בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

נגמרו המילואים!
הידד.
לא, לא סבלתי, אפילו היה נחמד לראות שוב הרבה דמויות מוכרות.

אז סיפורים על המילואים לא תקראו כאן, כי יש איזה חוק שאומר שאסור וגם אם היה מותר, זה לא ממש מעניין.
אבל אכתוב על כל המסביב, וזה הרי העיקר. הלא כן?!

אני מיני סלבריטאי

לפני שאגש לסיפור שסביב המילואים, אני רוצה לחזור ליום שני, בסביבות השעה 16:30.
הלכתי ברחוב בו אני גר, כאשר לפתע הופיעה מולי בחורה, חייכה אלי ואמרה לי שלום.
היא גם איחלה לי בהצלחה במילואים...

לא, מימיי לא ראיתי אותה לפני כן!
שאלתי אותה האם אנחנו מכירים, היא אמרה שהיא מכירה אותי וישר עשיתי בראש 1+1+1+1+1+1 (הסבר מיד) ואמרתי את אנה, נכון?
כן, אכן הייתה זו אנה, הבננה המחייכת.
ללא שראיתי אותה מימי, הצלחתי לנחש מי היא.

הכיצד?

היא ראתה תמונות שלי בבלוג.
היא קראה שאני יוצא למילואים.
נדמה לי שסיפרתי לה פעם באיזה רחוב אני גר (ואם לא, אז נתתי המון רמזים בבלוג).
היא לומדת בטכניון, לכן סביר להניח שזו היא.
היא חייכה (בננה מחיכת או לא?).
היא נשואה (יש דברים שרואים ישר).

בקיצור היה נחמד להיות סלבריטאי בזעיר אנפין, ללכת לתומך ברחוב ואנשים שמעולם לא ראית יזהו אותך, יחכייו ויגידו שלום :)

הדרך לשירות המילואים

יום שני בשעות הצהריים, הגעתי לתחנת הרכבת חיפה מרכז.
ניגשתי לקופה וביקשתי מהגברת שישבה מאחורי הצובר לוח רכבות בקו חיפה-ת"א המחולק בחינם.
היא אמרה שאין והציעה לי את כל לוח הרכבות המלא, בתמורה לשקל.
כאשר שאלתי את הגברת מדוע אין, היא אמרה שהיא לא עובדת בקופה והיא לא יודעת (דבר די תמוה, כי הרי מי הושיב אותה שם?).
החלטתי לבדוק למה כוונתה, שאלתי, אפשר "כרטיס בבקשה?"
היא השיבה "כן" והבנתי עם מי יש כאן עסק...
שאלתי אותה "אז איך את לא קופאית אם את מוכרת כרטיסים?" והמשכתי לדרכי, כי כרטיסים היו לי בשפע.

זהו, על הרכבת עליתי, לא לפני ששהיתי כמה דקות עם חבורה עצומה  של חיילים על הרציף.
יום שני, שעות בין הערביים, מה הם עושים שם, אין צבא?
עברתי לידם, הספקתי לשמוע את כל אותן שיחות חסרות חשיבות המתנהלות מידי יום - "האם אני אחתום כמה חודשים קבע, רק כדי לעשות כסף" (מפיו של חייל בקורס, כלומר בראשית דרכו הצבאית), "המפקד שלי אחלה גבר" ועוד כהנה וכהנה שיחות, על הצבא, המבוססות בעיקרן על המון שמועות, כיאה לגוף בו הדיסאינפורמציה רבה על האינפורמציה.

אחרי מספר דקות, הנחתי אוזניות על אוזניי ונתתי לאלאניס מוריסט ועוד כמה אומנים להפיג את המולת ההמון שמסביבי.
הרכבת הגיעה, העברתי לי נסיעה, בקריאה ושמיעת מוזיקה כאשר מעט לפני שירדתי בתחנת היעד שלי, ראיתי ברכבת מישהי שלא ראיתי מזה  שנה וחצי...
"גם את באה למילואים" שאלתי אותה, היא השיבה בחיוב וכך שמחתי לגלות שאני לא לבד בעסק.
ירדנו בתחנת השלום, נכנסנו בשערי עזריאלי. על מנת למנוע חיטוט מיותר בתיקי, הצגתי תעודת מילואים, זה עבד, נכנסתי לקניון בלי בדיקה בטחונית.
ולא, בתמונה שלי בחוגר אני צעיר בארבע שני, עם תסרוקת אחרת והכל כך כהה, שאני נראה בו כמו מייקל ג'קסון (לפני שהוא עבר במכונת כביסה עם האקונומיקה). אין שום סיכוי לזהות אותי בתמונה, לפחות לא בהצצחה החטופה שהשומרת בכניסה עשתה.

