בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

הודעת חברת שטראוס בעניין המילקי והערותיי להודעה זו

מחר, יום חמישי ה-4 בדצמבר, עורכת כיתה י"ב מאחד מבתי הספר בחיפה סיור במפעל חברת שטראוס.
אחד מתלמידי אותה כיתה הוא עידן, בחור חביב שהדרכתי לפני שנים רבות בתנועה, כאשר אני הייתי בכיתה י' והוא בכיתה ה'.
מאז כאמור עברו לא מעט שנים, אבל אני עדיין בקשר איתו, כמו עם רבים מחבריו.

וכך הוא סיפר לי בגאווה על הטיול של כיתתו למפעל של שטראוס מחר ושאל אותי לגבי המילקי והג'לטין.
הוא גם הפנה אותי לאתר שטראוס, שם פירסמה לאחרונה החברה הודעה לציבור (מוזר שהם מכנים את הדף MILKI ALERT) בזו הלשון :

"בימים האחרונים הופיעו מספר פרסומים לא מדויקים
בכלי התקשורת בנוגע למילקי.

חשוב לנו לשתף אתכם בעובדות:
מילקי, כמו כל יתר המוצרים שלנו בשטראוס, עומד בסטנדרטים הבינלאומיים
הקפדניים ביותר. הרכיבים בהם אנו משתמשים בכל מוצרינו עומדים
בבדיקות קפדניות והינם באיכות הגבוהה ביותר.
וכמובן שמילקי הינו כשר חלבי באישור הרבנות הראשית.

אז תמשיכו ליהנות מהמילקי שלנו..."

מרגש!
כעת אפשר למחות את הדמעה מהלחי...

ואחרי שהתלוצצנו, הבה נבקר את המודעה של שטראוס :

ראשית, יפה שבפעם המי יודע כמה, חברת שטראוס בוחרת להתעלם מהטענה המהותית שהיא משתמשת בחומר שמופק מעצמות בעלי חיים ושהיא  לא נוהגת על פי גילוי נאות כאשר היא לא כותבת שמדובר בג'לטין שמקורו בבקר על גבי אריזת המוצר.

שנית, אני חושב שזה צעד נכון מבחינת החברה לנסות למזער את הנזק ולהציג רק את המילקי כמוצר בעייתי.
אבל מה לגבי דניאלה, דנונה מוקצף ושאר המוצרים בהם נעשה שימוש בג'לטין?

שלישית, מעולם לא שמעתי טענה בדבר הליכי ייצורבלתי קפדניים ואי עמידה בסטנדרטים בינלאומיים, אבל האם אפשר להסיק שעל ראש הגנב בוער הכובע?
לא יודע, ימים יגידו...

רביעית - כשרות
כמובן שמילקי כשר חלבי באישור הרבנות הראשית. אפילו הסימון על המוצר עצמו מראה כך.
אולם בגיליון האחרון של המקומון החיפאי כלבו (הוצאת שוקן), בכתבתו של דני ווסרמן, צוטט הרב חיים לסרי כמי שאמר "כבר שנתיים וחצי שהרבנות לא נותנת הכשר לחומר הגלם הזה, ג'לטין". לדבריו החומר מופק מנבלות וטרפות והרבנות בנהריה לא אכפה את הנחיית הרבנות הראשית.
בהמשך הכתבה סיפר הרב לסרי שהרבנות במקומית הייתה צריכה להתמודד עם לחץ של בעלי עסקים (לא הוזכרו טובות הנאה כספיות, אבל אפשר לשער שגם דברים כאלו עלו - א.י) וכבר לפני חצי שנה שטראוס היו אמורים לעבור לשימוש בעצמו משחיטה כשרה.

עוד בכתבה אמר רב סיפר, ישעיהו מייטליס, רבה הראשי של נהריה (ומי שאחראי לחותמת הגומי, סליחה, הכשרות שעל גבי מוצרי שטארוס) שהוא לא אכל וקנה מוצרים כמו מילקי, כי ג'לטין הוא דבר שלא כל הפוסקים מסכימים עליו.
הוא לא רואה בעיה בזה שבתור מי שמונה על ידי מדינת ישראל לפקח על הכשרות, הוא הסתיר מהציבור משהו שהוא ידע.

