בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

reserve duty

המילה reserve היא המילה האנגלית למילואים.
קצת מצחיק, כי ניתן לתרגם את המילה לרזרבה - משהו עודף שלא בהכרח יזדקקו לו.
קצת מצחיק, כי בתאוריה, המילואים באמת אמורים להיות כוח, המוכן לעיתות חירום, בתקווה שלא ממש יזדקקו להם.

אבל תאוריה לחוד ומציאות לחוד, בפועל נקראים מילואימניקים, בעיקר הקרביים בהם מידי שנה לעשרות ימי מילואים, לא רק ל"שמירה על כושר" ואימון, אלא גם למשימות אבטחה שונות ומשונות, מי מצידו האחד של הקו הירוק ומי מצידו האחר.

בהנחה ובנטל היו נושאים כולם, המצב הבלתי נסבל הזה, בו אזרח, אחרי ששירת שלוש שנים בצבא, נותן עוד חודש מחייו מידי שנה למדינה, היה עוד איכשהו מובן.
אבל כאשר מביטים בנתונים הרשמיים של אגף כוח האדם בצה"ל (אכ"א), לפיהם "כמחצית מהגברים בארץ עד גיל 51 ''רשומים'' במערך המילואים של צה''ל ומתוך החצי הזה רק 30 אחוז מבצעים שירות מילואים קרבי משמעותי. 70 אחוז מהרשומים במילואים שייכים למערכים שצה''ל לא ממש זקוק להם - עד שלא תהיה חלילה מלחמה כוללת - ביניהם עשרות אלפי חיילים ששייכים לפיקוד העורף (הרבה מעל ומעבר לצרכים של הפיקוד אפילו בתרחישים החמורים ביותר האפשריים של התקפות על העורף הישראלי)" (לקוח מכתבה במעריב), אפשר להבין מדוע בשנים האחרונות אנו עדים יותר ויותר למורת רוח בקרב המילואימניקים.

המדינה מצד אחד קוראת לאנשים לשרת במילואים ומצד שני "הפראיירים" שיוצאים לימלואים זוכים לכל היותר לשכרם בשגרה.
לעיתים יש הפתעות נוספות, למשל :

פיטורים מהעבודה - זה לא חוקי, אבל תמיד אפשר להשתמש כנגד המילואימניק בתירוץ שהמצב במשק קשה.

טרטור - אין כוונתי לטרטור בשירות המילואים עצמו, בלילות שאתה לא בבית, בימים בהם אתה לא רואה אישה או את הילד הקטן, אני מדבר על הדבר האלמנטרי, שאת השכר שאתה מקבל בד"כ, אתה מקבל ע"י תביעה בביטוח לאומי. תביעה, כן, כאילו מישהו עשה לך משהו רע. למה עבור הדבר האלמנטרי שמגיע לך, אתה זה שצריך לעשות את הפעולה ולא להיפך, כמו בשירות הסדיר ש"המשכורת" נכנסת לך אוטומטית לחשבון?

(עוד על ביטוח לאומי ומילואמניקים, בחלק הרלבנטי באתר ביטוח לאומי)

"בונוס כספי" - התגמול (כך בביטוח לאומי מגדירים זאת) המרבי למילואימניק עומד על  1,160.67 ש"ח ליום ו-34,820 ש"ח לחודש. אם במקרה אתם מברי המזל שמשתכרים יותר, כנראה שאתם יכולים להרשות לעצמכם את הפריוילגיה של לצאת למילואים ולהנות מירידה ריאלית בשכרם...

וכלל לא הזכרתי שירות קשה בקור ובחום, סכנת חיים, סכנת בריאות, התמודדות עם דילמות מוסריות, קבלת ציוד גרוע (או בהגה הצבאית בלאי), זלזול בחלק מהמקרים מצד הסדירים, עלויות של ציוד שמביאים מהבית ועוד כל כך הרבה דברים, שבכלל קשה להעלות על הדעת.

אבל לא הכל שלילי בחיים.
לפני כשנה אח שלי עשה שירות מילואים במשך כחודש.
היחידה לה הוא משתייך במילואים, לא עברה איזו ביקורת, אז הזמינו כמה מילואימניקים, שיעזרו להם לעשות סדר בימ"חים.
נכון, היה זה שירות מילואים חשוב, אח שלי לימד את אנשי הבסיס שעדיף לאסוף את בקבוקי השתיה הקלה ולקבל בעבורם פיקדון מאשר לזרוק אותם, במיוחד אם המשכורת שלך עומד על כ-400 שקלים ביום.
הוא גם זכה לברכת "כל הכבוד" על היותו מתנדב למילואים שבא לשרת בצבא ההגנה לישראל מאנגליה הרחוקה (באותה עת אח שלי בדיוק חזר מאנגליה, אחרי שגר שם במשך תקופה [מאז הספיק לחזור לשם]).