טיפ קטן למחבלים - תמצאו תעודה של חייל צה"ל ותעשו פיגוע בכל מקום שתרצו.
טיפ קטן לאנשים המתעסקים באבטחה - אל תתנו לאנשים להכנס למקום, רק  בהצגת תעודה.

אני אגב, כידוע, נגד כל הבדיקות הבטחוניות האלה בכלל ,הרי בלאו הכי הן לא ממש עוזרות. אבל אם כבר עושים, אז עד הסוף. אני מבין את העובדה שחיילים מסתובבים עם תיקים גדולים ומלאים וזה לא כיף לחטט להם בתיקים, אבל, לא כל כך קשה להתחזות לחייל צה"ל, אז מישהו צריך לקחת זאת בחשבון...

אז אמרתי לשומרת, "אם הייתי רוצה להוריד את המגדלים הארורים הייתי בא עם מטוס", היא השתכנעה והמשכתי בקניון.
הבחורה שהלכה איתי, הלכה להחליף משקפיים לעדשות בשירותים ואני חיכיתי לה במרכז של קניון עזריאלי.
לא עברה דקה והופיעה עוד פרצוף מוכר משירותי הצבאי, גם היא ללא מדים. שאלתי אותה "גם את עושה מילואים?" והיא אמרה "היום השתחררתי".
הייתי קרוב, נכון?
פשוט נחמד לראות אנשים שלא ראית חודשים/שנים, רק לשם כך, היה שווה לבוא למילואים.

בינתיים הבחורה שזה מכבר השתחררה הלכה ואני המשכתי והמתנתי, בינתיים חלפו להם מאות, אולי אלפים של חיילים.
אם הייתי תייר זר (אם קיים דבר כזה בימינו), הייתי מסיק ישר שמדובר במדינה בה שניים מתוך שלושה אנשים הם חיילים.
מה לעזאזל יש להם לעשות שם?
כולה קניון, ואפילו לא אחד היפים שראיתי...

מילה על "חוכמה צבאית"

בבסיס צבאי עורפי, אי שם במרכז הארץ, ישנו מצנן מים (קולר).
על הקולר יש לוחית ועליה חרוט "אין למלא מים במימיה".
נכון, יש סטנדרטים צה"ליים אחידים, אבל כמה חיילים מסתובבים באותו בסיס עם מימיה ומתוך אלו שמסתובבים עם מימיה באותו מקום, אשר אלוהים ודאי פסח עליו כאשר העניק את עשרת הקבין של היופי לעולם, כמה גם שותים ממנה?

אבל זה מצחיק, אסור למלא מימיות, שום מילה על בקבוקי מים כמובן... :)

