בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

למה לא מגה

בסביבות השעה שתיים, יצאתי לקניות שאני עורך מידי שבוע, ביום חמישי בערב או שישי בצהריים.
לקחתי את האוטו ונסעתי לסניף מגה הקרוב לאזור מגוריי.
חניה הייתה בשפע, החנתי את האוטו, ניגשתי לאחת העגלות, הכנסתי מטבע של מרק גרמני (תחליף מצויין לחמישה שקלים) והלכתי לכיוון הכניסה הראשית לחנות.

סגור!
יום שישי בצהריים, כמה שעות טובות לפני כניסת שבת קודש, סוגרים את החנות מגה (בשעה שתיים בצהריים - פעם זה היה בארבע).
אבל אני לא מתייאש בקלות, החלטתי שלא צריך את הטובות של רשת הקו-אופ, החזרתי את העגלה והחלטתי לנסוע ל"טיב טעם", חנות הידועה בבשר הלא כשר שהיא מוכרת ומעולם לא הייתי בה (כי אני לא אוכל בשר, אז לא הייתה לי סיבה מיוחדת להגיע אל החנות).

אז איפה כן?

הגעתי!
סניף טיב טעם מפרץ חיפה - רחוב חלוצי התעשייה 116.
בחוץ השתרך טור של מכוניות שהמתינו לבדיקה בחניון (מיותר). החניון היה גדוש במאות מכוניות, היה צריך להתאמץ על מנת למצוא חניה ולהזהר לא לדפוק מכוניות בחניון הצפוף. חבל שלא השקיעו קצת יותר בחניון המתאים לחנות כל כך גדושה.
החנות הגב פתוחה ביום שישי עד שבע בערב ובשבת מתשע בבוקר עד עשר בלילה, מה שאומר שאפשר לערוך קניות גם בימים החופשיים שלנו ולא להתאים עצמנו לימים של הסופר - יתרון ענק.

ובכן, כפי שכבר אמרתי, החנות טיב טעם ידועה בכך שהיא מוכרת בשר לא כשר. ראשיתה במפעל קטן לייצור מוצרי בשר לא כשר (נקניקים ושות') שלאט לאט הלך וגדל וכיום מדובר ברשת חנויות ענק, בעלת 11 סניפים הפזורים בארץ, מכרמיאל ועד באר שבע.

התרשמותי

ריח מוות, החג (האמיתי) שמתקרב וקרוסלת סושי

מיד שנכנסים לחנות, ניתן להריח את ריח הבשר הצלוי על האש, ש אנשים רבים סבורים שמדובר בריח טוב, אני חושב שמדובר בריח מסריח שהאסוסאציה הראשונה שעולה לי לראש כאשר הריח עולה באפי היא מוות (אבל על טעם וריח אין להתווכח).
בכניסה לחנות, אפשר ישר להרגיש את אווירת החג המתקרב...
לא, אני לא מתכוון לחג החנוכה, אני מדבר על חג המולד (כריסטמס). שוקולדים וממתקים אחרים בצורה סנטה קלאוס, אורות צבעוניים וקישוטי כריסטמס המעטרים כל מקרר רענן, הכיתוב Happy new year ועוד שלל דברים, שטנים כגדולים שתפקידם להראות לך, מהו החג המתקרב שיחגג במקומות רבים העולם בקרוב...

לא מוכרים בטיב טעם סביבונים, גם לביבות, נרות או חנוכויות לא. ניגשת למאפית במקום (על מנת לקנות מאפה במילוי אוכמניות טעים לשבת בבוקר) והתברר שאפילו סופגניות לא מוכרים שם (שאלתי את המוכרת כדי לוודא, היא אמרה שנגמר, אבל משום מה נראה לי שלא היו שם כלל סופגניות).
הפנים שרואים בחנות טיב טעם הם בעיקר פנים סלביים, השפה השלטת בשיחות בין הקונים היא בעיקר רוסית. נכון, בקרב יוצאי רוסיה, יש חלק נכבד נוצרי,אבל בכל זאת, מבריה"מ לשעבר עלה מספר לא מבוטל של יהודים, האם אין הם חוגגים את חג החנוכה?

בהמשך, בתוך החנות, נתקלים בבר סושי מסתובב, רעיון נחמד (קיים בעולם הגדול), רק חבל שאני לא אוכל סושי.
אבל ניצלתי את העובדה שמוכרים שם מבחר רטבים תאילנדי וקניתי רוטב מנגו-צ'ילי ו-1.2 ליטר רוטב סויה KIKKOMAN.

