בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

ספיישל רה-בי

חשבתי להתחיל תחילה בקצת הומור שחור, הואיל ועשר שנים הן די זמן והותר על מנת להתבדח מעט על הנושא. סליחה מראש אם הדבר פוגע במישהו.

אתם רוצים שנתחיל את פוסט In Memoriam לכבוד רבין?

אז נתחיל?

Shoot!

אוי, זה לא פוליטיקלי קורקט.

אז פשוט "סתם" נתחיל.

ובכן, ישבתי וחשבתי האם נחגוג את יום השנה העשירי לרצח רבין או שמא נציין את היום פשוט.

מצד אחד קצת לא נעים לחגוג ביום השנה לרצח.

מצד שני, אם נציין את היום, זה עשוי לרמוז שרצח רבין היה מצוין. לא?

כפי שכבר טענתי בעבר, ואטען שוב, אדם ששם משפחתו הוא רבין, ושכולם צועקים לו בדיקציה גרועה "רה-בי, רה-בי", שלא יתפלא שיורים לו כמה יריות בגב.

כפי שהראיתי שלשום, לא רק אני נוקט בהומור שחור משהו לשם הנצחת זכרו ופועלו של הג'ינג'י מכדורי שהלבין שיערו, אחרי שפרס הלבין את פניו ברבים (או ברבין).

הרי גם באוניברסיטה, החליטו להכניס "בניין עמיר" כחלק מ"קומפלקס רבין".

אז לא יהיה יפה להלין על הומור שחור מצדי.

ואם נסיים את קטע ההומור, האם רק אני שמתי לב לדמיון המפתיע בין רבין בשנות השבעים לסופר הצרפתי, חתן פרס נובל גם כן (אם כי לספרות), אלבר קאמי (Albert Camus)?

יצחק רבין

אלבר קאמי

סקירת עיתונות – ידיעות אחרונות

עד כאן קטע ההומור וכעת מעט ביקורת על מה שמכנים ב-YNET "מסמך היסטורי" – גיליון "ידיעות אחרונות" מיום ראשון ה-5 בנובמבר 1995, שעות ספורות לאחר הירצחו של ראש הממשלה.

הנה הגיליון המלא בקובץ PDF (לכל מי ששמר בבית, כעת תלמדו שאין באמת צורך לשמור עיתונים ישנים).

אני מביא כאן מספר צילומי מסך, על מנת שאוכל להעיר הערות, חלקן חשובות בעיני, אחרות פחות.

אכתוב את הביקורת ולאחריה יופיע צילום המסך האמור.

נתחיל בעמוד 2, שם הופיעה ידיעה, אשר בה פורטו בקצרה סידורי ההלוויה של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין.

שימו לב מי המקור לידיעה – ע'.

הייתכן ובאותם ימים ידיעות אחרונות נסמך על מקורות שב"כ, דווקא בתחום הזה ולכן המקור לידיעה הוא עובד שירות הביטחון הכללי?

הקטע הבא לקוח מעמוד 4 של גיליון ידיעות אחרונות מאותו יום ראשון.

שימו לב לדבריו של שר התיירות עוזי ברעם:

"הדרך שבה הלך יצחק רבין, היא הדרך שבה צריך להמשיך. זו הצוואה האילמת שלו".

זה המקום להסביר שהעיתון פועל במסגרת של אילוצי זמן. בעוד ערוצי הטלוויזיה דיווחו על מותו של ראש הממשלה שנרצח על ידי מתנקש כמעט בזמן אמת, הרי לעיתון היה טווח של מספר שעות על מנת להוציא גיליון זיכרון ותיעוד. בזמן הזה יש לנסות לדאוג לאמינות כזו או אחרת, לנסות לבנות איזו תמונת מציאות וכן הלאה.

לכן, ברור מדוע מצא עצמו בעיתון ציטוט שכזה של השר ברעם, שכמובן אפשר להבין מה הוא אומר, אך בהחלט אפשר לפרשו גם בדרך מקורית יותר – "הלך" פירושו כמובן "מת". כך הדרך שבה "הלך" רבין, היא הדרך שבה צריך להמשיך, כלומר כולנו צריכים להירצח...

