חבר העמים הבריטי, נהוגה שיטת משפט אשר בה השופט הוא מעין מנהל המשפט, כאשר את פסק הדין וגזר הדין קובע חבר מושבעים.

הרעיון העומד מאחורי שיטה זו, אשר הייתה נהוגה עוד ביוון העתיקה (למשל בשנת 399 לפנה"ס הרשיע רוב 280 תומכים לעומת 220 מתנגדים את סוקרטס, גדול הפילוספים באותה תקופה), הוא שרצוי שאדם אשר נאשם בפלילים, ישפט בפני אנשים הבאים מרקע דומה לשלו.
למשל עדיף שגזר דינו של אנס הבא מרקע של עוני ומצוקה, יתנן על ידי אנשים המכירים את הסיטואציה בה הוא חי.

ובכן, כפי שכבר אמרתי, קראתי היום חלק מהתגובות של המושבעים שגזרו את דינו של מוחמד (אגב, כמחצית מהמושבעים תמכו בעונש מאסר ללא אפשרות חנינה ולא בעונש המוות) והרהרהתי עט בעקבות המקרה הזה ובעקבות מקרים רבים אחרים עליהם קראתי ושמעתי בעבר, האם באמת הצדק יכול להעשות על ידי חבר מושבעים?

חבר המושבעים מורכב מאסופה של אנשים, אשר נבחרים באקראי, אמורים לעמוד בקריטריונים שונים, אשר עיקרם שלא יהיו מוטים לאחד הצדדים ולא יהיו בעלי דיעה קדומה בנושא וכן כל אחד מהצדדים במשפט רשאי לבש לפסול את מי מחברי המושבעים.
אבל, האם אותם אנשים בהכרח יודעים מה נכון ומה לא?
האם יש להם מספיק ניסיון לחרוץ את דינם של אנשים, גם כאשר חייהם של הנאשמים עומדים על כף המאזניים?
האם באמת חבר המושבעים לא מוטה, במיוחד במקרה מפורסם כל כך כמו המקרה של הצלף הסדרתי?

והנה מילותיהם של כמה מהמושבעים במשפטו של מוחמד, כפי שנאמרו לעיתונאים "ניסיתי להעניק תשומת לב להתנהגותו במשך כל הזמן" (I tried to pay attention to his demeanor the whole time) אמר רוברט אליוט, בן 28, טכנאי רפואי, "חיפשתי בו משהו שיראה חרטה או ייסורי מצפון, אבל לא מצאתי" (I looked for something in him that might have shown remorse. But I never saw it) הוא המשיך ואמר.

חבר אחר מקרב המושבעים, דניס באוומן (BOWMAN) אמר שהצביע עבור מאסר עולם ללא אפשרות חנינה, העונש השני אשר היה אפשרי בארוע ,אולם לאחר דיון והרהורים הוא החליט שמוחמד יכה שוב אם יאפשרו לו לחיות
"אפשר לראות את הגלגלים בראשו מסתובבים" אמר באוומן, פקיד בחנות למכירת חומרת מחשבים בן 52, "במוקדם או במאוחר הוא ימצא דרך לפברק משהו כתירוץ לפגוע במישהו מעובדי הכלא או מי מהשוהים בו".

חלק מהמושבעים הושפעו בבוחרם דווקא את גזר הדין ה"קל" מבין השניים, על ידי קלטות של ההגנה בהן הוצג מוחמד כאב מסור...

אכן שיקולים חשובים, אני לא רוצה לזלזל לא באלו שתמכו בעונש המוות ולא באלה שהתנגדו לו, אבל לא הייתי רוצה שאת גזר הדין שלי יקבע מישהו שישפוט אותי על פי הבעות הפנים שלי במשפט.
גם לא הייתי רוצה שההחלטה במשפו שלי תגזר עלי ידי תחושת הבטן של אנשים , בין אם נגרמה על ידי קלטת וידיאו בה הוצגתי כאיש חביב ובין אם על ידי מחשבה עד כמה מסוכן אני אהיה לסוברי בבית הסוהר.

וגם אם בישראל, הרבה פעמים שיקולים מהסוג הזה קיימים, הרי שהם נעשים על ידי אנשים שבחנו עשרות ומאות מקרים בעבר והשכלתם היא משפטית ולא שהשכלה משפטית היא ערובה לעשיה צדק, אבל הייתי מעדיף ששופט עם נסיון יגזור את דינו, מאשר מוכר מחשבים יעשה זאת...

אז נכון, יש יתרונות לשיטה עם מושבעים.
היא הרבה פעמים עושה חסד עם הנאשם. אבל היא גורמת לכך שעורך דין טוב, יכול לתת הופעה מאלפת שתטה את חברה המושבעים ותסיט את הדיון מהבעיה העקרונית, למערבולת רגשות שתביא להחלטה שגויה.

אז לפחות בתחום המשפט, יש עדיפות לישראל על ארה"ב ומדינות חבר העמים הבריטי...

ישראל באיחוד האירופי?

קראתי את הכתבה הזו במעריב.
תחת הכותרת "ישראל בדרך לאיחוד האירופי" הופיע הכיתוב ''עד יוני 2004 תגובש תוכנית פעולה מעשית לצירוף ישראל לאירופה. ישראל היא המדינה הראשונה לה הוצע להצטרף לאירופה המורחבת''

ובכן, "אירופה המורחבת", היא לא בהכרח "האיחוד האירופי".
עד כמה שזכור לי, שמעתי כבר על תוכניות ליצור איזו מערכת יחסים מיוחדת בין ישראל לאירופה, במישור הכלכלי.
אבל מכאן ועד ליום בו היורו יהפך למטבע הרשמי בישראל ועברית תצטרף ל-11 השםות הרשמיות של האיחוד עוד רחוק...

מה גם שלא שנכון להיום, אירופה לא רואה בעין יפה את המדיניות הישראלית מהבחינה המדינית צבאית וגם הכלכלה הישראלית לא בדיוק קורצת צפון-מערבה, או עומד באמנת מאסטריכט.
אז יופי של נסיון לתפוס כותרת, אבל אין חדש תחת השמש, ישראל לא הולכת לאיחוד האירופי, לפחות לא בשלב הזה.

אגב, מישהו יכול להשיג לי בובת בן-לאדן או סדאם חוסיין?
אני אודה על כך מאוד ואף אציין את שם התורם בבלוג...

ובאותה הזדמנות, אשמח אם תסבירו לי כיצד לתמונה כאן למטה המצורפת לכתבה של בובותותיהם של סדאם ובן-לאדן, מתאים הכיתוב "למצולמות אין קשר לכתבה (צילום ארכיון: רויטרס)".
הכוונה ב"מצולמות" הן הבבושקות?

"למצולמות אין קשר לכתבה (צילום ארכיון: רויטרס)" - מצחיקים :)

ערב טוב לכולם.
אלעד