ולסיום, אצטט את הרב מייטליס:

"אני מייצג את הרבנות אצל שטראוס ולא כפוף לשטראוס. לא קנו אותי, אף אחד לא לוחץ עליי, לא קיבלתי שום הטבה..."

ומילותי לסיכום עניין הכשרות, שמתבססות הרבה על נסיוני האישי עם גוף דתי אחר שכפוף למדינת ישראל ולא נוהג ביושר כאשר אני ואנשים אחרים נאלצנו להזדקק לו (הסיפור שלי וחברה קדישא), זה שמזל שכשרות לא עומדת בראש מעייני, כי אחרת בפירוש לא הייתי ישן טוב בלילה, או לפחות מרגיש שלא בנוח שאני אוכל את ארוחת הערב...

אגב, היום הובא לידיעתי שהתחרות בענף החלב בישראל נמוכה, מה שגורם למחירי החלב להרקיע שחקים.
שלא לדבר על כך שלאחרונה תנובה הגדילה את את הפקק באריזות קרטון החלב שלה וכמו בסיפור על חברת הקוסמטיקה שהגדילה את פקק שפורפרת משחת השיניים על מנת להגדיל את השימוש במשחה ואת עשיית הרווחים, כך גם תנובה מנסה לגרוף רווחים על החלב שישתה יותר חלב ממה שהוא צריך...
ואלו רק חלק מהדוגמאות, בענף החלב בלבד...

(תודה לגבי, חבר של מורן שהביא בפני את שתי הכתבות הנ"ל)

(תוספת מאוחרת - יום חמישי ה-4 בדצמבר, אינגריד שחה לי מייל והפנתה אותי לקטע הבא שטוען שלא נתחיל פתאום לשנות את הרגלי שתיית הקפה שלנו [שלי לא קיים], אכילת הקורנפלקס או שתיית כוס החלב. גם אני נטיתי לחשוב כך, אולם בפורום צרכנות ב-BSH, לאחר שהדיון בנושא עלה לפני מספר ימים, העלתי את הטענה שכוס חלב תשאר כוס חלב. אולי אחד מחברי הפורום העיר את ההערה הנכונה, מה יקרה אם אני ארצה רבע כוס חלב? כנראה שאמזוג קצת יותר ממה שהתכוונתי)

חבל שישראל היא שוק קטן, מה שמביא לכך שהתחרות כאן לא ממש גדולה, מה שעוזר לחברות הגדולות להתעשר על חשבון הצרכן הקטן.

מדינה וצבא

בעניין אחר לחלוטין, יצא לי היום לקרוא בהארץ (הקישור לצערי עובד מספר ימים בלבד) את ביקורתו של חבר הכנסת מתן וילנאי לספרו של עופר שלח "המגש והכסף" בו שלח מציע לשנות את התפישה של צבא העם, אותה תפיסה בגינה השירות הצבאי מוגר כחובה על פי חוק.

בספר, כך לדברי וילנאי (שהנו אלוף במיל'), מותח המחבר ביקורת על כך שממשלות ישראל לדורותיהן, לא השכילו להעמיד אלטרנטיבה הולמת להגמוניה הצבאית.
מה שאומר שכאשר צה"ל קובע שפלוני הוא פצצה מתקתקת, לא קיימת במדינה  אוטוריטה שיכולה לטעון כי ההיפך הוא הנכון.
כמובן שמהמונופול הבטחוני שיש לצה"ל, הציבור ובטחונו לא יוצאים נשכרים, מפני שלא נעשה ניסיון אמיתי ללמוד מטעויות העבר והניתוח הצבאי את המציאות הבטחונית לוקה בהיותו ניתוח טקטי ולא ניתוח אסטרטגי מעמיק, אשר לוקח בחשבון שיקולים רחבים, מלבד אילו הצבאיים.

אגב, אין זה משנה כמה הצבא ינסה להשתפר בנושא, אנשים הנמצאים במערכת, מסגלים לעצמם בשלב זה או אחר את החשיבה המקובלת במערכת.
אם לא, מהר מאוד ימצאו עצמם בחוץ...
וזה טבעי...