כוכב הצפון

אוטובוסים ורכבות, אלו היו כלי הרכב ששימשו אותי בשירות זה למען המדינה ("שירות למען המדינה", מממ, נשמע מצחיק, לפחות לי זה נשמע ככה).
ביום שלישי בשעות הבוקר, באזור תחנת ת"א ההגנה אותר חפץ חשוד.
למשך שעה קלה, נדמה תנועת הרכבות. מי שהיה ברכבת איחר, אבל מי שלא היה ברכבת, שיחק לו מזלו.
למשל עבדכם הנאמן, רצה לתפוס רכבת ב-8:37 מתחנת ת"א השלום.
בסביבות שמונה וחצי הוא הופיע בתחנה וציפה לעלות על "רכבת מהירה" אשר עוצרת רק בתחנות ת"א מרכז, ת"א האוניברסיטה, בנימינה ועתלית, בטרם היא מגיעה לשלושת תחנות הרכבת בחיפה.
אך הפלא ופלא, מעט לאחר השעה שמונה וחצי, הופיע הרכבת של השעה 7:58, "הרכבת הישירה" שעוצרת רק בת"א מרכז ות"א אוניברסיטה לפני חיפה ועבור האטרקציה הזו, שחוסכת לרכבת ישראל כסף על הסולר המתבזבז בתאוצות החוזרות ונשנות של "הרכבות המהירות" והרכבות המאספות, עולה לנוסע התמים עוד שלושה שקלים, נוסף על מחיר הכרטיס.
עליתי על "הרכבת הישירה", נוסף על התחנות ש"הרכבת הישירה" עצרה בהם כמתוכנן, היא עוד עצרה פעם או פעמיים בדרך.
איזה מזל שלא שילמתי את התוספת המגוחכת הזו של רכבת ישירה מראש ולאף אחד לא הייתה את החוצפה לבוא ולדרוש את זה בנסיעה, כי זכורים לי ימים בעבר, בהם כרטיסנים חצופים דרשו מנוסעים על רכבת מהירה שאחרה ברבע שעה תוספת תשלום.
זכורה לי אישה אחת שבאו אליה בדרישה בכזו סיטואציה, אמרתי לה לשלם, לקחת את הפרטים של הכרטיסן ולכתוב לדובר הרכבת ותדרוש את כספה בחזרה, נוסף על דמי המשלוח.
היא נראתה כאילו אכן תפעל כך, אולם אין לי מושג מה עלה בגורל אותה אישה.

באחד האוטובוסים שנסעתי בהם, בדרך מביתי אל הרכבת, הנהג השמיע את תוכניתו של דידי הררי ברדיו (כמדומני שםהתוכנית הוא דידי לוקלי) וכך האזנתי מעט לתוכנית.
נראה כאילו דידי הררי משדר לנהגי אוטובוסים ונהגי מוניות, הם מצידם מאזינים לתוכניתו הדלוחה, צוחקים מהומור המסתכם בכך ש"הקומיקאי" מדבר בקול מצחיק ושר ברקע שירים מזרחיים המושמעים בתוכנית.
אני מניח שיש אנשים המוצאים את זה מצחיק, יכול להיות שגם אני הייתי עלול למצוא את זה מצחיק, אם הייתי מאזין לזה יותר מידי ושומע את המנחה מדבר עם מישהו עם קול דבילי וכל שניה משמיע קול צחוק מאולץ משהו.

בכל מקרה בתוכנית ערכו תחרות המכונה "כוכב הצפון", אנשים שהועפו בכוח ממעדוני קריוקי, ניסו את מזלם בתוכנית, כולם כמובן זכו בפרס חסר ערך ואחד מהם עלה שלב, או משהו כזה.
כולם אגב שרו שירים מזרחיים, דבר אשר העלה בי את השאלה, האם נעלמו השירים הישראלים שאינם מזרחיים?
מוזר, בחדר יש לי את כל הדיסקים של אביב גפן, ברי סחרוב לא שר מזרחית וכך גם לא גידי גוב. ענבל פרלמוטר כתבה מוזיקה מצויינת לפני שפגשה בקיר הבטון ויש להקות ישראליות מצויינות, כמו למשל הבילויים, אז למה לעזאזל להאזין למוזיקה מזרחית?
זה נחמד אחת ל... נגיד חתונה, פעם בכמה חודשים, אבל להאזין לזה מרצונך החופשי?
את המוזיקה המזרחית שאני שמעתי, אפשר לאפיין על ידי מקצב תופים, אם אפשר דרבוקות, זמר/ת עם קול בכייני וחלק ניכר מהשירים, באמצע השיר, על מנת שכל מאזין יוכל להבין על מה הזמר/ת שרה/ה, מסופר תקציר העלילה בדקלום של הזמר, לצלילי מוזיקת אלף לילה ולילה (לדגומה, תמליל אופייני : "התאהבתי בילדה בת 12, היא יפה, אבל עדיין ילדה, אני אוהב אותה, אבל לאבא שלה יש אקדח והוא אמר שהוא יירה בי אם אני אתקרב לבת שלו, אני רוצה שהיא תשמע ותברח איתי לאמריקה". כמובן שהתמלילים מעט שונים, אבל זהו הכיוון).

