בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

עזבתי את ישראל ב-28/9/2005, חזרתי ב-28/10/2005 ונראה שבחודש הזה כל כך הרבה השתנה...

אני לא מדבר על ביקורים של אנשי היי טק ממושקפים ועשירים או פיצוצים בערים שבשיכול אותיות שמן הוא "חרדה"...

אני מדבר על זידאן!

למען האמת, חיכיתי לטלפון ממנו וכשזה בושש להגיע, העלתי ספקולציות שונות, כמו למשל שספרו האחרון הפך לשלאגר רציני וזידאן כעת בהוליווד.

בפועל, הוא פשוט היה אצל דודה שלו. אבל הייתי קרוב. לא?

יתכן והעובדה שלא שמעתי ממנו חודש (למעט אי מייל קטן שקיבלתי, כאשר הייתי בווינה, בו הוא שאל אותי שאלה בנאלית, אם אני מכיר איזו מישהי [דבר שמאוד חשוב בזמן שאתה מטייל]), הפכה את  השיחה איתו לקלה ומהנה, מבלי ההרגשה של "הנה אני שומע את אותו דבר שוב"...

יתכן ובאמת רצוי שאוריד את מינון השיחות איתו לאחת לחודש ואז אולי נהיה חברים טובים...

אבל לגבי זוטות כאלו, ודאי לא הייתי מטריד עצמי בכתיבת פוסט זידאן שלם...

סיפורנו, אשר על כולו שמעתי בשיחת טלפון מבית דודתו של זידאן, התרחש ביום שבת האחרון, עת התקיים בחיפה פסטיבל הסרטים, אשר אני נוהג לפספס מידי שנה, הואיל ואני מטייל מחוץ לישראל.

אם נרצה לדייק, סיפורנו מתחיל בשירותים. השירותים של מרכז פנורמה במרכז הכרמל בחיפה.

זידאן נכנס לעשות את אשר היה צריך לעשות, כאשר לפתע, מולו הופיע יהלי סובול, מי שהיה סולן להקת "מוניקה סקס".

זידאן, אשר סולד מכל מה שמיוצר בארץ – סרטים ומוזיקה, מצא חריג אחד – יהלי סובול.

כך, רצה המקרה, זידאן זיהה את יהלי סובול (אני למשל לא הייתי מזהה אותו) ולכן הוא ראה לנכון, בשירותים של מרכז פנורמה, להגיד ליהלי סובול את כל אשר הוא חושב על האלבום שלו...

הואיל וזידאן רק סיפר לי על כך, לא אביא כאן ציטוט מדויק. אבל זה היה משהו כמו "הנה הזמר היחידי שקניתי את האלבום שלו ויודע לכתוב מוזיקה בארץ"...

כך התחילה שיחה ארוכה בין יהלי לזידאן, כאשר זידאן מחמיא על המוזיקה של סובול, מציע לו להוציא אלבום נוסף, שלא במסגרת מוניקה סקס, ולאחר מכן, איך לא, מספר על הספר שהוא כותב "מותחן" איכותי.

כמובן שאליבא דזידאן, סובול גילה התלהבות מיוחדת מהסיפור שזידאן כותב.

במהרה, הכיר סובול לזידאן שתי נשים, האחת היא אשתו של סובול (את שמה אמר לי זידאן, אך לצערי הוא פרח מזכרוני) והשנייה עונה לשם מלאני פרס.

יהלי הציג בפני זידאן את שתי הנשים, משהו כמו: "זו אשתי וזו מלאני".

זידאן, גילה בקיאות באלבומו של סובול, אמר למלאני "את השתתפת בביצוע של שני שירים".

היא חייכה.

רק לאחר מכן, התברר לזידאן שהיא "דוגמנית-על" וכן הלאה.

לא שמעתי עליה עד היום. זו הסיבה שגיגלתי את שמה ועל פי התוצאה, לא בדיוק ברור לי מדוע היא דוגמנית על, אם היא אכן כזו (המקור לידיעה כאמור הוא זידאן), אבל בכל מקרה, לשיפוטכם – מלאני פרס.

לאחר מכן, הם נפרדו, זידאן הלך לאודיטוריום אשר היה מלא באנשים.

רצה המקרה והכרטיס השמור של זידאן, היה בדיוק ליד השלישייה ממקודם וכך הם זכו לדבר שוב.

לאחר מכן, הציע סובול לזידאן לבוא לשבת איתם היכן-שהוא.

"שאני אסרב לכזו הצעה?!", אמר זידאן אל לבו.

כך הם הלכו לשבת באחד מבתי הקפה, כאשר בסופו של דבר האומן ופמלייתו גם שילמו על זידאן.

זידאן הוסיף גם כי מלצרית שעבדה במקום, איתה הוא התחיל פעם (באופן "מפתיע", כי הוא באמת מתחיל כמעט עם כל דבר שמטיל צל), הסתכלה באופן מוזר.

למותר לציין שזידאן ויהלי סובול החליפו מספרי טלפון, החליפו כתובות אי מייל וזידאן, שגם דסקס עם סובול על הוצאת הספרים בה הוא הוציא את ספרו (גם אותו קרא זידאן), הבטיח לשלוח לסובול עותק מספרו לכשזה יהיה מוכן.

"אם סובול הסב לי כל כך הרבה שעות של הנאה, הרי הגיע הזמן שאני אגמול לו ואסב לו גם שעות של הנאה" אמר לעצמו (ואח"כ לי) זידאן.

מסכן סובול...