כאמור, אילוצי זמן וכמובן אווירה עכורה למדי בבית ידיעות אחרונות, ודאי לא סייעו לייצר מוצר מוגמר מושלם, אם דבר כזה בכלל אפשרי.

עוד בעמוד 4, ניתן לראות שרצח רבין, נזכר בשטחים כאירוע של מספר ימי סגר.

אפשר בוודאי להבין מדוע הסגר הוטל וסביר להניח שלא היה זה אירוע חריג עבור אותם תושבים בשטחים.

אולם מעניין לראות שאירוע ישראלי פנימי, של מתנקש יהודי שרוצח ראש ממשלה יהודי, הופך להיות סיבה להטלת מצור על האוכלוסייה הפלשתינאית.

הפרסומת הזו מעמוד 7, לא קשורה אמנם לרצח רבין. אבל מעניין לראות שלפני עשר שנים, אנשים באמת שילמו כדי להיות הבעלים של כרטיס בזקכרט.

מספרי החינם התחילו אז בקידומת 177-022 ולא 1-800.

גידי גוב, נראה אז מעט שונה.

וגם אז השתמשו בטריקים שיווקיים נלוזים, כמו ציון המחיר בגדול כעשרה שקלים ובכוכבית קטנה – 11.70 כולל מע"מ.

שתי התמונות הבאות מתארות את תגובות בני הזוג עמיר (לא לריסה ויגאל, אלא גאולה ושלמה) לכתבי העיתונות.

"זה לא החינוך שהוא קיבל בבית" אמר אביו.

עשור אחרי ומשפחתו התגלתה כחממה לא קטנה לטרוריסטים יהודים (שהייתה מי שהציעה לגרשם מהארץ, הצעה שלא תמכתי בה), בהם מכחישי רצח רבין (ובזה גם נטפל מעט בהמשך), מסייעים לרצח וסתם גזענים מיזנתרופים מן הימין הקיצוני.

לסיום, תמונתו של יגאל עמיר, הרוצח המשוקץ, מיד לאחר שנתפס.

כרמי גילון, מי שהיה באותה עת ראש השב"כ, צוטט לאחרונה כמי שאמר שהיה צריך להרוג את עמיר מיד לאחר הרצח.

אני חושב שמאמרו של יואל מרקוס מהיום, מסביר יפה מדוע טוב שהאדם המפוקפק הזה נותר ולא נהרג, על מנת לחזק תיאוריות קונספירציה המתרוצצות (וגם בזה ניגע בהמשך).

שימו לב, כיצד מי שזה עתה רצח את ראש הממשלה הריבונית של ישראל, מקבל מה שנראה כחיבוק אוהב מהשוטר (כן, אפשר להתווכח ולומר שמדובר בחניקה, אבל לפעמים דברים כאלה קורים באהבה).

רק בישראל?

על קונספירציה והכחשה

בקטע שכתב אתמול עופר, נתקלתי בכמה דברים שלא ממש שעשעו אותי בתגובות.

הנה למשל אחת המגיבות – "פיית הירח", שכל קשר בינה לבין פייה מקרי בהחלט, בחרה להלין על כך שמציינים יום הירצחו של ראש הממשלה ובחרה לכנות את היום "הרביניאדה".

מה אומר על זה?

זה באמת לא בסדר שמציינים את יום רצח רבין והיה מוטב לוא היינו שוכחים את היום לפני נאמר, עשר שנים.

זה באמת לא בסדר – גם רצחו אותו וגם רוצים שנציין את היום?

הגזימו! רבין היה צריך לחשוב על זה לפני שהוא נרצח – או למות על ידי מתנקש או שיזכרו אותך. אי אפשר לרקוד בכל החתונות!

אני הרי מניח שלשיטתה, אם לא היה זכור כמי שנרצח, ודאי היה זכור אך ורק כ"בוגד" (תמונת רבין "הבוגד" עם מדי SS, עיבוד מחשב רע שמותיר טעם רע, מופיע בסיום הקטע, לשמש תזכורת לתעמולה השטנית שהייתה בתקופה שלפני הרצח).

אני מניח שזה גם מה שמפריע לאותה "פיית ירח".