הודעת פטירה מצערת

בצער רב וביגון עמוק, אני מודיע על פטירתה של חיפה.
עיר מבוגרת ומלאת הדר (לפחות יש שכונה כזו), אשר הלכה לעולמה בשיבה טובה, כל יום לאחר השעה 21:16...
כן, מבחינת רכבת ישראל, חיפה מתה לאחר השעה 21:16, אם אתם רוצים לצאת מת"א ולהגיע לחיפה ברכבת, רצוי שתעשו זאת לפני השעה הנקובה.
שעת המוות הרשמית, היא 22:12, אז מגיעה הרכבת האחרונה מת"א אל חיפה והעיר חיפה מנותקת.

בושה, זה מה שאפשר להגיד על השעה מעוררת הגיחוך הזו.
אני לא מדבר על העובדה שתחבורה ציבורית יעילה, צריכה לעבוד מסביב לשעון, על מנת לאפשר לכן מי שרוצה לנועה במדינה בצורה חופשית, גם מבלי להוציא אלפי שקלים על רכב פרטי, אני מדבר על העובדה שהתחבורה בין שתי ערים גדולות בישראל, נקטעת מעט לאחר השעה תשע בערב...
זה ממש מגביל אנשים מסויימים (במקרה הזה אותי, אבל אני חושב על מאות אנשים שלא יכולים גם לעבוד עד שעה מאוחרת וגם לנסוע בתחבורה ציבורית.
ונכון, יש אוטובוסים, אבל מישהו יודע מתי יגיע אוטובוס, האם הוא יבחין בנו בתחנה כאשר יחלוף על פניה ובכלל, היו הרבה מקים של אוטובוסים שפוט לא הופיעו בשעה מסויימת ביום מסויים. נסיעה באוטובוס בשעות בהן אין רכבת, עשויה להתגלות במקרים רבים כהסמכות על קנה רצוץ.

צפו למכתב קצרצר למנכ"ל הרכבת, שר התחבורה וראש עיריית חיפה.

גם בת"א יכול להיות שקט ונעים

הבוקר, התעוררתי בסביבות השעה 5:30. התכוונתי לתפוס את הרכבת השני שיוצאת מת"א לחיפה, בשעה  6:16 דקות.
בסביבות השעה 5:50, השמיים עוד היום חשוכים, השמש רק החלה להפציע במזרח. היה קריר, אפשר לומר שאף קר.
הלכתי לי, בודד ברחוב קפלן, רחוב שכשעתיים מאוחר יותר יתמלא ברבבות אנשים ואלפי כלי רכב אשר יזהמו את האטמוספירה, ואפשר לומר שסוף סוף אפשר היה לנשום את האוויר.
גם לאחד המקומות המזוהמים בעולם, יש פוטנציאל השתקמות, כזה שאפילו בין לילה אפשר לחוש שמשהו טוב קורה לאוויר.

חלפתי על פני עזריאלי, הקניון היה סגור, זה לא כל כך נעים לראות קניון סגור, במיוחד כאשר בנית על סופגניה מלאת ריבת חלב ברולדין.
חשבתי אולי לחרוג ממנהגי ולקנות בקופי טו גו שבתחנת הרכבת עצמה קפה, אבל כאשר הגעתי לתחנה מצאתי מוכרת שאמרה לי בנימוס שהדוגן עדיין לא פתוח, בשעה זו של ספק בוקר, ספק לילה.

הזריחה הבוקר הייתה יפה, מעט פחות יפה מהשקיעה של אתמול, אותה ראיתי מתרחשת מאחורי דקלים בתחנת חוף הכרמל בחיפה.
אולם בבוקר, את הפרדסים הרבים באזור השרון ממלאים ערפילים, להקות ציפורים נודדות ממלאות את השמיים ויחד עם הצבעים הכתמתמים, המחזה שהתגלה לעיני היה מרהיב ביופיו.