נעצור את הסיפור הראשון, אשר זידאן נשבע באמינות כל פרט בו (לא שניסיתי להטיל ספק. בכל זאת, הוא לא סיפר שהוא ישב על כוס קפה עם השטן ואלוהים, אלא סיפור ארצי לגמרי ובעל סבירות לא רעה, מה גם שזידאן לא ידוע כשקרן, אלא כאדם המספר את האמת שלו...).

במועד לא ברור בשבוע האחרון, אתמול או שלשום, יצא זידאן לפיק אפ בר, בעצם לכמה על פי מה שאמר, באזור תל אביב.

סיפורי עלילות הפיק אפ בר לא מרתקים במיוחד. הם כוללים בערך התחלה עם כל מי שישבה לה על כיסא (באמת אני לא מבין מה הוא מחפש בפיק אפ בארס, הרי הוא בלאו הכי מתחיל גם עם כל דכפין שלא במסגרת שכזו).

זה גם כולל עוד סיפור על החבר של חבר משותף מתקופת התיכון, שהשתנה מאז שהוא טס לבולגריה.

זה הוא בעצם הקישור לטיול שלי. שיחת הטלפון עם זידאן נפתחה בשאלה סתמית של "איך היה בבולגריה?" מבלי שבאמת נתנה לי הזדמנות הוגנת להשיב ואז הסיפור על אותו חבר של חבר, שהגיע לבולגריה, התחיל עם מישהי ששינתה אותו והפכה אותו מאדם קל דעת ל..., משהו שבעיני גם נראה כקל דעת, אבל בעיני זידאן מדובר במטמורפוזה רצינית.

בכל מקרה, אותו בחור, אם נחזור לענייני הפיק אפ, אמר לחבר של זידאן בנוכחות זידאן "זידאן הזה תותח"...

זידאן מאוד התלהב מזה, כך שהוא סיפר לי על כך באותה התלהבות מספר פעמים, בטרם המשכנו הלאה ובטרם הוא סיפר לי על הדייט העתידי שלו עם מישהי מחדרה, מחר.

אינני יכול לשפוט הצלחה וכישלון, כאשר אני שומע עליהם מפיו של זידאן, שכן אצל זידאן כל אירוע שולי בחיים, עשוי להפוך לשיחת היום (אגב זה גם קורה אצלי, אך במקרה שלי, לפחות כך אני מקווה, אני מודע לעובדה שמדובר באירועים שוליים שאני מנפח).

אך עבור זידאן, אותם סבבים של החלפת טלפונים באותם מועדוני היכרויות, נראו כהצלחת חייו.

כאב לי הלב לספר לו על התרשמויות של אנשים אחרים מפיק אפ ברס, למשל זו של זרובבלה, כאשר יצאה עם פרנצ'סקה לבדוק כמה פיק אפס באזור ת"א (ויש גם את גרסת פרנצ'סקה).

אז השתדלתי להישמע כאילו פיק אפ בר זה דבר מגניב לאנשים מגניבים ולא נגיד מאורת נואשים.

זה לא היה קשה, הואיל ואין לי באמת דעה של ממש בנושא.

רק אולי נשים תמונה משעשעת שצילמתי במונטנגרו לפני מספר שבועות, בעיירה הנקראת בר (BAR), ממנה אפשר לקחת מעבורת למקום בשם ברי (BARI) באיטליה.

השלט “Bar Bari Bar” משום מה שעשע אותי כהוגן

בר-ברי-בר

ולסיום, רק אספר שבדיוק היום סיפרתי למישהו, ליפשיץ שמו, שזידאן רואה כל נפנוף מנומס כהצלחה וכיבוש המין השני.

כדוגמא סיפרתי על גרמניה שפגש פעם במרכז הכרמל, אשר בדיוק ספרה לו שהיא עוזבת את הארץ, לקחה ממנו את הטלפון ואמרה שאם יהיה לה זמן היא תתקשר, בטרם תעזוב את הארץ.

למותר לציין שהיא לא התקשרה בזמן שחלף מאז.

משום מה, זידאן סיפר לי היום שהוא מתכתב איתה.

וזהו, כפי שאמרתי, אני מניח שהעובדה שלא שמעתי ממנו חודש, הפכה את השיחה איתו לפחות חוזרת על עצמה ולכן יותר נסבלת.

קשה לי להסתכל על המעשיות של זידאן בפרספקטיבה הנכונה, שכן הוא המקור היחיד של הסיפורים על עצמו (זולת אלו שאני עד להם באופן אישי, והם מזעזעים ולא מיועדים לצפייה של ילדים ללא השגחת הורים).

אך האם יתכן שזידאן עלה על הגל ובקרוב ייצא ספר פרי עטו (הוא באמת כותב בעט)?!

הייתכן ואני מזלזל בו יותר מידי?!

או שמא, כתמיד, יתגלה כי עיקר המעשים בחייו של זידאן, מתרחשים בראשו (דבר שהוא טוב באופן כללי לסופרים/תסריטאים, אבל פה כוונתי לכל חייו, לא רק הסיפורים הדמיוניים) ומקרים אמיתיים מנופחים מעבר לכל פרופורציה?

ימים יגידו.

אם תהיתם לגבי הכותרת "ספר זה לא לשלוח טוטו", זה הוא ציטוט מדויק של זידאן, כאשר שאלתי אותו כיצד הספר שלו לא הושלם, כאשר ביום ראשון מתחיל סמסטר חדש והספר כבר היה אמור להישלח לכל הוצאות הספרים הגדולות.

זו הייתה דרכו להגיד שכתיבת ספר היא לא עניין של מה בכך, כפי שהוא חשב בתחילה.

אבל עולם הדימויים והמטאפורות של זידאן, בד"כ מתרכז בספורט, כך שאין זה מפתיע...

וכאן אסיים.

אלעד