בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

השתמטות מהצבא

אחרי זמן די רב שהטלויזיה אצלי בבית הייתה מנותקת מכל תחנת טלויזיה אפשרית, ביקר אצלנו היום בן דוד שלי וסידר את זה, כדי שאמא שלי תוכל לראות טלויזיה.
איזה יופי, אני אוכל לחזור ולצפות ברואים עולם בכל שבת בערב בערוץ הראשון.

ועקב החיבור החדש-ישן, ראיתי הערב את התוכנית כלבוטק עם רפי גינת (לפחות רק את החצי הראשון, שעסק בנושא בו אני הולך לעסוק בעוד רקע קט).
בתוכנית הוצגה כתבה, על הקלות הבלתי נסבלת של השחרור מהשירות הצבאי ועל עמותות, דוגמת פרופיל חדש שמסייעות בפני בני נוער העומדים בפני גיוס ומעוניינים להשתחרר ממנו.

זה לא שמדובר בתופעה חדשה.
גם לא מדובר במשהו שלא היה ידוע קודם לכן.

ואולי דווקא בשל העובדה שמדובר בכזו תופעה נרחבת, כל כך יומיומית וכל כך נפוצה, התקוממתי כאשר ראיתי הכתבה.

קשה להאשים אותי באהדה יתרה למערכת הצבאית, למדיניות הבטחונית הישראלית או למיליטריזם בכלל.
אבל יש במדינה הזו חוקים, שגם אם הם לא הכי צודקים ומפלים לרעה קבוצות אוכלוסיה שונות, צריך לקיים אותם, תוך כדי נסיון לשנות אותם.

אחד החוקים האלה הוא החוק לפיו מגוייסים בני נוער שהגיעו לגיל 18 לצה"ל.
השירות הצבאי בארץ הוא אחד הדברים הכי לא שוויוניים שקיימים. אני לא מדבר על ההבדל שבין שירות קרבי לשירות בלתי קרבי, אלא על ההבדל באורך השירות בין בנים לבנות (אפליה על רקע מיני), מתן פטור לבעלי רקע פלילי (נכון, עבריינים, אבל למה שלא יתרמו בדרך כלשהי, מעבר לעבודות ציבוריות שנגזרו עליהם כעונש), מתן פטור משירות לבנות דתיות ובנות דרוזיות (אפליה על רקע אמונה), מתן פטור לערבים (אפליה על רקע גזעי) וכמובן, העובדה שכל מי שהצבא החליט שהוא לא מתאים לשירות צבאי, כנראה לא מתאים לתרומה לחברה בכלל.
נכון, לא מדובר בחוק אחד, אלא במדיניות שהתגבשה במרוצת השנים, אבל כמדיניות רשמית של מדינה, האפליה הזו לא תורמת.
וזה רק בהתיחסות לשירות החוברה, בלי נגיעה בשירות המילואים, אשר מלווה את חייו של מי שנולד בצד הלא נכון, שיכול להגיע ל-40 יום בשנה ואף יותר, אם בחר לשרת כקצין חי"ר (כמו חבר שלי לספסל הלימודים, שעשו לו "הנחה" ובמקום שירות מילואים של מספר שבועות ברצף בתקופת לימודים, התחשבו בו ורק את סופי השבוע הקרובים הוא מבלה בחברון).

ועל אף שהחוק שערורייתי, פרוץ ומאפשר לכל מי שרוצה להתחמק מתרומה (בלתי שוויונית מלכתחילה) לחברה, אשר הוחלט שכולם צרכים לשאת בה, יש לי תחושה לא טובה כאשר אני רואה באיזו קלות מתחמקים אנשים מהצבא.
אין לי בעיה עם אנשים כמו יונתן בן ארצי, אשר מצהירים קבל עם ועדה שהם לא מוכנים לשרת בצבא ממניעים פצפיסטים.
כן יש לי בעיה עם אנשים ומתחזים לבלתי שפויים, לסובלים מבעיית בריאות או בנות המתחזות לדתיות.
למה לשקר?
למה לא להתאגד כולם ולשלוח אחת לשבוע, כמות נכבדה של אנשים, מכתב לשר הבטחון אשר קורא לבטל את שירות החובה הבלתי צודק?
למה לא לפנות לכל חבר וחברת כנסת ולהסביר מדוע השירות הצבאי כזה נורא, אם כך באמת אתם חושבים?