ברכבת לידי ישבו חבורה של קציני משטרה בדרגות מפקח ופקד (אותן דרגות זוטרות של קצונה במשטרה, המזכירות בצורתן דרגות סגן אלוף ואלוף משנה בצבא).
השיחות שלהם נסובו סביב השכלה, כנראה בעניין הכשרות וקורסים שקציני משטרה רשאים לעבור על מנת להתקדם.
הם דיברו על מבחני מיון קשים ועל מכונים המכינים שוטרים שכמותם למבחנים בידע כללי.
כדוגמא ל"שאלות הקשות" שמופיעות בשאלון הידע הכללי. כדוגמא לאחת השאלות הקשות, שאל אחד הקצינים את חבריו "מה זה קאדי?"
איש לא ידע, למעשה גם השואל לא ידע, אולם הוא אמר בפסקנות, "נו, זה הזה של האתיופים".
אבי, קצין משטרה בישראל לא יודע מהו קאדי...
קאדי, למי שלא יודע, הוא שופט דתי מוסלמי. בדומה לדיינים בבית הדין הרבני.
המקור לבלבול אצל אותו בחור, שטען שהמונח קשור לאתיופים, נובע לדעתי מכך שהוא שמע לפני שנים על ה"קייסים", אותם כהני דת יהודים אתיופים, אשר אפשר לכנותם רבנים של העדה האתיופית.

אלמנטרי ווטסון ידידי אמרתי בתוך תוכי, והמשכתי בקריאה בקלסר והאזנה למוזיקה שבקעה מהאוזניות.
תהיתי לי על פי מה נקבעים הקריטריונים למינוי שוטרים בישראל והאם בכלל יש חשיבות להיות אדם בעל ידע כללי ולבין היותו קצין משטרה טוב.
הואיל והבחורים לא נראו מאושרים יותר מידי מהלמידה, אני חושב שהיא מיותרת, הרי בלאו הכי הם לומדים רק על מנת לעבור מבחנים, בד"כ בלי להפנים מסרים עמוקים מההרצאות.
נכון, יתכן ואני חורץ את דינם של כמה אנשים שכן מפיקים תועלת מקורסים כאלה ואחרים, אבל הרוב המכריע של קורסים מטעם מקומות עבודה ציבוריים (צבא, משטרה, חברות ממשלתיות וכו'), נועד כדי להעניק גמול השתלמות למועסקי הארגון.

לתשומת לב מנהלי רכבת השלום ועוד בעלי תפקידים אשר אחרים על שירותי ציבוריים באשר הם - למה הברזים בשירותים ציבוריים תמיד חייבים להכיל רק מים בטמפרטורת הסביבה?
כשקר בחוץ, הידיים עשויות לקפוא כאשר שוטפים אותן!
וזה לא המקום היחיד, זכור לי שאפילו באתר החרמון, אף אחד לא טרח לשים ברז של מים חמים, מה שאומר שיש לשכוח משטיפת הידיים ביציאה מהשירותים, בעת ביקור באתר הסקסי היחיד במדינה...

ודברים שלא קשורים למילואים

בכל זאת, מילואים או לא, כמה שהיו כיפים, בעולם קיימים עוד דברים חוץ מזה.
אז היה כיף, במיוחד הבוקר שהשתחררתי בפעם השניה תוך שמונה חודשים משירות בצה"ל, אבל צריך להמשיך הלאה.

משיכות חורף

טוב, הרבה אנשים פה במדינה מצוננים בימים טרופים אלה.
חלקם מסתובבים עם ממחטות נייר ומקנחים את האף במידת הצורך, אבל יש את הסוג האחרי של האנשים, שמעדיפים פשוט למשוך באף...
הם מושכים ומושכים, כל פעם משמיעים צליל שאיפה רב עוצמה.
בשלב מסויים, מתחיל להמאס לשמוע את סימפוניית האפים, במיוחד אם היא מתנגנת לך מאחורי האוזן.

תקנו ממחטות, או לפחות תשארו בבית אם אתם מנוזלים!
(בתקווה שהאנשים הנוגעים בדבר יחדלו ממנהג מגונה זה, אם כי אני בספק)

90 מול 8

ברוב של תשעים לעומת 8 מתנגדים (והשאר נמנעו או בחרו לא להשתתף בחגיגה), הצביעה עצרת האומות המאוחדות להעביר את עניין בניית הגדר לבית הדין הבינלאומי בהאג.
המתנגדים לגדר טוענים שהיא תחנוק את הכלכלה הפלסטינאית, תפריד משפחות ותמנע מאנשים נגישות לאזור העבודה שלהם. התומכים בגדר טוענים שזהו צעד של הגנה עצמית מצד הישראלים.