אבל תגובתה לא מכעיסה אותי או מעציבה אותי. אנשים מסוגה יש בשפע ואינני מתרגש.

תגובה שאמנם לא הכעיסה אותי או קוממה אותי, אך הטרידה אותי יותר, היא תגובתו של א. לסרי.

אם ניקח את הטיעון המרכזי שלו, שהוכנס בסוגריים, אולם זכה לתגובה של יואב (שהתפתחה לכדי דו-שיח מעניין) שלא יגאל עמיר הוא הרוצח.

לא אנסה להתווכח עם קונספירטורים  כאלו ואחרים. הרי כמוהם יש לא מעטים.

בדרך כלל מדובר באנשים פרנואידים, המחפשים היכן מחפשים אותם או באנשים משועממים המחפשים ריגושים בחייהם, שכן הם לא מצליחים למצוא מענה להפגת אותה תחושה בערוצים יותר מקובלים.

אם נהיה פרטיקולאריים לגבי הכחשת רצח רבין (או טענה שלא עמיר הוא הרוצח) אני מניח שהרבה יותר מדליק נאמר להכחיש את רצח רבין, מאשר סתם להיות עוד ילד מתלהב בכתום.

אני מניח שמדובר בכיף גדול לחפש מניע גדול, קונספירטיבי, לרצח רבין, מאשר להסתפק בקביעת האינסטנציות המשפטיות הישראליות.

אני מניח שדווקא מי שמזדהה עם הרוצח ומעשיו, ודאי מתקשה להשלים עם העובדה שעל אף רצח רבין, התהליך שהחל בתקופת כהונתו השנייה, הוא תהליך בלתי ניתן לעצירה, גם אם מתעכב עד בלי די.

לכן, אותם אנשים, במקום להודות בעובדה שהיה זה מחנה הימין שהצמיח מתוך האגף הקיצוני בו ברייה כה עלובה כיגאל עמיר, ינסו לחפש "הוכחה" לפיה בעצם היה זה השמאל זה שהרוויח מרצח רבין ולכן האחריות עליו.

כאמור, כמו במרבית תיאוריות הקונספירציה (וקיימות כה רבות), גם במקרה זה, המאמינים בכך הם מיעוט שבשוליים.

וגם העלוקה עמיר הודה בכך לא אחת, בגאווה, ששם לו למטרה לרצוח את רבין ופעל על דעת עצמו (אם משיקולים אנוכיים, של אי פורקן מיני, כתוצאה מכך שמערימים קשיים על חיי הנישואים שלו, הוא או מי משפחתו יטענו אחרת, הרי זה טבעי, אך בל נשכח מי הוא אותו איש שבגיל 27 רצח את ראש ממשלת ישראל, הודה בכך בפה מלא, שחזר את הרצח [שנעשה לעיני מצלמה ועדים רבים] ונמצא אשם ברצח על ידי מספר ערכאות משפטיות).

אז לאלו שמכחישים ואלו שמתכוונים להכחיש את רצח רבין ומי שעמד מאחוריו, רק מפני שחלף לו עשור, היום, יום שישי ה-4 בנובמבר 2005, מציינים על פי לוח השנה הגרגוריאני 10 שנים לרצח ראש הממשלה יצחק רבין.

אני חושב שראוי שהרוצח המנוול יירקב בכלא ושמו לא יוזכר בפסקה זו, שכן לא חיית האדם הזו חשובה, אלא האיש שרצח ולא פחות חשוב – הסיבה בגינה נרצח – חתירה לשלום, גם אם בתהליך אוסלו שהיה שנוי במחלוקת, למען השגת הסכם שלום שיסיים סכסוך בין למעלה ממאה שנים.

מי שסבור שאין השגת שלום היא דבר ראוי ואין זיכרון של האדם שנרצח רק מפני שניסה להשיג את השלום דבר חשוב מספיק, שייהנה לו במלחמה הבאה!

אלעד

מארכיב הבלוג

7 שנים לרצח רבין

8 שנים לרצח רבין

העישון הורג

יצחק רבין על הבמה בעצרת - 4 בנובמבר 1995

תמונת רבין במדי SS (ככל הנראה בכיכר ציון - 1995)