בסיום  דבריו (שהיו רחבים בהרבה מכפי שהבאתי כאן ואני קיצרתי והבאתי נקודה או שתיים מהם), וילנאי אומר שהמעבר לצבא מקצועי דורש דיון ציבורי רחב בשל השלכותיו מרחיקות הלכת.
הוא מוסיף ואומר כי "צה"ל, כצבא העם, משמש מסגרת בעלת חשיבות רבה בעיצוב דמותה וחוסנה של החברה הישראלית. צבא מקצועי, מצויד ומאומן ככל שיהיה, שלא כל בניו משרתים בו, ומאחוריו ניצבת חברה מסוכסכת וחלשה לא ייתן מענה לאיומים הקיימים."

בתאוריה, אני מסכים עם דבריו של וילנאי, אני רואה חשיבות רבה לאחידות, לשוויון, לחלוקה הצודקת בנטל, למאמץ המשותף וגישור בין אנשים מקצוות שונים של החברה.
אבל לצערי מתן וילנאי אומר את דבריו בישראל 2003, מדינה בה הגיוס הצבאי הוא חובה לכל אזרח ואזרחית על פי חוק, אולם בזאת זה מסתכם.

בפועל בני מיעוטים רבים לא משרתים בצבא או בשירות לאומי, בנות בעלות השקפת עולם ואמונה מסויימת, פטורות מהשירות הצבאי ויכולות לבחור לעשות במקומו שירות לאומי, מי שמצבו הבריאותי לא מאפשר לו או שהוא בעל עבר פלילי, גם כן לא חייב בשירות למדינה וכמובן בני נוער רבים בוחרים להשתמט בטוענות שווא על היותם חולים, מאמינים ומקצתם פשוט מצהיר שהוא בעל נטיות פצפיסטיות (ואם הן בנות אז הן משתחררות ואם הם בנים אז הם נשלחים להרקב בכלא).

ובמציאות הזו, אחוז המתגייסים בקרב שכבת בני ה-18, עומד על כ-50%.
אז על איזה "צבא עם" מדובר?
האם לא כדאי לזנוח את הקונספציה המוטעית, את המיתוס שכולנו גדלנו עליו?

בהרבה מדינות בעולם הוכח שצבא מקצועי ומצוייד טכנלוגית, עדיף על צבא עממי מצוייד פחות.
אנחנו לא הרפובליקה העממית של סין שאנחנו יכולים להסתמך על מאגר אינסופי של חיילים.
האם נחכה להיות כמו ארה"ב אחרי מלחמת ויאטנם, האם נרצה להיות כמו צרפת בה אחוז המתחמקים מהשירות הצבאי הגיעה לרמה כה גבוהה שהמדינה ביטלה את חובת השירות הצבאי?

כמה אנשים אפשר יהיה עוד לשלוח להנמק בכלא הצבאי?
כמה אנשים אפשר יהיה לשחרר בטיעון שהם לא כשירים נפשית/גופנית, עד אשר מישהו שמקבל החלטות יקבל את ההחלטה האמיצה להפוך את צה"ל לצבא יעיל?

בינתיים, נחכה, עד אשר המחלה תרפא או תהרוג אותנו, או לכל הפחות נאלץ לכרות עוד אבר בגוף, שהיינו יכולים לחיות איתו לו רק היינו דואגים לטפל במחלה לפני שהיה מאוחר מידי.

לתשומת לב אוכלי הבשר והחיילים שבהם בפרט!

נתפסה כמות רבה של בשר שתוקפו פג, אך התעודות המעידות מועד פקיעת תוקפו זויפו.

הבשר שנתפס (עשרות טונות משקלו), היה אמור להשלח לבסיסי צה"ל השונים.

בכל מקרה, מדובר בתופעה נרחבת, כנראה מעבר לאספקת המזון לצה"ל (שבד"כ מנסה לקצץ עלויות, גם אם מדובר בהתפשרות על דברים פעוטים כמו בריאות חייליו [עד אשר מישהו עולה על זה, קמות צעקות וחוזר חלילה])...

עוד סיבה למה כדאי להמנע מאכילת בשר ולעבור לצרוך מוצרים מהצומח.

ובנימה אופטימית זו, אסיים להיום.
אלעד