בסוף השבוע הזה ראיתי את היומן השבועי בערוץ הראשון. הוצגה כתבה על בניית גדר ההפרדה בירושלים.בניית הגדר תפריד שכונות ערביות במזרח העיר משכונות במערב.
מה שאומר שבעלי יכולת רבים עוברים בימים אלו מערבה, כדי לא למצוא עצמם מחוסרי עבודה, מעבר לחומות.
האם הגדר תביא ביטחון?
סביר להניח ששיפור מסויים יחול, אבל בל נשכח שאפשר לחפור מתחת לגדר, שום גדר לא חסינה, אם מישהו באמת ובתמים רוצה לעבור אותה.
אל תתנו לדבריו של שאול מופז במערכת הבחירות האחרונה  "החומה נועדה למנוע את הרצון של המחבלים לפגע בשטח ישראל" להטעות אתכם , החומה לא מגבילה את הרצון, להפך, היא רק תביא את האויב להיות יותר מתוחכם.
טילי קסאם, יכולים לעבור מבעד לחומה...
החומה לא תהיה בנויה מחומר שלא ניתן לחבל בו.

להבדיל מהמקרה הברלינאי, בו מעבר לשני צידי החומה עמדו בני אותו עם, במקרה הישראלי המצב הוא מעט שונה, אבל עדיין, אני מאמין שהחומה לא תחזיק מעמד לאורך זמן, במיוחד לאור התוואי שנבחר שהיא תבנה לאורכו, תוואי שהוא לא הקו הירוק, אלא מישמש לא מוגדר, אשר מחלק כפרים (בדומה לחומת ברלין שהוזכרה זה מכבר שחילקה גרמנים) ונבנה בצורה כזו, שישמש גבול עתידי (אם כי אין זו מדיניות מוצהרת), שנקבע על ידי מדינת ישראל באופן חד צדדי, בניגוד לדעתם של הפלסטנאים ובניגוד לדעת הקהל הבין לאומית.
נכון, מדינת ישראל ריבונית ויכולה להחליט את החלטותיה גם ללא חוות דעתו של העולם הגדול, אבל אני לא סבור שהתעלמות מדעת הקהל העולמית משרתת אותנו בימים אלה, במיוחד לאור העובדה שכנראה הגדר שהולכת ונבנת, היה זמנית בלבד, כי הרי מתישהו ירצו הצדדים לשבת ולהתדיין בענייני הודנה ושלום ואז כנראה שהגבולה לא יעוצב בהתאם לגדר, אז למה לזרוק מיליונים על גדר, שספק אם תביא למניעת פיגועים, יוצרת בעיות בדעת הקהל העולמית ובלאו הכי, לא תישאר שם לנצח?
עדיף להגיע להסדר מדיני ורק אז לבנות את הגדר, או לפחות לבנות אותה על פי הקו הירוק, הגבול הבינלאומי המוכר מאז יוני 1967.

למה לבנות גדר שעוד בטרם נבנתה, נדונה לההרס?
בהצלחה למדינת ישראל בהאג אגב.

חומת ברלין

חומת ברלין נהרסת  - 1989

יפן שולחת כוחות מעבר לים

משהו חריג, שלא קרה מזה כשישים שנה קרה השבוע.
בעקבות התנקשות בשני דיפלומטים יפנים בעיראק, התקבלה ביפן החלטה לשלוח כוחות צבאיים (להשכנת שלום כמובן - כוח שלום צבאי, איזה אוקסימורון חביב).

תזכורת, ב-1945, הוכרע יפן במלחמת העולם על ידי ארה"ב, היפנים נכנעו וביפן הוקמה מדינה דמוקרטית אשר בחוקה שלה נכתב בין היתר שהצבא שלה יעסוק במשימות שלום בלבד, בגבולות האיים היפניים והמים הטריטוריאלים של המדינה.