עברתי ליד אזור המשקאות (קלים כאלכוהוליים) והבחנתי בבריזרים שטרם הספקתי לשתות - בריזר אפרסק ובריזר אננס. לקחתי אחד מכל סוג והכנסתי לעגלה (אז עוד לא ידעתי שמאוחר יותר יתגלה משהו מעניין [בערבון מוגבל] בעניין הבריזרים...).

ג'לטין - אפשר גם מהצומח

עברתי ליד מקרר מוצרי החלב. ליד מוצרים מסורתיים הנמכרים בחנויות השונות בארץ, אשר זוכים לתעודת הכשר (מי בצדק ומי בפחות צדק), קניתי יוגורטים צרפתיים אשר מכילים - "אגר אגר" איזה יופי, יוגורט עם תחליף ג'לטין צמחי.
העיקר פה בארץ, חברות מסויימות מנסות להאכיל אותנו בלוקשין, על כך שאין תחליף ג'לטין מן הצומח וכאשר אנחנו אומרים להן, "על מי אתם מנסים לעבוד?!), הן נשברות ואומרות שזה קיים, אבל ג'לטין מהחי יותר טוב...
אז לא מעצמות בהמות גרוסות, ולא מפגרי דגים, אני רוצה שאם כבר משתמשים בג'לטין במוצרים שאני אוכל, שישתמשו במוצרים מהצומח. אם החברה הצרפתית יכולה, אז ודאי החברות בארץ יכולות...

להגיד לא למוכרת שמציעה דברים במבצע

ואחרי מסע הקניות, שלא נמשך יותר מידי זמן, הגעתי לקופה.
כאשר הנחתי את שני הבריזרים ששמתי קודם לכן בעגלה על גבי המסוע, אמרה לי הקופאית "יש מבצע הנחה אם קונים שלושה בריזרים", אבל אני, רק רציתי אחד מכל סוג, משני סוגים בלבד.
מה עשיתי, פשוט ויתרתי על שניהם, במקום לקנות אחד נוסף. כך חסכתי 20 שקלים, במקום להוציא עוד כסף...
מה לעשות, יש אנשים שמבצעים מפתים אותם לקנות עוד ויש אנשים שמבצעים יוצרים אצלהם רגשות אנטי כלפי קניית המוצר...
(יום יבוא ועוד יעשו עלי ניתוח מעמיק, כיצד פרסומות ומבצעים משפיעים באופן שלילי על הצרכן הלא ממוצע)

הדרך ארוכה הביתה

זהו, גמרנו עם הקניות, יצאתי שוב אל מגרש המכוניות העמוס לעייפה. אישה אחת החליטה להחנות את רכבה בנתיב הנסיעה של המכוניות, הצר בלאו הכי.
כאשר השומר ניגש אליה וביקש שתזיז את הרכב, היא עוד התעצבנה מהתעוזה והחוצפה שהייתה לבחור, לבקש ממנה להזיז את הרכב שהיא החנתה במקום אסור...

נסעתי לי חזרה לחיפה, ברקע התנגן Dark side of the moon של פינק פלויד, בדרך הבחנתי בשוטר אומלל יושב על כיסא מאחורי רכב, בידו מד מהירות המבוסס על לייזר (ממל"ז), בתקווה להפליל עברייני תנועה כבדים.
הייתי עשוי לברך על מעשיו שלהבחור, אבל המיקום בו הוא היה, בכביש בו מתבצעות עבודות, דבר שגרם לכך שהציבו שם עשרות שלטי מהירות (הגבלה ל80, 70, 60, 50 ו-40 קמ"ש שהתחלפו תדירות והצליחו לבלבל אפילו אותי), גורם לי לתהות מה הבחור שישב והשתזף בשמש החורפית שם, עם אקח לייזר בידיו תורם למאבק עד חורמה בפשע המאורגן בישראל, שהכריז עליו אתמול מפכ"ל המשטרה.
כן, ברור שלא מניעת תאונות דרכים עומדת בראש מעייניהם של אנשים משטרת התנועה, אלא הרצון לגבות כמה שיותר כסף מכמה שיותר אנשים, גם אם הם מנצלים מצוקה, של נהגים במקוםפ שהגבלת המהירות לא ממש ברורה בו.

וזהו סיפורו של אדם שכל מה שרצה, היה לעשות קניות בשקט.
שבת שלום ומבורך לכולם.
אלעד