בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

ידעתם שרחוב מגידו בחיפה בעצם נקרא על שם הגנרל אלנבי (וכן יש גם רחוב אלנבי בחיפה)?

זו רק עובדה אחת מיני עובדות רבות שלמדתי בסיור מרתק שהשתתפתי בו היום על רכס הכרמל שנערך על ידי המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות והודרך על ידי בני נחשון מעמותה לתולדות חיפה.

את הסיור התחלנו במצפור שנמצא סמוך לגן אלנבי, ברחוב יפה נוף (שהיה קרוי רחוב פנורמה), סמוך לבית של משפחת דאונס, בו התגוררה פלורנס דאונס, קרובת משפחתו של אלנבי (ראשי התיבות של שמו המלא M.H.H.A שאני לא זוכר בדיוק מה אומרים שני ה-H, אבל ה-M בשביל מגידו [המקום בו הביס את התורכים ופתח את הדרך לכיבוש כל צפון הארץ מהתורכים] וה-A בסוף עבור אלנבי).
מזג האוויר הסגרירי לא הפחיד את באי הסיור, חבורה של כעשרים אנשים, רובם מבוגרים בגיל הפנסיה, החובבים את ההיסטוריה של חיפה ובוחרים לחוש אותה ברגליים, בלי חשש מהגשם שירד לסרוגין.

ידעתם שעד רצח ארלוזרוב, נקרא רחוב ארלוזורוב בחיפה רחוב העליה?
גם שמה של "שכונת עובדים" שונה לאחר מכן ל"קריית חיים".
בכלל כפילויות זה חלק מעוד חשוב מהשמות בחיפה, למשל בשכונת נוה שאנן קיים רחוב יוסף טרומפלדור, בהדר רחוב יוסף הגידם (על שם יוסף טרומפלדור), בית"ר היא ברית יוסף טרומפלדור וכן הלאה.
או, ועדי השכונות האלה, לא יכלו להיות מתואמים?

המשכנו בסיור, בדרך ראינו את נכדו של משה גוט לוין, אדם שכבר בראשית המאה הקודמת עלה לישראל ועסק ביבוא תרופות מגרמניה ביחד עם עוד שני שותפים.
בשנת 1933 עלו בגרמניה הנאצים לשלטון, מהר מאוד נפסק שם הסחר עם אנשי ארץ הקודש וכך, ללא קשרי מסחר עם גרמניה, החליטו החבר'ה להקים חברת נסיונית קטנה לייצור תרופות, אי שם בפתח תקווה.
אולי שמעתם על החברה הזו, היא קצת גדלה עם השנים וכיום היא נקראת חברת "טבע".
מחזור של מיליארדים, כבר אמרתי?

המשכנו ברחוב יפה נוף, לאורך הבתים בו בשנות השלושים גרה הבוהמיה החיפאית, יוצאי גרמניה (יקים בפי העם) ואנשי צבא  בריטים.
באחד הבתים, בו התגורר פילדמרשל מונטגומרי, גרה בתקופה אחרת נערה מסויימת שאיש הגנה מסויים התאהב בה וכתב את השיר "יש בחיפה חתיכה היא גרה ברחוב פנורמה..."
אך, אלו היו ימים.
אחד הדברים שאני אוהב בטיולים בחיפה (ובכלל בערים עם קצת היסטוריה), אלו המבנים האלה, שלחלקם חיצוניות מרשימה ולחלקם חיצוניות דלה, אבל בכל בית יש סיפור מיוחד.
לא צריך להרחיק עד פראג כדי לראות מבנה של בית כנסת ששרד ולומר - כאן גר הגולם של המהר"ל, מספיק לטייל בחיפה, על מנת לשמוע סיפורים פיקנטים...

ידעתם על שם מי קרויה שכונת אחוזה?
שכונת אחוזה, או בשמה המלא "אחוזת הרבט סמואל", קרויה על שם אותו נציב בריטי עליון שחשק להכנס לבית הלורדים הבריטי.
על מנת להיות חבר בבית הלורדים, צריך להיות לורד, צריך שיהיה ברשותך שטח ארץ שתהיה הפטרון שלו (לפחות כך היו הם פני הדברים לפני עשרות שנים ומאות שנים). אז עוד בחייו, דאג האדון הנכבד לקרוא לאזור מסויים בחיפה "אחוזה", כיאה לאחוזה של לורד.
וכך הרבט סמאול, הפך להיות לורד אוף כרמל...