בינתיים, יפן שהובסה, הייתה נתונה להגנת הצבא האמריקני, מה שאיפשר לה להתפתח כלכלית בצורה מדהימה ולההיפך לכלכלה השניה בגודלה בעולם.
נכון, היפנים לא ממש מאושרים בימינו מהנוכחות האמריקנית באיים שלהם, מידי פעם צצות ועולות פרשיות בהן מעורבים חיילים אמריקנים באינוס מקומיות. זה נוסף על העובדה שיפן לא ממש מהווה כיום איום על שלום העולם, כפי שהיה לפני שישים שנה ולכן קשה להם להבין את נחיצות הישארות האמריקנים שם, מעבר לתפיסת בסיסים באוקינוס השקט (בדומה אגב לדעת קהל שלילית בגרמניה לגבי הימצאות רבבות חיילים אמריקנים על אדמת גרמניה), אבל עושה רושם, שהיפנים למדו לחיות עם הנוכחות האמריקנית באיים.

וכעת, עושה רושם שיפן שוברת מסורת של עשרות שנים ומחליטה לשלוח כוחות מעבר לאוקינוס, אל המערב הפרוע (יחסית ליפן כמובן), אל עיראק.
בעיראק, אגב, מידי יום מתנהלים חילופי אש בין כוחות זרים (בעיקר בריטים ואמריקנים) ל"מורדים" מקומיים (נאמנות למשטר הקודם, הופכת אותם למורדים, מפני שאין הם מרוצים המנוכחות הזרה במדינתם).

מדוע היפנים נכנסים לביצה?
אני לא ממש בטוח.
דריסת רגל במדינה עשירה בנפט?
הפגנת אחווה כלפי ארה"ב?
אולי באמת רצון לנקום, או להוכיח שמותם של שני הדיפלומטים לא היה לחינם.

יהיה מעניין לעקוב ולראות האם יפן תטבול את רגליה במדבר העיראקי ותחזור למדיניות האי התערבות שלה, או שעידן חדש של אימפריאליזם יפני מתחיל בסוף שנת 2003.

הטבלה לא משקרת?

השבוע בלוג זה נכנס לרשימת הבלוגים שעשו עניין (עשרים הבלוגים הפעילים ביותר בישראבלוג).
באופן סמלי, מקום הבלוג ברשימה הוא 18, מספר שנקר אל חיי די הרבה (נולדתי ב-18/11, אבא שלי נפטר ב-18/1 והיו עוד שלל דברים שקרו לי וקשורים למספר הזה - ח"י בגימטריה).
תודה לכל מי שנכנס, קרא, הגיב, קישר, עשה מנוי (וכמובן רק חלק מהדברים שציינתי גם התקבל בברכה) ובכלל, לקח חלק פאסיבי או אקטיבי ברישומון זה.

בכל מקרה, האתר בוחן מספר מדדים, אשר לא כולם חשופים ובהם כמות הכניסות, התגובות ועוד מספר קריטריונים ולפי זה נקבע היכן, אם בכלל ישובץ בלוג מסויים בטבלת הבלוגים שעשו עניין.
היו כמה טענות בדבר הבעייתיות של האלוגרתמים לפיו מבוצעת הפסיקה איזה בלוג עשה עניין ואיזה לא. ברור גם שהרשימה כלל לא מעידה על איכות הבלוג.
אני חושב שהיה נחמד לו האופציה הזו הייתה מוסרת מישראבלוג, לפחות עד אשר הייתה נמצאת דרך קצת יותר טובה לקבוע אילו בלוגים מומלצים ואילו לא.
בעיקר מפני שהרשימה הזו מקשה על בלוגים חדשים (וחלקם טובים) לפרוץ לתודעה ומצד שני היא מרוממת, לא בהכרח בצדק בלוגים שעונים על קריטריונים מסויימים (למשל קריטריון התגובות, שהרבה פעמים אינן ענייניות, לא קשורות לקטע עצמו וסתם מוסיפות ניקוד לבלוג האמור וזו רק דוגמא אחת מיני בות).

וזהו, צ'פי ביקשה ממני לצלם את המסך ולהנציח את "הארוע ההיסטורי" בו הבלוג "מה המצב" נכנס לרשימת הבלוגים שעשו עניין, אז צילמתי והוספתי חצים סגולים המורים היכן כדאי להסתכל :)
עד כאן להפעם.
אלעד