משכורת המילואים כיסתה פחות או יותר את הוצאות הדלק, אבל הבונוס האמיתי של שירות המילואים הארוך, היה זוג כרטיסי קולנוע וזיכוי לפופ קורן שאח שלי קיבל זמן קצר לאחר המילואים בדואר.
אח שלי הלך לסרטים (הרי למה לבזבז זוג כרטיסים על הליכה לקולנוע עם אדם נוסף, שאפשר ללכת פעמיים לבד?), אכל את הפופ קורן ובהזדמנות הראשונה חזר למולדתו והוא לא צפוי לחזור בשנים הקרובות.

ומי שנושא המילואים קרוב ללבו (למשל אני, שבשבוע הקרוב אעדר לזמן מה בשל אחד שכזה), מוזמן לקרוא כתבה מעניינת מעיתון "מעריב" על המצב הקטסטרופלי של מערך המילואים.
בכתבה מספרים את סיפורו של מילואימניק אחד ומתארים את התופעה, של ההתחמקות ממילואים וחוסר התיגמול למילואימניקים מצד במדינה.

מעניין אגב לקרוא בסוף הכתבה את אותן הבטחות שהפכו לשגרה, על כך שצה"ל יקרא למילואימניקים רק בעיתות חירום ולאימונים. לאחרונה גם קראתי על כך שמילואימניקים יקראו לשירות מבצעי רק אחת לשלוש שנים ואת מקומם יתפסו פלוגות סדירות.
זה היה יכול להיות מעודד, באמת, רקחבל שכבר קראתי ידיעה דומה אשר דיברהעל אותו נתון בדיוק, של שירות מילואים מבצעי אחת לשלוש שנים, לפני יותר משנה.
שלא לדבר על הידיעה האופורית על כך ששירות המילואים יבוטל, שקראתי בתחילת שירותי הסדיר, אי שם בראשית שנות האלפיים.

אבל מעט אנשים הם אלו שקובעים, רבים הם אלו המתקשקשים בנושא ובינתיים, עולם כמנהגו נוהג...
וזה מביא אותי לעשות פרפרזה קטנה למשפט המפורסם מספרו של אלכסנדר דיומא, שלושת המוסקטרים :
"אחד בשביל כולם ואף אחד בשביל אותו אחד" - מילואים...

תוספת קטנה - לא כולם מתחמקים ממילואים. יש אנשים שבוחרים לדבוק באידיאולוגיה שלהם, לפיה הם לא מוכנים לשרת בשטחים. לדוגמא יואב, שבימים הקרובים ישפט וכנראה ישלח לכלא.

זה ממש מרגיז לראות את המקרה של יואב ושל סרבני מצפון בכלל, לאור הכמות הרבה של אנשים שמתחמקים מהשירות, ללא כל עונש.

השטות שבמלכות

נכנסתי היום לאתר של שגרירות בריטניה בת"א.
בין החומר הרב המצוי באתר, יש הסברים על המונרכיה (או באנגלית FAQS - MONARCHY, שזה נשמע מעט מצחיק).

נוסף על הסברים מפורטים על כוחה של המלכה, אפשר למצוא באתר הסבר מדוע למלכה יש שני ימי הולדת (אחד באפריל, מתי שהיא נולדה והשני בקיץ, כי חם ואפשר לעשות מסיבות), מדוע יורש העצר הבריטי מכונה הנסיך מווילס וכמובן אפשר למצוא מי הם עשרת יורשי העצר הבאים בתור.
הואיל וזה מידע "ממש חשוב", אני מביא אותו כאן, לטובת אלו שלא טרחו ללחוץ על הלינק .
ואלו הם עשרת הבאים בתור לרשת את אליזבת' השניה  ושנת הלידה שלהם:

1. The Prince of Wales (b. 1948)

2. Prince William of Wales (b. 1982)

3. Prince Henry of Wales (b. 1984)

4. The Duke of York (b. 1960)

5. Princess Beatrice of York (b. 1988)

6. Princess Eugenie of York (b. 1990)

7. Prince Edward (b. 1964)

8. The Princess Royal (b. 1950)

9. Peter Philips, son of the Princess Royal (b. 1977)

10. Zara Philips, daughter of the Princess Royal (b. 1981)

מעניין אגב, מה יקרה אם כל עשרת האנשים החשובים האלה ילכו לעולמם בטרם עת, בבת אחת. כנראה שקיימת רשימה יותר גדולה, אבל תמיד אפשר לטעון שהכתר מגיע לי... :)
כמו בסרט שראיתי לפני מספר חודשים, ג'וני אינגליש שמו, בו מלכת אנגליה ויתרה על הכתר ומי שהיה אמור לרשת את מקומה, היה צרפתי מיליונר בעל בתי כלא רבים, שרצה להפוך את האי הבריטי לבית הכלא הגדול בעולם...
מי שהומלך בסוף אגב, היה ג'וני אינגליש (מיסטר בין) שהחזיר את הכתר למלכה (Happy End)

The animal Instinct

אנחנו חיים מזה כמה אלפי שנים בעולם קצת מוזר.
אפשר לטעון שזה התחיל משחר ההיסטוריה, אפשר להניח שזה התחיל גם מעט לפני, אבל עם השנים, ככל ש"התרבות האנושית" הלכה והתעצבה לה, אנשים למדו להתעלם מהאינסטינקטים.