אז נכון, הרבה אנשים כאן משקרים.
אמת, אפילו אנשים שחוקקו את אותם חוקים שאנחנו פועלים לפיהם שיקרו, רימו וכופפו את החוקים.
אבל אם כולם יחליטו שהם יכולים לקחת את החוק לידיים ואם הם יתחמקו מחובתם האזרחית, אז אף אחד לא ירגיש, אז מהר מאוד נמצא את עצמנו באנרכיה ובבעיה.

פסיכו (מטרי)

אתמול נודע לי מחבר שהתקבלה החלטה לבטל את שיטת המצרף כתנאי קבלה לאוניברסיטאות ולחזור לבלעדיות של הבחינה הפסיכומטרית.
הסיבה לדבריו הייתה שגילו שבמגזר הערבי המורים נותנים לתלמידים ציוני בגרות גבוהים וכך מגדילים את הסיכויים שלהם להתקבל לפקולטות הנחשקות.

ואכן, כתבה מאת ראלי סער בעיתון הארץ (הגירסה של וואלה לכתבה כאן), הציגה את הדברים שהחבר אמר.
מסתבר, כך על פי הכתבה, שהוספת שיטת המצרף (אותה שיטה אשר לפיה את ציון הבחינה הפסיכומטרית מחליף ציון אשר נקבע על פי הבגרויות במתימטיקה, אנגלית ולשון), אשר הייתה אמורה להקל על תושבי עיירות הפיתוח ואזורי המצוקה, הורידה בפועל את אחוז המתקבלים למוסדות להשכלה גבוהה מקרב השכבות החלשות (וזה דבר שלא היה מעורר תרעומת לולא...) ואף נורא מכך, העלתה את אחוז הערבים אשר התקבלו ללימודים במוסדות להשכלה גבוהה (שערוריה ממש, הרי זה עוד יגרום להשתלבות טובה יותר של ערבים בחברה הישראלית ואז מה? כבר אי אפשר יהיה לספר בדיחות על ערבים?).

אז מה עושים כאשר מגלים שהשיטה שהגעת אליה לא מתאימה?
כמו בשיטת הבחירות, אשר משתנה לישראל אחת לכמה שנים, כך גם המדד על פיו נקבע חתך הקבלה למוסדות להשכלה גבוה בישראל, משתנה בהתאם לגחמותיהם של העומדים בראש הפירמידה.

המצב די דומה לבחינות הבגרות, אשר לפני כמה שנים הוחלט לערוך הגרלה  שתקבע אלו בחינות ירדו (מה שהביא מספר תלמידים  לשאת את שר החינוך פרופ' אמנון רובינשטיין [שבינתיים הספיק למות ולקום לדחיה, תתודות לזלמן שושי ויו"ר לשעבר אברום בורג] על הכתפיים), מי שבא אח"כ התקנא בשר התקשורת (אשר אחראי על רשות הדואר) והכניס את שיטת המיקוד, לפיה חלק מהחומר לבחינה יורד וכך נושאים בלתי חשובים (לאותה שנה) יורדים מהחומר והדבר היחידי שאני שמעתי שהסכימו עליו, היה שרמת בחינות הבגרות יורדת משנה לשנה ובעוד מספר שנים לנייר הזה (אשר די עלוב באיכותו) לא יהיה ערך של ממש.

וכך, עם מערכת חינוך חינוך הולכת ומתמוטטת (בדומה לשרה העומדת בראש המערכת [תקוותי ששלום לה, בעקבות התעלפותה לפני מספר ימים]), משתנים תנאי הקבלה השכם לערב.

אז צריך פסיכומטרי?
מספיק המצרף?
אז בכלל המצרף הזה לא היה שווה?

לזכותם של אנשי האוניברסיטאות, הם התריעו מראש ששיטת המצרף לא תעבוד.
כך, אולי בשל הנבואה שהגשימה את עצמה, חישוב הנקודות עבור המצרף היה כזה, שלמעט מקרים של תלמידים אשר הצטיינו במיוחד באנגלית, מתימטיקה ולשון, ניתנה עדיפות לבחינה הפסיכומטרית שהעדיפו אנשי האקדמיה.