משם, בין ממטרים פזורים, המשכנו לנו לעבר  בית קיש, היכן ששכן בעבר מוזיאון טיקוטין לאומנות יפנית (עבר לבנין סמוך) וכיום נמצאים משרדים של המוזיאון ועוד כמה גופים.
לפני זה בנה את הבית וגר בו קולנל קיש. קיש נולד בהודו לקצין בצבא של הוד מלכותה, התחנך בבתי הספר של הצבא הבריטי ולמד את מקצועות ההנדסה. הוא הכיר בבסוף העשור השני של המאה העשרים את חיים וייצמן וב-1922 הגיע בפעם הראשונה לארץ ישראל והיה מנהל המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית.
מהר מאוד הוא השתכן בחיפה ובנה בו את ביתו והבית המרשים, עומד על תילו עד היום וניתן להבחין באיכות הבניה.
בעת שהגיע לחיפה, היו קיימות בארות למטה יותר, באזור הטכניון הישן, אולם לאנשים המעטים שהתגוררו ברכס, אספקת המים הגיע באמצעות חמורים, בשביל החמורים מלמטה. קיש הפך ליו"ר אגודת המים של הר הכרמל ומהר מאוד הבעיה תוקנה...

המשכנו על גבי טיילת לואי, המראה המהמם של מפרץ חיפה, הגליל ואף החרמון המושלג במרחקים, לא השאיר מקום לתהיה מדוע נקרא הרחוב יפה נוף.
הגענו לפינת ההנצחה לביקורו בן היום של השליט הגרמני, הקייזר (קיסר) וילהלם ה-2 ב-25 באוקטובר 1898 בעיר.
כאשר הקייזר ביקר בעיר לפני 105 שנים, הראות הייתה טובה מבימינו והוא יכל להבחין אף בהרי מול הלבנון. חבל שבימינו זיהום האוויר מאפשר בימים עם ראות יפה להתבונן בחרמון בלבד.
בפינת ההנצחה קיים אובליסק קטנטן, אשר הוצב כאשר ביקר במקום נכדו של הקייזר, לזכר אובליסק גדול ומפואר יותר, שנהרס על ידי הבריטים.
מספרים שכאשר הקייזר הגיע לביקור בעיר, כל הטמפלרים (אלו שבנו את המושבות הגרמניות ברחבי הארץ) בעיר, מצעיר ועד זקן יצאו ונופפו לו, אחרי שהכינו אותם חודשים מראש לביקור האח"מ.

בעת ביקורו של הקייזר בארץ הקודש, הגיע בחור וינאי צעיר.
היה זה תיאודור (בנימין זאב) הרצל, שרצה לפגוש את הקייזר בארץ ישראל, על מנת שיוכל לרתום גם אותו לחלום הבית הלאומי לעם היהודי בארץ ישראל.
הרצל אמנם לא היה בחיפה, אבל זה לא הפריע לו לכתוב על עיר העתיד...

מפינת ההנצחה לוילהלם השני, המשכנו לבית רוטנברג, אותו פנחס רוטנברט שהקים את חברת החשמל של ארץ ישראל, בין השאר תחנת הכוח המפורסמת בנהריים.
מדובר בבית אבן יפה, גדול ומרשים ובחצרו מדשאה שהייתה מלאה בעורבים.
רוטנברג הקים לפני התחנה בנהריה עוד מספר תחנות, בת"א, בחיפה ובעוד מספר מקומות.
זוג חיפאי, עזב באותן שנים את חיפה על מנת שהבעל יעבוד בתחנה שהקים רוטנברג בת"א.
ב-1 במרץ 1922, נולד בנם, בת"א. האמא, שלפנים הקימה את ארגון ההגנה בחיפה, כונתה רוזה האדומה או בשמה האמיתי רוזה כהן. האבא היה נחמיה והבן היה - יצחק רבין.

מבית רוטנברג, שנמצא בשדרות הנשיא, המשכנו לבנין אחר באותו רחוב. הבנין שימש כמטה הצבא האוסטרלי באזור, בבניין תכננו הכוחות את הפלישה לסוריה ולבנון.
היום יש הרבה עזובה בחזית הבניין, כיאה למבנה אותו תפס צה"ל (בהקשר הזה אני ממליץ לבקר באזור שרונה, המושבה הגרמנית בת"א, שם הרבה בניינים יפים, נתפסו על ידי הצבא, דבר שלא עשה להם טוב במיוחד).