אתן דוגמא.
לפני רעידות אדמה, או כאשר אש פושטת בצידו השני של היער, יודעות חיות הבר שהגיעה השעה לברוח, לעזוב הכל ופתוח במנוסה...
ואנשים?
אנשים כבר מזמן איבדו את האינסטיקטים האלה.
חלק נובע מהתנוונות של חושים מסויימים, למשל חוש הריח שלנו הרבה פחות מפותח מזה של כלבים, אבל חלק בהחלט נובע מדרך החיים המודרנית שבחרנו, ההימצאות בבתים המוגנים המעניקים לנו תחושת ביטחון שבחלק מהפעמים פשוט מוטעית.

היכן הפואנטה?
אין כאן בדיוק פואנטה, רק קריאה לשים יותר לב לדברים הקטנים שיכולים להעיד על שינויים גדולים העומדים להתרחש.

James douglas morrison 1943-1971

מחר, ה-8 בדצמבר 2003, ימלאו 60 שנים למותו של ג'ים מוריסון, סולן חהקת ה-doors.
גיל שישים הוא גיל מכובד לכל הדעות, אולם ג'ים מוריסון לא יזכה להגיע אליו, מפני שהוא מת לפני למעלה משלושים שנה, בגיל 27.

27 שנים חי ג'ים מוריסון, אפשר לומר שהוא מת יותר מאשר הוא חי ועדיין, מיליוני אנשים ברחבי העולם (בהם גם אני) שומעים את המוזיקה של להקת הדלתות.
למעלה משלושים שנים עברו והאיש הזהשלא הספיק להגיע לשנות השלושים של חייו הוא שם דבר בעולם המוזיקה.
עשרות שנים לאחר שנפטר, עדיין רבבות צעירים פוקדים את קברו בבית הקברות Père Lachaise בפריז מידי שנה, כאשר הם משאירים שם מזכות, כמו קונדומים משומשים וכתובות גרפיטי על כל הקברים שמסביב.

הצלחה היא מושג אבסטרקטי, שלא ממש ניתן להגדיר אותו ולכן לא אגע בו. אבל אפשר לומר בהחלט שהבחור המוכשר, זכה להתפרסם ולהשפיע העשרים ושבע שנותיו, יותר מאשר אנשים רבים מבוגרים בהרבה זכו להתפרסם ולהשפיע.

על הביוגרפיה של מוריסון, אפשר לקרוא כאן (בעברית) ורק אספר על אותה הופעה מפורסמת בה נעצר ג'ים מוריסן (הוא היה האומן הראשון שנעצר על ידי המשטרה במהלך הופעה) בעוון התנהגות בלתי הולמת (התפשטות בהופעה תוך כדי נפנוף ב...) ועל מותו המצער באמבטיה כתוצאה מהתקף לב כתוצאה משימש בסמים.

ואסיים בשיר הנפלא של ה-doors, מתוך האלבום הנושא את שם הלהקה, שזכה לפתוח את הסרט של פרנסיס פורד קופולה - "אפוקליפסה עכשיו"

The End

This is the end
Beautiful friend
This is the end
My only friend, the end

Of our elaborate plans, the end
Of everything that stands, the end
No safety or surprise, the end
I’ll never look into your eyes...again

Can you picture what will be
So limitless and free
Desperately in need...of some...stranger’s hand
In a...desperate land

Lost in a roman...wilderness of pain
And all the children are insane
All the children are insane
Waiting for the summer rain, yeah

There’s danger on the edge of town
Ride the king’s highway, baby
Weird scenes inside the gold mine
Ride the highway west, baby

Ride the snake, ride the snake
To the lake, the ancient lake, baby
The snake is long, seven miles
Ride the snake...he’s old, and his skin is cold

The west is the best
The west is the best
Get here, and we’ll do the rest

The blue bus is callin’ us
The blue bus is callin’ us
Driver, where you taken’ us

The killer awoke before dawn, he put his boots on
He took a face from the ancient gallery
And he walked on down the hall
He went into the room where his sister lived, and...then he
Paid a visit to his brother, and then he
He walked on down the hall, and
And he came to a door...and he looked inside
Father, yes son, I want to kill you
Mother...i want to...fuck you

C’mon baby, take a chance with us
C’mon baby, take a chance with us
C’mon baby, take a chance with us
And meet me at the back of the blue bus
Doin’ a blue rock
On a blue bus
Doin’ a blue rock
C’mon, yeah

Kill, kill, kill, kill, kill, kill

This is the end
Beautiful friend
This is the end
My only friend, the end

It hurts to set you free
But you’ll never follow me
The end of laughter and soft lies
The end of nights we tried to die

This is the end

ועד כאן להפעם, שבוע נפלא.

אלעד