האם הבחינה הפסיכומטרית אכן משקפת את יכולתו של העובר אותה להצליח בלימודיו?
זו שאלה מעניינת, אשר לא אדון בה בהרחבה כעת, אבל רק אומר שמדובר בבחינה אשר חמישי מהציון בה נקבע על פי רמת האנגלית ויתר ארבעת החמישיות שבה מתחלקות שווה בשווה בין יכולת מילולית ליכולת כמותית.
אין מדובר בבחינה המנסה לקבוע חוכמה או יכולת שכלית, אלא בחינה המודדת יכולת מאוד מסויימת - היכולת לעבור את הבחינה הפסיכומטרית.

קטונתי מלהתווכח עם שיטה שעובדת שנים רבות, אולם הואיל והבחינה הפסיכומטרית היא דבר שניתן (ואף רצוי) להתכונן אליו, הועלתה הטענה שהדבר מקנה תנאי התחלה עדיפים לבעלי האמצעים אשר יכולים להרשות לעצמם קורסים יקרים, אשר מאפשרים להגיע לציון גבוה יותר בבחינה ולשפר את הסיכוי להתקבל למוסד האקדמי ולפקולטה לה שואף המועמד להתקבל.
עוד טיעון, שלדעתי די נכון, הוא מידת הרלבנטיות של הבחינה הפסיכומטרית ללימודים במוסד להשכלה גבוהה.
למשל, האם מי שהסכם שלו נמוך בנקודה אחת מהסכם המתאים לקבלה לרפואה, יהיה בהכרח רופא פחות טוב ממי שכאן עבר את רף הקבלה (ואני מכיר באופן אישי מספר אנשים שכל מה שמפריד בינם לבין לימודי הרפואה הוא אותה נקודה).
האם היכולת שלך להתמודד עם כמות מסויימת של שאלות במתימטיקה, מעידה האם תצליח יותר בלימודי הפסיכולוגיה?

וכך כאמור, עלתה שיטת המצרף, אשר החזירה את הכוח לבגרויות, אבל גם הורידה מהן את הכוח.
הרי מוזר שדווקא במגזר הערבי, בו אחוז הזכאים לבגרות נמוך מזה שבמגזר היהודי, פתאום כל כך הרבה אנשים פתאום קיבלו ציונים אשר איפשרו להם להתקבל לפקולטות בעלות תנאי קבלה גבוהים.

אני יודע שזה קצת נאיבי וכמות המעוניינים להתקבל למוסדות להשכלה גבוהה רק הולכת ותופחת מידי שנה.
אבל אולי כדאי לחזור לימים עברו, בהן לא הייתה בחינה פסיכומטרית וכל אשר היית צריך על מנת להתקבל ללימודים גבוהים הייתה תעודת בגרות (שזה החלק הקל) ועמידה במבחני מיון, רלבנטים לפקולטה המבוקשת?
זה עשוי לחסוך כל מיני אי נעימויות מאנשים שהצליחו בפסיכומטרי, אבל לא התאימו למקצוע בו רצו לעסוק ומצד שני לאפשר לאנשים אשר הבחינה הפסיכומטרית (או לחילופין ציוני הבגרות) לא ממש הייתה גולת הכותרת של חייהם, לנסות להוכיח את עצמם, בלי סטיגמה שנדבקת אליהם עוד מלפני שהתחילו את לימודיהם.

עוד אפשרות מעניינת, היא להעתיק משהו מהשיטה הנהוגה בכמה מקומות בעולם, לפיה הלימודים הגבוהים נפתחים בלימודים כלליים, אשר בהם הסטודנט נחשף לדברים אשר מעניינים אותו ורוכש השכלה כללית (לאו דווקא אחידה לכולם, אבל למשל כל מי שמעוניין ללמוד את מקצועות ההנדסה, לומד דברים כללים, עוד לפני שהוא בוחר את הפקולטה בה הוא רוצה ללמוד) ורק לקראת סוף הלימודים, התלמיד "מתמחה" במקצוע בו בחר לבסוף לעסוק, לאחר שהכיר כל מיני מקצועות אשר עשויים להיות לו רלבנטים.

ובינתיים, פסיכומטרי (אולי הבחינה המודדת עד כמה הנבחן בה פסיכופט?!)...

כל מה שרצית לדעת על טופו ולא העזת לשאול

בפורום צמחונים וטבעונים בתפוז, הגעתי לקישור הבא על טופו, אשר מסביר מעט על הטופו ונותן מתכונים שונים.
זו תשובה (ממש חלקית) לכל אלו שתמיד שואלים אותי מה זה טופו, איך אני יכול לאכול את זה אם אין לזה טעם ומה זה נותן...

ערב טוב וסוף שבוע מצויין.
אלעד