לסיום, הגענו לביתו של אלכסנדר ברוולד ברחוב יפה נוף.
ברוולד, היה המתכנן של בניין הטכניון הישן בהדר והיה אחראי לעוד מבנים רבים בעיר (הוא בנה גם בניינים רבים באירופה)
הבית של ברוולד הוא בניין משומר ויפה, שהחיצוניות שלו מרשימה, אבל הבנתי שבפנים הוא פשוט מהמם (כיאה לביתו של אדריכל מפורסם). כיום גר בבניין נכדו של ברוולד.

וזהו, סיור שערך כשלוש שעות, באחד המקומות היפים ביותר בחיפה ולדעתי גם בארץ בכלל הסתיים.
בדרך לאוטו עברתי שוב ליד הגן הבהאי. בסמוך לגן עמד לו כלב חמוד ויפה, בעל גוון בהיר.
הדבר הראשון שחשבתי לעצמי כאשר התקרבתי אליו היה - וואו, כלב דיוויד בואי!
לכלב הייתה עין אחת חומה ועין אחת כחולה בהיר. הוא היה מקסים!

זה בהחלט היה סיום נחמד לסיור מעולה.

הבעת משאלה אישית קטנה

הלוואי ויגיע היום שאמא שלי תבין שסרט וידיאו מורכב מתמונה (הרבה תמונות למעשה) ומסאונד.
מדוע בכל סיור, נאלץ פס הכל של הסרט לספוג קריאת "אלעד תצלם את זה, אלעד הספקת כבר לצלם את זה". מה, כל כך קשה לקבל את העובדה שאני יודע פחות או יותר מה מעניין אותי, על מנת שיופיע בסרט שלי?
ואם היא כבר חושבת שיש משהו שאסור שאני אפספסם, היא יכולה לסמן לי בשקט, בלי להשחיל את קריאת "שמע אלעד" לפס הקול...

והיא לא היחידה. היא אמנם דוגמא מובהקת ל"בלתי יודעת להצטלם בעליל", אבל יש עוד רבים שברגע שהם רואים מצלמה, פשוט חדלים להיות הם עצמם ומשנים את התנהגותם.

יש את אלו שישר קופצים "לא לצלם", כאילו היו בסיס צבאי סודי.

יש את אלו שמתחילים לעשות תנועות משונות לפני המצלמה. התופעה פופולרית במיוחד כאשר לפני המצלמה עומד כתב חדשות, כאשר מאחוריו חבורה של אנשים נאספת ועושה שלום לצופי הטלויזיה.
כאילו האנושות תחדל להתקיים בלי אותם אנשים...
כאילו למישהו, מלבד המצולם וקומץ ממכריו איכפת שראו אותו בטלויזיה.

יש את אלו שמתחילים לנהל דיאלוג עם הצלם. כמה אנשים שצילמתי בחתונות, התחילו בקריאת "מה נשתנה" בחיי, "מה שלומך אלעד", בצורה כזו, שלא תשאיר שום ספק שמי שצילם אותם הוא אלעד.

יש כמובן עוד סוגים רבים של מצטלמים, אבל אין לי כוח לעשות ניתוח של כל סוג וסוג, כפי שנעשה על ידי vanille לסוגי הבלוגים השונים  בישראבלוג לפני מספר ימים (וזה המקום להודות להכנסת בלוג זה לקטגורית "הסוג המורד" [עדיין לא ברור לי במה הבלוג, או כותבו מורדים, אבל שיהיה] והדבקת הכינוי "אחד יחיד ומיוחד" לי).
אז אאחל לכולם סוף שבוע נעים ואומר שאם גם אתם מעוניינים להצטרף לסיורים הנפלאים האלה, חינם אין כסף, אפשר ליצור קשר עם נעה בדוא"ל [email protected]
אלעד

קייזר וילהלם השני - ביקר בחיפה ב-1898

בקשה קטנה מהקוראים שאוהבים לקרוא סיפורי טיולים

בפורום תרמילאים מתקיימת תחרות סיפורים מטיולים.

הואיל וכתבתי בפורום לפני שהסתיים משלוח הסיפורים לתחרות יש ליזכות בחירה בתחרות ומפני שמנהל הפורום הוא קרוב משפחה שלי, הוא ביקש ממני שאממש את זכותי.

אז אשמח אם תעזרו לי ותגידו לי אילו סיפורים נראים לכם ראויים לזכות בשלושת המקומות הראשונים.

אם אגב כתבתם בפורום בעבר, אתם יכולים להצביע בעצמכם.

הנה פרטים על ההצבעה בתחרות והנה רשימת הסיפורים המשתתפים בתחרות.

תודה מראש על העזרה.

אלעד